0.

דמיינו את המצב הבא: אתם גרים בבניין משותף. השכן חנה בצורה לא כל כך זהירה וגירד לכם טיפה מהצבע ברכב שלכם. נגרם לכם נזק, כמה מאות שקלים. החלטתם במקום ללכת לבית המשפט לבקש מהמנהלת של בית הספר ששני הילדים שלכם הולכים אליו להכריע בשאלה כמה צריך לשלם. למה? כי שניכם הסכמתם לזה. מתי הסכמתם לזה? ובכן, בית הספר שלכם הוא לחינוך בסגנון ייחודי, כזה שמאמין בערכים הוליסטיים, שוויון, קדמה, חופש ביטוי. בית הספר מבקש שילדים יהיו חלק מהטבע. במסגרת הזו, כל הורה שמצרף את הילד לבית הספר חותם על טופס שבו הוא מתחייב לעמוד בערכים של בית הספר, וזה כולל לתת למנהלת את הסמכות להכריע בכל מחלוקת בין כל אחד מההורים לילדים בבית הספר. המחלוקת יכולה להיות נזק לרכב, אבל היא יכולה להיות גם מחלוקת על בעלות במניות בחברת הייטק, עניינים של הונאות פיננסיות מתוחכמות או סתם לשון הרע. נשמע לכם טוב? ובכן, יש לכם מזל! אם לא מדובר על מנהלת של בית הספר אלא בית דין דתי, קיבלתם את מה שרציתם.

1.

זו בעצם המשמעות של חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות). המדינה לוקחת משאב ציבורי, עובדי מדינה, ומאפשרת להם, (בהסכמה!), להכריע בסכסוכים בין שני בגירים שהביעו את רצונם החופשי. מה היתרון של בית הדין הדתי על בית המשפט? לא ברור. בעצם, במקום להגיד "בוא נמנה עוד שופטים כדי להקטין את העומס על בתי המשפט וכדי לאפשר לדיונים להתברר בצורה מהירה יותר", אומרת המדינה "בוא נקח עובדי מדינה שכנראה באבטלה סמויה, או נוסיף עוד תקנים של עובדי מדינה אחרים וניתן להם לעשות את העבודה של שופטים". על היתרונות והחסרונות בחוק, כולל האפליה המובנית לנשים (למרות שכתוב בחוק שלא יעשו את זה), אני לא אעלה. למה? כי יש טובים ממני. מה אני כן אעשה? אדבר על "הסכמה". למה? כי הסכמה כזו לא ראינו מעולם.

2.

אז מה ה"הסכמה"? הרי מדובר בסופו של דבר על בגירים שהסכימו לדיון בבית הדין הדתי. לצורך זה הם נדרשים לחתום על טופס הסכמה שלם, כפי שמופיע בחוק. מה אין בטופס בחוק? ובכן, הסבר מה המשמעות של הויתור על הזכויות. איזה מסמך של "דע את זכויותייך" שמסביר מה הויתור שהצדדים שהסכימו עשו לו. אין גם אפשרות לחזור מההסכמה בכל עת, דבר שקיים בחוקים אחרים שמסדירים הסכמה כמו חוק הגנת הפרטיות. מה עוד? ובכן, הדרך שבה ההסכמה הזו ניתנת. בסופו של דבר, חתימה על טופס.

3.

מה כל כך בעייתי בחתימה על טופס? ובכן, אני מצטער להיות המחרבן במסיבה, אבל בואו נסתכל על חוק חתימה אלקטרונית. מה החוק אומר? "נדרשה לפי חיקוק חתימתו של אדם על מסמך, ניתן לקיים דרישה זו לגבי מסמך שהוא מסר אלקטרוני". המסמכים שלפיהם לא ניתן לחתום אלקטרונית? צוואה בכתב יד. על כל דבר אחר אפשר. זה כולל גם הסכם בוררות. מה זה אומר? זה אומר שבפעם הבאה שתאשרו תנאי שימוש לאתר אינטרנט, אם האתר הוא דתי, הוא יכול להוסיף לתנאי השימוש סעיף שאומר "על ידי הסכמה לתנאי שימוש אלה אתם מקבלים על עצמכם את טופס הבוררות לפי התוספת הראשונה לחוק שיפוט בבתי דין רבניים (בוררות)". כל עוד החתימה עומדת בדרישות של חוק חתימה אלקטרונית (יש תיעוד מסוים, יש אימות זהות), היא תתפוס. נשמע לכם קצת מופרך? ובכן, בארצות הברית יש מוסדות מופלאים לבוררות, ואתרים רבים מפנים לבוררות בתנאי השימוש שלהם. פעמים מסוימות זה נדחה בפסקי דין, ובפעמים אחרות בית המשפט מקבלים את זה ומעיפים תביעות נגד אתרי אינטרנט לבוררות. לדוגמא, במקרה של Uber ו-Groupon בית המשפט אישר את סעיפי הבוררות. כלומר, אם יש סעיף בוררות אכיף, אפשר לעבור לבוררות הזו.

4.

וזה מה שכל כך מציק. הרי, "הסכמה" לא תמיד תהיה במערכות יחסים מהסוג הזה. בדיוק כמו שבגיר לא יכול למכור את גופו לעבדות, בדיוק כמו שבגיר לא יכול להחליט לעבוד עם שכר מתחת לשכר המינימום, יש מקרים שבהם הסכמה היא לאו דווקא נכונה. יש הבדל מהותי בין הסמכמה בדיעבד, לקראת סכסוך, של שני צדדים שגורם מסוים יכריע במחלוקת שלהם, לבין הסכמה מראש שכל מחלוקת תתברר במקום שלא בהכרח פנוי ונכון לנהל את המחלוקת הזו. הרצון החופשי? ובכן, אחד הכללים בדמוקרטיה הוא שאנחנו מבינים שאנשים יסכימו לכל דבר תמורת משולש פיצה או הנחה של שקל בכרטיס קולנוע, ולכן יש לנו חוקי מגן שנועדו להגן על החלש מהחזק, לכן אנחנו קובעים מנגנונים ממשלתיים. החוק הזה רע לא כי הוא לוקח משאב ציבורי (שכר עבודה של דיינים) ומעמיד אותו לרשות אנשים פרטיים, אלא גם כי הוא לוקח את הבחירה החופשית. אין הבדל בין בית הספר שיחתים הורים שהם מתדיינים בכל סכסוך בינהם אצלו, לבין אתר אינטרנט שיחליט על תנאים עבור המשתמשים שלו, לבין מצב שבו בעל דירה יורה לשוכרים שכל סכסוך יוכרע בדין תורה (תודה! סולידית).

מה אם נגיד 10 שוכרים פוטנציאלים קופצים על דירה באזור ביקוש, והמשכיר, יהודי ירא שמיים, דוחף לחוזה תניית בוררות בבית דין רבני. נניח שהגעת ראשונה בתחרות. תחתמי או לא תחתמי? זה נחשב "הסכמה חופשית" או לא? אז מה אם מדובר בערכאה שבה כעקרון את פסולה לעדות, את ממש רוצה את הדירה…

— הסולידית (@hasolidit) March 24, 2026

5.

ולכן, חוק כזה שמציג את עצמו כ"הסכמה בין בגירים" הוא לא שונה מהסכמה אחרת לעבדות. יש כבר חוק בוררות.  כבר עכשיו בגירים יכולים להסכים על בוררות. בחוק הבוררות אבל יש תנאים קשיחים שמפקחים על ההליך, הסכמה לזהות הבורר, יכולת לחזור מאותה ההסכמה בתנאים מסוימים, פיקוח על החלטות הבורר ועוד. כאן לא מדובר על בוררות לפי חוק הבוררות בסופו של דבר, אלא על הקמת מערכת משפטית מקבילה, ועל "הסכמה" של צדדים לצאת מהמערכת המשפטית