פואמה והגיגים
15.4 פואמה והגיגים
What Shalln’t be done:
The thing that is undoable,
what the truth cannot bear,
what life sustains – keeps, withholds.
The moment you live to tell.
A precious point in time
A cold summer spray
I swear you can’t be mine,
And withhold my passion’s tear.
Without my sins alas,
Without regret or shame,
I can’t predict the past,
You would not shout my name
The truth will hold the dearth
Of many precious times,
The warmth of your one’s wrath of the descent to mutual lives.
עוד מסקנה טפשית, רובנו נמות לבד – אולי לא בודדים, אבל בלי אף אחד אחר.
אני? אני גם אמות בודד, כנראה שהבנתי את זה היום. יותר מדי עניינים רגשיים נכנסו אליי. יותר מדי דברים השפיעו. גם חזרתי לכתוב יותר. כנראה שלא אצליח להצטוות… מי בכלל אמר שצריך? מי בכלל קבע שזו הדרך הנכונה? כולם מתחלקים לשניים ורק אני שלם לבד, כולם מתחלקים לשנים ואז השניים מתחלק לאחד. זוגות נפרדים, אהבות מתחלפות, וכך אני נותר – לא נפרד מעצמי – מלווה אותו כבר הרבה זמן.
אולי אין לי חוסר, אין לי צורך. אבל לפעמים ההרגשה הזו כן רודפת אותי. אני כן צריך מישהי, אולי רק בשביל שתחבק אותי, שתבוא לצהרים, שתשמח אותי, אני לא צריך מגבלות ומכשלות על העולם – אני צריך להפסיק לכתוב, לדמיין שאני שם.