ההיא שבאה עם מדריך הפעלה

15.2 ההיא שבאה עם מדריך הפעלה

תמיד מצאתי את עצמי מתלונן שאני לא מבין אתכן, תמיד לא הבנתי. אז היא באה. איך שקראו לה ומה שהיא עשתה לא משנה; מה שחשוב זה שהיא באה עם מדריך הפעלה. לכל מקום שהיא הלכה יכלת לפתוח את הספרון ולהבין בדיוק מה הבעיה איתה. לכל מקום שהיא פנתה היה הסבר.

ההיא שבאה עם מדריך הפעלה, קראו לה, כי תמיד ידעו. אולי כולם ידעו חוץ ממני. אני לא הבנתי אותה, לא הצלחתי לקרוא. מה כל כך מסובך בלקרוא? למה אתה מתעקש וחושב שאתה יודע יותר טוב? השעה היתה 23:00 והטלפון צלצל. טרם לכך קבענו להפגש, והנחתי שזה מה שיהיה.

היא אמרה לי: "התקשרו אליי כמה חברים, והם רוצים להפגש, ואני, כמו אחד שלא קרא את מדריך ההפעלה, אמר לה "לכי ותפגשי איתם".

לקחו דקותיים והבנתי את שגיאתי, היא רצתה שאומר "אולי במקום זה תפגשי איתי" או "אני דווקא רוצה (לראות) אותך". לא דבר ולא חצי דבר. שלחתי לה הודעה, איזו חוסר רומנטיות. כתבתי לה "לא קיווית שאני אצטרף או משהו?" בתקווה שזה יהיה מספיק איכפתי כדי להפנות אותה כלפי; אך לא, נותרתי ללא מענה.

אני חושב שכל מוסר ההשכל פה הוא שאם אני רוצה משהו בחיים אז כדאי שאני, לפחות לפעמים, אנסה להלחם עליו, אגיד לה "אל תלכי" או "אולי תבואי" אף פעם בחיים לא עשיתי את זה; כשמיה אמרה לי ללכת אז אני בתבוסתנותי אמרתי "בסדר" והלכתי, תוך כדי חוסר ידיעה שאם אני אלחם איתה אז אולי היא (ואני) תשאר. כשרונה נפרדה ממני קיבלתי זאת כעובדה.

אף פעם לא התחלתי עם אף אחת, אף פעם לא אמרתי "אני רוצה". בקושי היה לי את האומץ להגיד "לא" לבנות שלא רציתי. קשה, אבל אפשרי. אני לא חושב שזה מה שיגרום לי להתחיל לעמוד על שלי, יש לי בעיה עם זה.

מקסימום זה יגרום לי להבין למה אני ככה.

אחרית דבר: לאחר שלושה ימים התוודע לי לגבי פשר החברים אותה רצתה ההיא עם מדריך ההפעלה לפגוש. אלו לא היו בחורים אלא בחור איתו התנתה אהבים באותו ערב. כנראה שאני לא קראתי את המפה בצורה נכונה.

לא נורא, הסיפור המלא הוא שלההיא עם המדריך הפעלה יש בכלל חבר, אבל הוא רחוק מכאן, ובינתיים היא מכייפת. אני הבלגתי, התעלמתי והדחקתי.