0.
מאז שנרצח רבין, אני מקפיד להגיע כל שנה לעצרת זכרון לזכרו ודרכו של יצחק רבין שנערכת בכיכר שנקראת על שמו, לא לעצרת זכרון למעשה שביצע יגאל עמיר. בטרם קראו לכיכר על שמו, עמדתי שם, בכיכר מלכי ישראל, ברביעי בנובמבר אלף תשע מאות תשעים וחמש, עם כמה חברים בעת שרצחו אותו. ראיתי פוליטיקאים רבים שמנסים לרתום את רצח רבין למטרות רבות : בחירות, סכסוכים אישיים ואפילו קריירה מוסיקלית. פעמים רבות ההחלטה של דוברים להגיע או לא להגיע לעצרת היתה פוליטית. אחרי העצרת של שנה שעברה שהיתה הכל מלבד מפלגתית, ובעיקר קראה לגופי הקואליציה ללכת שמאלה, ואחרי קמפיין הבחירות של מפלגת קדימה שהיתה עצרת הזכרון לרבין ב2005, חמישים אלף האנשים שעמדו אתמול בכיכר היו מעט מדי, מאוחר מדי, והרבה פחות ממה שצריך היה כדי להתנגד לאלימות במדינה הזו.

1.

בלון האוויר החם של מרצ לא מתרומם; אותה מפלגה עם מעט מדי מתפקדים שחוששת להעלם בבחירות הקרובות, היתה המפלגה היחידה שהראתה נוכחות בכלל בכיכר. פעילי מפלגה במרצ מסרו לי אתמול שהשלטים שמרצ הוציאה במקור היתה משהו בסגנון "אהוד ברח ממורשת רבין" ורק לאחר שיחה בין אהוד ברק לאבשלום וילן, ולאחר שיצאה הודעה לעיתונות על השלטים, הוחלפו בססמאות השלום הרגילות. (אם מישהו מוצא לינק על הסיפור שאני יכול לקשר שלא מהווה רק שיחות שלי עם גורמים, אני אשמח)

2.
ולאחר כזו הודעה לעיתונות מה יכול ברק לעשות למעט להראות שהוא בקנה אחד עם מורשת רבין? עקיצתו של ברק את אהוד אולמרט כשהוא מסביר שפוליטיקה היא שליחות ולא מקום עבודה בפראפרזה על נאום "זה מקום העבודה שלי" של אולמרט, ברק ניסה להראות כי מורשת רבין איתו, ונשארה איתו. אבל ברק חזר על אותן טעויות שברק עשה בשנת 1999. ברק השתמש ב"כ-ו-ל-ם" הידוע שלו כשהסביר שרבין דאג לכולם. אהוד ברק חייב להבין שבישראל ראש ממשלה הוא כמו טלפון סלולרי, לא מחליפים אותו אלא משדרגים אותו, אחת לשלוש שנים, עם התחייבות ששוברים ממילא, אבל זה לא משנה, כי חברת הטלפון מרוויחה על חשבון כולנו ממילא. אף אחד לא יחזור, עשר שנים אחרי ששידרג, אל הטלפון הסלולרי שהיה לו בשנת 1999.

3.
אבל מרצ לא היתה המפלגה היחידה שהפסידה קלות בעצרת אתמול. גורמים בכירים במפלגת קדימה מסרו לי שיצאה הנחיה קואליציונית להחרים את העצרת. אותה הנחיה ככל הנראה לא חלה על אהוד ברק ושמעון פרס אבל על פעילי המפלגות היא בהחלט חלה המשמעת הזו. מפלגת העבודה לא הפגינה נוכחות בכיכר, כמו גם מפלגת קדימה. העדר המפלגות מהכיכר לא היתה אמירה פוליטית, היא היתה אמירה ערכית – האלקטורט מפולג בנוגע ליגאל עמיר, אנחנו לא רוצים לגעת בזה.

4.
יובל רבין, מאידך, החל את מסעו לראשות מפלגת קדימה. עם נאום נגד מערכת אכיפת החוק במדינה שמתחיל בביקורת כלפי היחידה לאבטחת אישים, ממשיך דרך בית המשפט המחוזי, לבית המשפט העליון ועובר דרך חלחולת ראש הממשלה אל בלוטת הערמונית, רבין ג'וניור החל את מסעו לעבר ראשות המפלגה אשר עומדת בניגוד מוחלטת לדברי אביו. דברי רבין כי: "חוסננו כחברה הולך ונשחק בהתמדה נוכח המשך ההסתה וההכחשה. שחיקה שביטויה הנורא הוא השתיקה, ולכן אני קורא לכם – די לשתיקה ודי לעמוד מנגד. לא מדובר כאן בעלבון פרטי או כאב משפחתי. לא מדובר במחנה פוליטי כזה או אחר, זאת צריכה להיות זעקתם של הישראלים השפויים, שאוהבים את המדינה וחרדים לדמותה ולעתידה". מראים יותר מכל כי פניו של רבין לפוליטיקה; אולמרט, ככל הנראה, יברך.

5.
שמעון פרס היה ממלכתי.

6.

הכיכר היתה ריקה. היא לא בדיוק היתה ריקה, אלא סימלה את מדינת ישראל יותר מכל. בשוליים היא היתה צפופה, עד כדי חוסר אפשרות לזוז – כל אחד משולי הכיכר היה עמוס עד כדי חוסר אפשרות תנועה. עם זאת, במרכז הכיכר לא היה אדם כמעט. רווחים ענקיים ואנשים שלא קוראים ססמאות. מקוטבת, כמו החברה הישראלית, היתה כיכר רבין.

7.
הנלחמים במשתמטים היו בכיכר; ניסו להחתים אנשים על עצומה מיותרת. במקום לפעול נגד הצבא שמשחרר בקלות יתרה אנשים ואינו מעוניין בהם, הם ניסו לפעול להוקעת עוד אזרחים מהחברה הישראלית. בעוד שמספר צעירים באים ומבקשים ממני לחתום אני הודעתי להם שאני מסכים, בתנאי שהם יחתמו שצבא הגנה לישראל לא ירצח אזרחים חפים מפשע בלי משפט, שלא יהרוג ילדים קטנים, שלא יפגע בחייליו שלו. הצעירים קיבלו הלם, הם לא ידעו לענות. אחר כך גם סייעתי ליונית לפתוח פה על עוד אחת כזו. מסכנה, היא לא ידעה לאן היא נכנסה.

8.
למה אתם לא באתם?