טכנולוגיה היא רווחה

0. מנהלות \ ספרניות
בשבוע הבא יערך כנס הספרניות הארצי, הידוע יותר בשמו "כנס מולטי ידע". במסגרת הכנס אני ארצה על זכויות יוצרים ושיתוף ידע. זה תקציר ההרצאה, שככל הנראה לא תחדש יותר מדי למי שכבר קורא את הבלוג שלי, אבל עשויה להיות מעניינת. מצגת, ככל הנראה, תהיה מוכנה לקראת סוף השבוע, למרות שאני אהיה ככל הנראה יותר עסוק בעניין התזה שלי.

אבסטרקט: ההתפתחות האנושית מבוססת על שני צירים מקבילים, הציר הראשון הינו הציר האבולוציוני בו הגנטיקה האנושית מתפתחת למצב בו החזקים הם אלו שמתרבים וממשיכים להעביר את המטען הגנטי שלהם. אותו מטען גנטי, למרות שמועבר בין דור לדור, מתערבב בתוך מטענים גנטיים שונים עד כדי מצב בו בתוך שמונה דורות הקרבה בין הצאצא למוריש המקורי של הגנים הוא אפסי. לעומת זאת, הציר השני הוא הציר הרעיוני, הטכנולוגי. אותו ציר מקדם רעיון על ידי זריעתו במוחותיהם של אנשים, ללא קשר הכרחי לקרבה גנטית. אותה התפתחות מתקדמת באמצעים טכנולוגיים ומשפרים את רווחת האדם. הטכנולוגיה היא זרועה זהה של האבולוציה ומאפשרת את התפתחות רווחת האדם בצורה דומה. אולם, בכדי להעביר את הטכנולוגיה דרושה גם העברה של ידע. הטקסט הקצר המובא כאן דן בסוגיה של הגבלת העברת הידע והכוחות שפועלים במקרים אלו.

1. טכנולוגיה, מימטיקה, אבולוציה (מבוסס על  הפוסט הזה)
בשנות השבעים הגיח מדען מבריק מתחום הזואולוגיה, ריצ'ארד דוואקינס היה שמו; בספרו הגן האנוכי הציע דוואקינס תפיסה מהפכנית לפיה האבולוציה היא מדיניות של שימור הגנים והעברת המידע הגנטי מדור לדור באמצעות רביה. אותה תפיסה היא זו שטוענת כי הרצון של הגנים להמשיך הלאה, בגופים אחרים, היא זו שגורמת לנו לבחור בני זוג בעלי גנים שמעודדים השרדות חזקה יותר, וכך בעצם נוצרת הברירה הטבעית: השורדים מתרבים. דוואקינס עצמו מציג את הגנים כבעלי רצון אוטונומי לשרוד ומביא שלל דוגמאות למקרים בהם הגנים משקרים על מנת לקדם את עצמם במערך הגנים. הוא משתמש בדוגמאות מתורת המשחקים על מנת להגיע למה שנקרא Evolutionary Stable Strategy, שהיא אסטרטגיה של בחירת גנים שיכולים לסייע לאבולוציה בצורה הטובה ביותר.

1.1
דוואקינס עצמו מודע למחשבים בספרו ומנסה לרתום את אותה מכונה מגושמת שבשנות השבעים היתה בעלת יכולות חישוב מזעריות ואיטיות, ומאמין שמערכות המחשב אינן בדיוק שיא האבולוציה, אולם (…). לקראת סוף ספרו דוואקינס מגיע להבנה אמיתית בעלת השלכות רציניות עבורנו, דוואקינס ממציא, דה ניהיליו, את המימ (meme) (עוד). מימ הוא המקביל הטכנולוגי של גן, ומבוטא כמו שמבטאים גן באנלית. המימ הוא הגן החדש של  העידן הטכנולוגי, כך לפחות לפי דוואקינס, שמאפשר את העברת הידע באמצעות פולקלור, אגדות, ספרות ושימוש בכלים. אכן, כמו שמחקר חדש קבע לפני מספר שבועות, בני האדם תופסים את השימוש בכלים כחלק אינהרנטי מגופם.

1.2
בערך באותה תקופה אבולוציונית, רק מאה שנים אחורה, החל להתפתח ז'אנר אמנותי-ספרותי, הפסטיש. הפסטיש הוא בעצם הצגת מחווה לז'אנר או יצירה מסוימת, תוך חיקויה בצורה קלילה ואימוץ המוטיבים שלה. הפסטיש הוא זה שבעצם הצליח, יחד עם עוד לא מעט אמצעים טכנולוגיים, להביא למהפכה באומנות של המאה ה20. החל מאימוץ הדלתא-בלוז על ידי אמנים לבנים בארצות הברית והפיכתו אט-אט לרוקנ'רול בשל שינוי-בעת-חיקוי. אותו שינוי תוך כדי חיקוי של הפסטיש, למרות שקשה כל כך לתפוס אותו, הוא המימ האבולוציוני שמנסה לקדם אסטרטגיות יציבות.

1.3
רעיונות, כמו דת, פילוסופיה, משפט וגנטיקה, לעיתים מתחרים אחד בשני תוך הצגת הסברים מימטיים לפתרון הנכון והצודק. התחרות בין הרעיונות והשוק החופשי של אותם רעיונות הוא מה שמביא לכך שהידע האנושי יתקדם, הכלאות בין מדעים יוצרות ידע חדש, ואותן מימטיקות משמות להגדלת הרווחה של בני האדם, בין היתר על ידי יצירת אמצעים לשכפול מימטי. הדת מעוניינת בקהילה מגובשת שמקדמת ערכים כדי לקדם את העברת הסיפורים התיאולוגיים שלה (והתקרבות לאמת) בדיוק באותה צורה שהפיסיקה מעוניינת ביותר מאמינים כדי לקדם את הגילוי של האמת באמצעים פיסיקליים: ככל שיותר אנשים יחקרו ויתעמקו במימטיקה מסוימת, כך יותר בני אדם יוכלו להשתמש בה על מנת להגיע לאמת.

2.
כאן מתחיל בעצם סיפורנו, אחרי הנחת המוצא הזו שכל רעיון מעוניין להתקדם, להתחקות, להשתכפל ולהטמע בחברה. הסיפור הוא סיפורה של הטכנולוגיה, אבל בעצם הוא סיפורה של האנושות. האנושות הגיע לרוויה ביכולת ההאצה של ההתפתחות בכך שאינה מסוגלת עוד להתפתח בצורה טבעית בצורה בה היא תוכל לכלכל את צרכיהם של כל תושבי העולם, ולכן היא משתמשת בטכנולוגיה כאבולוציה. במובן זה או אחר, המימטיקה הטכנולוגית הביסה כבר את הדת והפילוסופיה, תוך קביעה שהטכנולוגיה היא נייטרלית לאידיאולוגיות (דרור, 2006), כעת, לטכנולוגיה, כמימטיקה, נותר להביס רק את המשפט והמוסר.

2.1 (מבוסס קצת על)
אולי נרד בחזרה לשורש הבעיה שלנו, בשנת 1436 לערך, הגיח יוהן גוטנברג עם מכבש הדפוס שלו (ולא בכדי פלטפורמות הבלוגים הפופולריות מנסות לנכס לעצמן את השם של המצאתו של גוטנברג – Word Press וMovable Type). אותה המצאה אפשרה העברה של ידע בצורה המונית. אם עד לאותו הרגע היה דרוש סיפור מצד מספר או כתיבה אישית בעט של טקסט והעברתו מאדם לאדם, תוך כדי שלעיתים מוכנסים שינויים והערות באותו טקסט, גוטנברג אפשר את השינוי המהותי הראשון בספר, גוטנברג בעצם יצר אמצעי להעתקה מדויקת, כמו בגנטיקה.

2.2
ההמצאה של גוטנברג היתה כל כך מהפכנית לא כי היא רק רצתה לקדם את הטכנולוגיה, אלא כי היא בעצם יצרה ענף שלם של בעיות משפטיות. ההקלה הטכנולוגית בשעתוק של מידע הביאה במאה השמונה-עשרה לבעיה רצינית בממלכה הבריטית. אותה טכנולוגיה אפשרה להפיץ את רעיונותיהם של אחרים (לרבות סיפוריהם, כתביהם ועוד) מבלי שאלו יקבלו תגמול בעבור אותם רעיונות. אם עד לאותו רגע היצירה הועברה ישירות על ידי המחבר, וכל שינוי שנעשה בה (כמו, לדוגמא, השינויים המינוריים שביצע וויליאם שייקספיר בקלאסיקות כדי להפכן לשלו, ומאוחר יותר פוסטשו על ידי לאונרד ברנשטיין) נראה למחבר כמזכה אותו בתשלום. לכן, בשנת 1710 הוחקה בממלכה הבריטית חקיקה מסוג חדש: Statute Of Anne היה חוק מיוחד שאפשר למחברי יצירות להחזיק בזכות הבלעדית להדפיסן מחדש במשך עשרים ואחת שנים.

2.3
לראשונה, ואחרי מיליוני שנים של העברת ידע, החוק ניסה להתערב באבולוציה הטכנולוגית והכל מסיבה פשוטה מאוד: ממון. מחברים הבינו כי העברת ידע, בצורה זו או אחרת, הוא בעל ערך כספי ולא היו מוכנים שבני אדם אחרים יוכלו להנות מפירות מחשבתם. המשפט והשוק החופשי ניסו להתערב במימטיקה הטכנולוגית באמצעות חקיקה.

2.4
אולי עד לשנות השבעים של המאה העשרים נותר קשר הדוק בין האמצעי עליו מועבר הידע לבין הידע עצמו: ספרים הודפסו על נייר, תקליטים הוקלטו על ויניל וסרטים הועברו על צלולואיד. המדיום שהעביר את הידע עצמו היה הרכוש שנקנה על ידי בני האדם ועל כן החוק לא הפריע יותר מדי לטכנולוגיה להתפתח. החוק, באמצעות כלים כמו דיני פטנטים ודיני סימני מסחר, אפשר גם לחברות המחזיקות באמצאות לגדול למימדי ענק, כאשר הוא מסרס את התחרות; כך נוצרו תאגידי ענק בעלי אינטרסים כלכליים בתחומי התרופות, הספרות, המוסיקה והקולנוע.

3. ואז הגיעה הספרה (מבוסס קצת על).
המצאת היכולת לשמור מידע בצורה ספרתית (דיגיטלית) ביחד עם המחשב גרמה לניתוק מהותי בין המדיום עליו מועבר המידע לבין המידע עצמו. היכולת הטכנולוגית לשכפל עותק מקורי ולא העתק של יצירה רק על ידי אחיזתה בתוך ספרה ספרתית (Digital Sphere) שונה מהותית מכל דרך העברת ידע שקדמה לה. בכדי לצור עותק מקורי של ספר דרושים לוחות הדפוס וסידורי ההדפסה, ודרוש גם מכבש דפוס; בכדי לצור עותק מקורי של תקליט דרושה מחרטת תקליטים ותקליט מאסטר; בכדי להעתיק קובץ מחשב דרוש מחשב וקובץ.

3.1
הקלות הזו של העברת מידע ללא תגמול היתה מסוכנת מאוד לבעלי ההון הרוחני. אלו מעוניינים לשמר את המונופולין שהחוק נתן להם להפיץ את היצירות בצורה בלעדית תוך שהם גובים תגמולים על כל עסקה שמבוצעת באותן יצירות; הבעיה היא שבניגוד לתקופה הויקטוריאנית, כיום קשה מאוד (עד בלתי אפשרי) לאכוף את החוק שאוסר את העתקת הידע.

3.2
הטכנולוגיה אימצה לעצמה מנגנונים לשכפול הידע ולהעברתו בין בני אדם בצורה יעילה יותר, כשהמחסום היחיד שמונע את העברת הידע הוא החוק. בעצם, נוצרת פה התנגשות בין שתי אמונות או תורות מימטיות: הראשונה מימטיקה משפטית והיא תורה קניינית, שמיוצגת על ידי החוק והכלכלה: אותה תורה מעוניינת בשימור המבנה הקיים ובאיסור העברה של ידע ותרבות. מימטיקה שניה היא מימטיקה טכנולוגית, שמעוניינת לקדם את הטכנולוגיה על ידי התרת כל מגבלות העברת ידע באמצעות החוק.

3.3
המאבק בין אותן גישות הוא ככל הנראה המאבק החשוב ביותר שהתרבות נצבת בפניו כיום. החברה האנושית חווה התפתחות מעריכית של אמצעים טכנולוגיים במחצית המאה האחרונה, כשאותה התפתחות נוצרת למרות אותן מגבלות חוקיות שמוצבות אחת אחרי השניה כנגד טכנולוגיה. נסיונות של מחוקקים להכפיף טכנולוגיות חדשות לחקיקה ישנה מדגימות לא אחת את האבסורד.

4.
אולם, למרות כל החקיקה, החברה האנושית, ואולי בלי קשר למודעות למימטיקה הטכנולוגית, הולכת ומשתמשת באמצעים הטכנולוגיים כי הם שם, ובלי לשאול למהות החוקיות שלהם. יותר ויותר אנשים משתמשים כיום בתוכנות שיתוף קבצים ובאמצעים אחרים על מנת להעביר את התרבות שמכוננת את החברה בה הם חיים; השימוש בתוכנות שיתוף הקבצים אינו נובע מנקיטה בגישה אידיאולוגית כלשהיא או בבחירה במימטיקה אלא דווקא מתוך נוחיות: הטכנולוגיה פיתחה פתרון יותר טוב מהפתרון שהמשפט והשוק מציעים, אז עדיף להשתמש בו.

4.1 (מבוסס קצת על)
וכדי להלחם על הצדקת קיומו של מודל כלכלי, מאמצות חברות הקניין את השפה המקצינה ומנסים להוציא אל מחוץ לשיח הלגיטימי את אותם אנשים, תוך שמכנים אותם פיראטים וגנבים תוך שאותם אנשים אינם מתעלמים משתי בעיות רציניות  בהגדרות האלו: על מנת לבסס גניבה יש לשלול מבעל הזכות בקניין את אותה זכות לעולמי עד (מה שלא מבוצע בעת הפרת זכויות יוצרים) וכן, בצורה אנקדוטלית יותר, פיראט נובע מהמילה Port (שער, מעבר, נמל) שקרובה למדי לשמה של עיר הנמל פיראוס (pīrē`əs) (לא בכדי המילה מעל פיראט במילון הלטיני היא פיראוס) היא ההסבר; הפיראטים היו שוכני נמלים, הם היו אלו שהביאו את הסחורות לאורך הארץ (שעוד לא היתה עגולה) ודאגו למעבר סחורות. אכן, מדי פעם היו ספינות שוד, ואלו פגעו בזכויותיהן החוקיות של אחרים, אך עיקר המשמעות באה ממביאי הבשורה, המגיעים לשער.

4.2
אכן, משתפי הקבצים חולקים את אותו הידע בגלל הנוחיות והקלות שבדבר. המימטיקה הטכנולוגית מפתחת את עצמה על ידי כך שהפתרון שהיא מציעה, לכלל הציבור, יותר נוח מהפתרון שמציעה המימטיקה המשפטית, שעובדת לרווחת ציבור מסוים וקטן.

4.3
אולם, כאן נוצרת בעיה: האם בעת אימוץ המימטיקה הטכנולוגית, בה מידע שוחר להיות חופשי, לא נאבד את אותה היצירה שנוצרת על ידי אלו שמחזיקים באמונה המימטית המשפטית? בהכללה גדולה מדי אולי ניתן לחשוב שלא. והסיבות לכך הן שתיים (תוך שאנחנו יוצאים מנקודת הנחה חדשה, לפיה טכנולוגיה היא רווחה): הראשונה היא שהתפתחות הידע האנושי עד שנת 1710 לא היתה התפתחות לינארית אלא מעריכית גם כן, והמשפט לא עזר להתפתחות אלא במקרה הטוב ביותר לא מנע מהטכנולוגיה להתפתח. השניה היא הדוגמאות למה שנקרא כעת Folksonomy, פרוייקטים רבים כיום מיישמים את חוכמת ההמונים ואת שיתוף הידע הרב. פרוייקטים כמו ויקיפדיה מאפשרים להמונים להתערב ולייצר גנום של ידע ענק, שמתוכו כל אדם יכול לשלוף מידע, כמו גם לשתף את המידע שלו, אתרים אחרים, כמו הסטארט-אפ הישראל 5min מאפשרים לכל אחד לשתף סרטון וידיאו בו הוא מלמד את חמש הדקות שלו של ידע אנושי.

5. על רשיונות תוכנה וויקיפדיה. (קצת מכאן)
שתי אידיאולוגיות התפתחו במקביל החל משנות השבעים ועד היום, שמיישמות את הנרטיב של המימטיקה הטכנולוגית: הראשונה היא תנועת הקוד הפתוח (ריימונד, 1996) שמאמינה כי תוכנה שמפותחת על ידי ציבור רחב, כשכל אחד תורם את מאמציו, יכולה להביא לפתרונות טובים יותר מאשר תוכנה שמפותחת על ידי קבוצה מצומצמת למטרות רווח. בעצם, הכנסת אלמנט הרווח לתוך תוכנה היא לא פחות בעייתית מאשר אותן כוחות שהניעו את Statute of Anne באותה תקופה.

5.1
אבל לא רק תנועות כמו תנועות הקוד הפתוח קמו, אלא כלים משפטיים, אבולוציה טכנולוגית אולי של המימטיקה המשפטית, איזושהיא מוטציה שבאה לפגוע באותה המימטיקה, אפשרו את הקיום המשפטי לשיתוף ידע: רשיונות כמו Creative Commons וGFDL למסמכים ויצירות אומנותיות אפשרו לאנשים לחלוק מידע אחד עם השני ולהעביר מידע במהירות ובלי התערבות מיותרת של המשפט; במקביל, רשיונות תוכנה כמו GPL וBSD איפשרו לצדדים לחלוק בקוד תוכנה, שהוא הוא היישום הטכנולוגיה של המימטיקה.

5.2.
אבל המימטיקה הטכנולוגית לא מבחינה, ככל הנראה בזוטות משפטיות. למרות רשיונות אלטרנטיביים שפותחו באיזושהיא מוטציה בין שתי המימטות, המימטיקה הטכנולוגית עדיין מתעלה על המשפטית. רוב המידע שמועבר ברשתות שיתוף הקבצים, רוב המידע שנוצר באמצעות הטכנולוגיה החדשה, הוא ספיח להתפתחות הטכנולוגית מצד אחד, ומצד שני אינו מידע שמיועד לקדם את התפתחות המין האנושי. רשתות שיתוף הקבצים, אגב, תעבורת שיתוף הקבצים עוברת בהרבה את כל תעבורת הרשת האחרת גם יחד, מה שאומר שיותר מכל שימוש אחר באינטרנט, המשתתפים מעוניינים לשתף ידע.

5.3
המימטיקה הטכנולוגית היא המאמצת הגדולה ביותר של פסטיש: "באינטרנט אין כזה דבר להעתיק, כולם מעתיקים מכולם וכל יצירה מבוססת על משהו אחר", אמר לי פעם לקוח בעת ששאלתי אותו מהיכן שאל את עיצוב התוכנה שלו. כל האשמה של חברת תוכנה זו או אחרת על הפרות בפטנטים שלה, בזכויות הקניין ובקוד התוכנה מבוססת על ה"שינוי תוך כדי חיקוי" שמנעו את הפיתוח. כל פרוייקט טכנולוגי עובר תהליך של החלפה מימטית, כאשר הוא בונה לעצמו את המוניטין על סמך נסיונם של אחרים, ולבסוף מתפתח לכדי מפלצת שמעדיפה את המימטיקה המשפטית כדי למנוע מאחרים להתחרות בה.

6.
ואז בא השלב החשוב, השלב בו הקהילה הטכנולוגית אמצה את הכללים המשפטיים כדי להתחרות בהם: שני רשיונות, אחד בתחום התוכנה ואחד בתחום המידע, נועדו כדי למנוע מצב בו פרוייקט טכנולוגי, שנועד לקדם את האנושות, ינושל מטובת האנושות.

6.1
הראשון הוא רשיון התוכנה GPL. יופיו של אותו רשיון, ואולי גם סכנתו העיקרית לחברות התוכנה, היא שמרגע שקוד משוחרר תחת GPL לאף אדם אחר (מלבד כותב הקוד המקורי) אין זכות להפיץ את התוכנה ללא הפצת קוד  התוכנה (שהוא הבסיס עליו נשענת התוכנה, ומה שמאפשר הכנסת שינויים ושיפורים בה), כלומר, אותו רשיון בעל אופי ויראלי הוא הרשיון שמאפשר לנו לקבל את הידע בחזרה לציבור. הציבור, שהוא בעליו של אותו הידע, הוא הנהנה העיקרי מאותו רשיון והוא יהיה זה שיוכל גם להפיק את הרווח האמיתי, זה שאינו כספי, מהיצירה.

6.2
הרשיון השני הוא רשיון Creative Commons (עם מאפיין SA, אבל זה מינורי) שמאפשר לכל אדם לקחת יצירות ששוחררו תחתיה, בין אם מדובר בספר, סרט, מוסיקה, שיר, תמונה או כל יצירה אחרת, ולעשות בה כל שינוי שיחפוץ, כל עוד אותו שינוי משוחרר גם הוא תחת אותה ההגבלה. (בהערת אגב, אותו רשיון מאפשר הגבלות נוספות, אבל הן אינן רלוונטיות כעת).

6.3
אולי לסיכום, ואולי רק כפתיחה, הידע האנושי הוא בלתי מוגבל. המין האנושי מתפתח לאורך מיליוני שנים, כשבמאות השנים האחרונות כל אבולוציה בוצעה בצורה מדהימה על ידי מכשירים ומכונות, אותה אבולוציה, אולי יותר מכל, הוגבלה על ידי מקדם אחד: האינטרס הכלכלי. אולי הפתרון הטוב ביותר שיהיה לטכנולוגיה כדי למנוע את אותו אינטרס יהיה להגיע למצב בו צרכים כלכליים של בני אדם יעלמו, וכמו שאמרתי, טכנולוגיה היא רווחה.

23 תגובות ל-“טכנולוגיה היא רווחה

  1. 1. אני מוחה בשמם של הספרנים (ועד להיום הייתי אחד)
    2.תמיד טוב לקרוא סיכום טוב של הרעיונות האלו

  2. באבסטרקט אנא החלף "החזקים" ב"המותאמים לסביבתם". זה לא אותו דבר. אם זה היה כך, היה לנו עולם של ספרטנים.

  3. ואת 2.3 אתה בטח יכול להעשיר במימרה לש בייקון כי "ידע הוא כוח" ולקשור את זה לא רק לכסף, אלא לדבר העמוק יותר שכסף יכול להשיג.

    (אני קורא את זה בקצב של דו"ח וינוגרד? :) )

  4. ל-4.1: ויקיפדיה באנגלית גורסת כך:

    The English "pirate" is derived from the Latin term pirata, and ultimately from Greek peira (πεῖρα) "attempt, experience", implicitly "to find luck on the sea". The word is also cognate to peril. In 17th and 18th century sources the word is often rendered "pyrate". However, the term does not exclusively relate to robbery committed at the sea, as other similar origins have a broader definition

    http://en.wikipedia.org/wiki/Piracy

  5. המסקנה של 5.2: "שיותר מכל שימוש אחר באינטרנט, המשתתפים מעוניינים לשתף ידע." קצת לא מבוססת, לדעתי. להגיד שלהעביר פרקים של סאות'פארק, שירים של NiN (היי שרון!), משחקי מחשב ותוכנות פרוצות זו לא דוגמה ממש משכנעת ל"העברת ידע" לעומת העברת ספרי מופת או אנציקלופדיות או כל ידע "מכובד" (במשמעות הקלאסית של המושג) אחר.

  6. ובכל זאת, הרחבה של מה שאמרתי על 5.2 שיצא נורא שמרני מצידי: בלוגים וויקיפדיה הם דוגמאות הרבה יותר מייצגות ומשכנעות של שיתוף ידע. כשאתה מדבר על גודל התעבורה כמדד לרצון לשתף ידע אתה שוב נופל בכשל ה"חזקים" מהאבסטרקט: קובץ וידאו או exe של משחק מחשב כמעט לעולם יהיה גדול יותר מדף בוויקיפדיה או רשומה בבלוג. לכן לא ברור מה המשמעות של מדידה כמותית של תעבורת רשת, וזה משדר מסר (סליחה על הביטוי) של "לי יש יותר גדול (ולכן אני צודק)".

  7. ערןב,
    1. לגבי מקור המילה פיראט, אני מציע שתכנס לפוסט המקורי ותבדוק את גלגול המילה החל מהגדרת פיראט כשוכן פיראי, ועד פיראוס.
    2. לגבי כמות המידע, או משקלו, אני לא בטוח שזה בהכרח נכון, וגם אם לא, אנחנו מדברים על כמות מידע מטורפת.
    3. ברור שאנשים נוטים לשתף ידע, זו המטרה של החיים האלו בגדול, וזו המטרה של הפוסט.

  8. אני חושב שהשם הוא ריצ'רד דוקינס, ולא דוואקינס. אני לא יודע איך אתה מבטא דוואקינס, אבל נראה לי שמול ספרנים כדאי להיזהר.

  9. מרתק.
    אין ספק שמניעים כלכליים הם אלו שמונעים את התפתחות הטכנולוגיה. באינטרנט אתה יכול לראות את זה עם ההתנגדות של חברות גדולות להשתמש בטכנולוגיות API ולאפשר מעבר חופשי של מידע וידע.

    אני גם חושב שעולם המשפט מצליח לעקב את התפתחות הטכנולוגיה אבל כמו עם דוגמת הדפוס שלך, בסופו של דבר בעלי האינטרס הכלכלי מוציאים מודל עסקי לטכנולוגיה החדשה ועולים על הגל שלה.

    כיום תאגידים וחברות גדולות מנסים למנוע מעבר חופשי של מידע וידע בין פלטפורומות באינטרנט בגלל שאין להם מודל עסקי לאפשר את זה. ברגע שהם (או חברות סטארט-אפ) ימצאו מודל עסקי להתפתחויות האחרונות של הטכנולוגיה, אז גם התאגידים הגדולים יעלו על הגל ויפסקו את ההתנגדות שלהם
    להתפתחויות האלו.

    אני לא מכיר מספיק את העובדות אבל אני מניח שיש מספיק תקדימים בהיסטוריית הטכנולוגיה של טכנולוגיות חדשות שקיבלו התנגדות עזה מאוד מהגופים השולטים בחברה אשר נגמרה כאשר נמצא לה מודל עסקי.

  10. ושאלה: האם אתה יודע שייצרת משהו מהפכני כאשר אתה עומד מול התנגדויות משפטיות חזקות? (יוטיוב, נאפסטר, קאזה וכו')

  11. ליאור,
    כמו שכתבתי, המודל העסקי מפריע תמיד להתפתחות הטכנולוגית. אם לא היית נדרש לכסף, אלא לייצר ידע אך ורק לרווחת האנושות, לא היתה לנו 'בעיה' של זכויות יוצרים ולא היתה לנו 'בעיה' של העברת מידע.

    ובתשובה לשאלתך, ככל הנראה כן.

  12. אנחנו מסכימים. לכן אני אומר שבמקביל למאבק בהתנגדות המשפטית לטכנולוגיה אני חושב שיש צורך לעזור לתאגידים הכלכלים לייצר מודל עסקי מטכנולוגיות חדשות. הרי ברוב המקרים, אם לא תיהיה התנגדות של הגופים הכלכלים השולטים במשק ( או אפילו יהיה רצון שלהם לקבל את הטכנולוגיות החדשות, כמו למשל שחברות התקליטים הגדולות בעולם יתחילו לשווק שירים ברשתות שיתוף) גם לא תיהיה יותר מדי התנגדות משפטית, לא?

  13. מעניין אם זה שאנחנו תופשים כלים כחלק מגופנו תורם להרגשה שלנו כאילו עומדים לכרות לנו איבר כאשר מציעים הצעות שמיועדות להגביל את השימוש שאנו עושים באינטרנט האהוב שלנו…

  14. סיכום נאה של רעיונות יפים. כל הכבוד.

    כמה הערות:

    1. אבולוציה טכנולוגית אמנם ברת-השוואה לאבולוציה ביולוגית, אבל גם שונה ממנה מאוד, במיוחד בכל הקשור לכיווניות הלחצים הסביבתיים (בביולוגיה ישנה "התמרה" אבל בעייתי מאוד לדבר על "שיפור"). כדאי להיזהר ממשפטים בנוסח "…המימ האבולוציוני שמנסה לקדם אסטרטגיות יציבות".

    2. יפה דיברת על הדמגוגיה הזולה שתאגידים עושים בה שימוש בהקשרם של משתפי-הקבצים, אבל בל נשכח שגם קמצנות פשוטה – בהסוואות אידיולגיות אמיתיות יותר או פחות – מניעה את הבחירה של משתמשים רבים (ואני בכללותם) להשתמש ב-soulseek לעומת itunes, למשל.

    3. קצת קשה לי עם הקביעה שאינטרסים כלכליים מונעים התפתחות טכנולוגית, הרי הטיעון המרכזי נגד עולם שיתופי הינו שללא פוטנציאל רווח לא יהיה לממציאים "סיבה" להתאמץ (אני באופן אישי לא מסכים, הרי היצירתיות והסקרנות האנושיות הם דחפים אבולציוניים בסיסיים לפי דעתי, אבל גם באבולוציה יש מושג של "רווח" לעומת "השקעה"). אין לי ספק שהרבה מההמצאות הגדולות של ההיסטוריה לא היו באים לעולם ללא גב ומניע כלכלי.

    4. ובהמשך לנ"ל, ניתן לטעון שהצלחתם של פרוייקטים של קוד פתוח מצביעה יותר מכל על כך שישנם מספיק אנשים שאינם מוגבלים מבחינת דאגות פרנסה עד כדי שהם יכולים להרשות לעצמם לעבוד קשה ללא תמורה כספית. אולי יש גם צדדים חיוביים לתרבות השפע המערבית?

  15. האמת היא שבתור אחד שקרא, למעט ספר אחד, את כל ספריו של דוקינס, ספרים שהכילו ביקורת על ספריו של דוקינס, וספרים שהכילו ביקורת על ספרים שהכילו ביקורת על ספריו של דוקינס, אני מרגיש מסוגל להעיד שהרעיון של המם הוא ברובו לא ישים ובמקרה הטוב, טאוטולוגי. מימטיקה היא איננה מלבד דרך ציורית לתאר תופעות חברתיות של העברת מידע ורעיונות ו"קביעתם באוכלוסיה". מבחינה זו, כאן בערך מתחיל ונגמר הדמיון לגנטיקת קבוצות, שזה היה בערך הנמשל העיקרי ברעיון של דוקינס.

    יש להדגיש שהאבולוציה הביולוגית לא מפסיקה רק כי ישנה אבולוציה תרבותית, ולפעמים האבולוציה הביולוגית מהירה לא פחות, אם ניקח למשל לדוגמה את ה-Flavobacterium, שבמשך עשורים פיתחו את היכולת לפרק ניילון (בהתחשב בעובדה שהחומר לא היה קיים על פני כדור הארץ עד למאה שנים האחרונות, אני חושב שמדובר באבולוציה ביולוגית מהירה מאוד)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *