פעילי "גרינפיס" התפשטו בכנס בנושא הגרעין, רגעים לפני ששמעון פרס עלה לנאום. למי שלא היה חשק להכנס לקישור הרי תקציר העניינים, על-פי ynet: פעילי גרינפיס התפשטו כחלק מקמפיין "להפשיט את המזרח התיכון מגרעין" (לצפיה בסרטון לחץ כאן) ואמרו שמטרתם היתה "להפחית את המתח הגרעיני באזור ולהפעיל לחץ על ישראל להצטרף לאמנה נגד הפצת נשק להשמדה המונית" – אוף, איזו יומרה! להפחית את המתח הגרעיני באיזור? אני מאד מקווה ש-ynet הוציאו את הדברים מהקשרם. מילא להגביר מודעות, מילא להעלות את העניין לסדר היום, ומילא לעשות סנסציה! אבל להפחית את המתח באזור? חוץ מזה, יש כמה בדיחות מתבקשות על זה שפעילי גרינפיס דווקא העלו את המתח (אבל יהונתן ייצטרך להתחיל להגביל את גיל הכניסה לבלוג שלו, ואני פשוט ילדה טובה מדי). [יהונתן: את? ילדה טובה? לכי תעבדי על מישהו אחר]

פעילי גרינפיס מתפשטים, הפעם למען סיבה אחרת (ולמי בכלל איכפת?), צילום ברשיון CC-BY-SA-NC על ידי jikamajoja

אז למה פלאשבק? טוב, למי שלא יודע, כך בדיוק הכרתי, לפני 6 שנים, את יהונתן… [יהונתן: שש שנים, שלושה חודשים ושבוע, אבל מי סופר]

טוב, נו, אולי לא בדיוק כך, אבל לפני 6 שנים ניסה יהונתן לגייס אותי לגרינפיס. עלות ההצטרפות אם זכור לי נכון היתה 50 ש"ח [יהונתן: ארבעה עשר שקלים בחודש], ואני זוכרת את זה כי בשבילי באותה תקופה 50 ש"ח יכלו להיות באותה מידה גם 500 [רונה: ארבעה עשר שקלים בחודש, אתה אומר? וואו! זה המון כסף! אפילו טראומות אני לא זוכרת כמו שצריך! תגיד, איפה אפשר לקנות מניות של גרינפיס?]. כך קרה שלארגון ה"סביבתי-חברתי" הזה אפילו לא יכולתי להרשות לעצמי להצטרף. גובה דמי החבר לא היה אמור להפתיע אותי כל-כך כי באמת מדובר בארגון (ואני לא מאמינה שאני הולכת להגיד את המילה הזו, אמא, סליחה!) אליטיסטי למדי. וכמובן שהיו לי טרוניות נוספות כלפיהם וגם אם דמי החבר היו 5 ש"ח כנראה שלא הייתי מצטרפת, אבל לא צריך להיות גאון כדי להבין ש-50 ש"ח[או ארבעה עשר שקלים בחודש] ו"חברתי" פשוט לא הולכים טוב ביחד. אז כך, יהונתן ואני שקענו אז בוויכוח סוער שבסופו הגיש לי הנ"ל את כרטיס הביקור שלו והציע לי להמשיך את הדיון בטלפון. השאר, היסטוריה.

אז עכשיו אני מנצלת את ההזדמנות הזו להגיד תודה לגרינפיס שבלעדיהם אמנם כנראה שהייתי פוגשת את יהונתן (במפגש חנונים זה או אחר) אבל רק שלוש-ארבע שנים מאוחר יותר. [יהונתן: מסמיק] ותודה נוספת שאתם תמיד מצליחים להעלות לי חיוך על השפתיים. ותודה ל-ynet על הכתבה הזו, כי היא גם העבירה בי פרץ של נוסטלגיה, וגם קלטתי שהיום אני יכולה לנסח במשפט אחד בדיוק מה אני לא מחבבת בחבורה המוזרה הזו: לא יעזור שום דבר, יש בעיות שהן פשוט חשובות מדי מכדי להשאיר אותן לגרינפיס.