אאוטסורסינג של בעיות משפטיות

בעשור האחרון משרות רבות הועברו במיקור חוץ למדינות עולם שלישי בכדי לחסוך עלויות העסקה. מה שהחל כהעברה של משרות עתירות-יזע ונטולות-ידע הפך במהרה לשוק של שירותי תמיכה ומשרד. בהמשך, משרות רבות, כמו כתיבת קוד ואף שירותים רפואיים הועברו למדינות עולם שלישי; בעת שחלק ניכר מהמשרות עומדות בסכנה של מעבר לעולם שלישי בשנים הקרובות, היה נפוץ להאמין כי שירותים משפטיים אינם בסכנה זו. הפוסט הקצר הזה ידון בהשלכות המשפטיות של העברת שירותים משפטיים למדינות עולם שלישי.

מעת לעת אני מעיין בהצעות העבודה המשפטיות באתר קרייגזליסט, מדי פעם יש דרישות מעניינות לשירותים משפטיים שאני אשמח להענות להן. מדי פעם אני גם מקבל הצעות ממשרדי עורכי דין אחרים לביצוע שירותים משפטיים בקבלנות עבור לקוחותיהם, כשהעבודה היא בתחום העיסוק שלי שהם מעוניינים בחוות דעתי על נושא מסוים. ביום שישי, לעומת זאת, קיבלתי בקשה שעשויה היתה להראות נחמדה אלא אם הייתי מתעמק בה.

עד שלא התעמקתי בהצעה לא הבנתי את חומרתה (למען הסר ספק, אני לא דן בחוקיות ההצעה אלא רק במוסריות שלה): ההצעה היתה מחברה אמריקאית שמחפשת עורכי דין לביצוע עבודות משפטיות. לטענתם, הבדלים בין השכר בארצות הברית לבין ישראל, יחד עם הידע הטוב באנגלית כאן, מאפשרים לה להציע כאן משרות לעורכי דין בתשלום גבוה יחסית לשוק אך נמוך יחסית לארצות הברית. (והשווו הצעה דומה בקרייגזליסט).

הרעיון של העברת שירותים עתירי ידע למדינות בעלות שכר נמוך יותר אינו זר; בתחום התוכנה כבר מספר שנים שהודו היא האימפריה הבלתי מעורערת כמו גם בתחום שירותי התמיכה. אולם, שירותים יותר אישיים, כמו שירותים משפטיים, תמיד דרשו מומחיות.

הבעיה מתחילה, כמובן, כאשר ברור שבשוק גלובאלי אין צורך עוד במגע ישיר עם לקוחות אלא ניתן לבצע את רוב העבודה מרחוק. כבר היום, כאשר אני מתקשר עם רוב לקוחותיי בדואר אלקטרוני ומסרים מידיים, כשהפגישות נועדות בדרך כלל לצרכי אימות חתימה או משא ומתן עם לקוחות, היתרון במיקור חוץ הופך להיות משמעותי.

אני לא מטיל ספק באיכויות של מיקור החוץ וגם לא רוצה לדון בסוגיה המוסרית של 'מירוץ אל התחתית' שעשויה להיות קיימת. אני חושש, אולם, שמרכוז של שוק העבודה עשוי למנוע מהיחיד את האנושיות שלו ואת היופי בעבודה. והרי, העבודה שלנו היא כל מה שיש לנו בחיים כדי להגשים את עצמנו. אלמלא הפן האישי בעבודה, כל מה שנותר הוא להתאבד.

עולמות וירטואלים והשימוש הנרחב בהם עשויים, במידה והדבר לא יתקל בבעיות אתיות מלשכת עורכי הדין, לספק מענה גם לנוכחות הפיזית בפגישה. פתיחת משרדי עורכי דין בעולמות וירטואלים כמו Second Life עשויה לפתור את הסוגיה של הנוכחות הפיזית, וגם יכולה לייעל את העבודה.

מצד שני, האם ניתן להסמיך בהודו עורכי דין ישראלים (או אמריקאים)? יכול להיות שזו אחת הבעיות שיתמודדו איתן בעתיד, למרות שהגלובאליזציה עוד תתן את אותותיה ועשויה לגרום לכך שהחוק יהיה אכן אחיד בכל העולם. אולם, אין כל מניעה חוקית לתת לתושבי הודו להיות עורכי דין ישראלים גם אם אינם אזרחי ישראל.

כמובן שישנן עוד מספר בעיות, שככל הנראה מערכות משומנות שפועלות מאינטרסים מסחריים יוכלו לטפל בהן. הסדרת עניין האחריות המקצועית וכן הסדרת עניין התיווך בלקוחות; אולם, הכיוון ככל הנראה, כמו הטרנד האחרון בו חברות היי-טק מבצעות מיקור חוץ של ייעוץ משפטי פנימי, יהיה לכיוון העברת העבודה השחורה והלא משמעותית למשרדים בניכר (לפחות במדינות כמו ארצות הברית).

הכלכלה החופשית לא תוכל להתנגד להעברת אותו מקצוע, שנחשב לאחד המכובדים, ולהעבירו לכלכלה של ניצול (ויש שיאמרו שהמצב קיים). מקצוע עריכת הדין, בפועל, אינו חף מאותן בעיות שקיימות בשוק התוכנה, התמיכה ואפילו שירותי המשרד; ככל הנראה, עורך דין שירצה להמשיך להחזיק בתפקידו יאלץ להיות מיוחד בתחומו ולהציע שירותים אישיים דיו. באותה המידה, הוא יאלץ גם להציע מחירים תחרותיים.

אני לא יכול שלא לתהות בנושא אחד: מה יקרה כשכל המשרות יבוצעו על ידי אאוטסורסינג במדינות עולם שלישי; כלומר, כשיהיה עולם בו אכיפת החוק תהיה וירטואלית לגמרי ואפילו השוטרים יהיו הודים במרכז תמיכה, מה יהיה עם הכלכלה של המדינות המודרניות? האם אנחנו נקרוס בגלל הרצון שלנו לכלכלה כל כך יעילה שתהרוג אותנו?

11 תגובות ל-“אאוטסורסינג של בעיות משפטיות

  1. יהונתן,

    באמת נחמד, המשחק ברעיון של "חוק עולמי". העניין הוא, שכמו ארגון האו"ם וגרורותיו, יהיה חוק אחד, אבל מספר אכיפות כמספר המדינות הכפופות לו.

    לגבי נושא מיקור-החוץ הגלובלי לעורכי-דין, אני רואה כאן רק בעיה אחת גדולה. בעוד שקל מאוד לחייב גם עורכי-דין במונגוליה להיות מכוסים בביטוח אחריות מקצועית, יהיה קשה מאוד לאזרח מן השורה לקבל סעד במקרה שעורך-הדין ייעלם לו עם הכסף.

    כיום בישראל, אם עורך-הדין שלך הוא דפקט שלוקח כסף על דברים שהוא לא יודע לעשות, אז יש לו איזה חשש שהוא מלשכת עורכי-הדין (או שאני ממש חי באשליות). ועורך-הדין המונגולי, פשוט הולך ומזייף עוד סט של 10 תעודות, רושם את עצמו עוד 10 פעמים, ומרמה עוד 100 לקוחות.

    המודל של מיקור-חוץ משפטי ברמה גלובלית, נראה לי שיתאים לתאגידים מספיק גדולים, אשר יכולים ממש לשכור את שירותיו של משרד במדינה מסויימת, ולא בשביל כל אדם מהרחוב שיחפש רישום מהיר בטאבו.

    דותן

  2. דותן,
    אני חושש שלא הבנת את הבעיה: הבעיה היא שלקוחות ישראלים ישלמו למשרדים ישראלים ואלו יוציאו את העבודה למונגולים שיכתבו את ההסכמים. אם יהיה נזק, כמובן, הביטוח אמור לכסות, לא?

  3. אתה באמת מאמין שהעבודה שלנו היא כל מה שיש לנו בחיים כדי להגשים את עצמנו?

  4. העולם השלישי לא ישאר שלישי להרבה זמן, ולכן התהייה האחרונה שלך לדעתי לא תקרה. החראות האלה נהיים חזירים עם הזמן (כמו כל בני האדם), המחירים של המתכנתים בהודו, רומניה וכו' עלו מאוד בשנים האחרונות והם ימשיכו לעלות עד שנגיע למצב שזה כבר לא כזה משתלם להעביר להם עבודה. ככה אני רואה את זה.

  5. אני בטח טועה בפרטים (ואתה תדע לתקן אותי) אבל זאת לא אירלנד שהפכה למעצמה בתחום של פוליסות ביטוח חיים לכל אירופה? אני מאמין שזה צעד ראשון בכיוון. בתור מי שמאמין בתחרות חופשית, מדוע זה מפריע לך? הרי אם היית עורך דין אמריקאי כנראה לא היית מגביל עצמך לתיקים מהמדינה (או המחוז) בו אתה גר בלבד.

    ואם בנושא חוק בינלאומי עסקינן, איך זה יכול לקרות: http://www.hollywoodreporter.com/hr/content_display/news/e3i069cf19291fa5cce90e1758ae1d39cca
    לא ברור לי איך גוף מסויים יכול לאשר להפר זכויות יוצרים של מישהו..

  6. דולי,
    קצת כן. עבודה במובן הרחב כמובן (התפוקה שאנו מבצעים בחיים) ולאו דווקא ההעסקה שלנו.

    ניר,
    זו החלטה וינדיקטיבית. המטרה של ההחלטה היתה ככל הנראה להרגיע את ארצות הברית מהחקיקה המאסיבית ולהסביר לה שהיא גם פוגעת בקניין.

  7. מעניין. האם ההגדרה שלך ל"תפוקה שאנו מבצעים בחיים" כוללת גם, נגיד, אדם שרואה בילדים שלו הגשמה עצמית? (ניסיתי למצוא דוגמא טובה יותר, אבל זאת מספיק קיצונית, אני חושבת, כדי להעביר את מה שאני מנסה לשאול)

  8. אם הייתי ריצ'ארד דוואקינס אז כן, במקרה שלי קשה לי עם בני אדם שלא עושים כלום בחיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *