0.
קראתי השבוע את דו"ח וינוגרד המלא, וכולם מצפים ממך להגיד משהו חכם על מה שאמרו שם. אז את ההערות שלך אתה שומר לעצמך, בעיקר כי כולם יודעים שאף אחד לא יקשיב להן. יש לך בטן מלאה על הטענה של הועדה שיש לפקח על פרסומים באינטרנט שאנשים אחרים כבר אמרו ואפילו אתה כבר כתבת באיזה מגזין נידח מתישהוא, ובכלל, יותר מדי מקומות בקשו את חוות דעתך על הדו"ח בכל כך הרבה נושאים, כך שבשבוע הבא אתה ככל הנראה תכתוב כבר לפחות 30 עמודים, מי יודע, אולי חלק מזה יהיה בשכר.
1.
שינה בשבועות האחרונים הפכה להיות מצרך יותר נדיר מהרגיל. אתה מבין שאולי הדרך הנכונה היתה לעבוד פחות ובדברים פחות מעניינים, ולישון לפחות. קשה קצת לראות את זה, אבל יום וחצי לפני שאתה מגיע לגיל 29, אתה מבין איך הגיל משפיע, אחד הדברים שאתה מבין מהר מאוד הוא שפעם חשבת כל הזמן על כמה קרובי המשפחה שלך שונים ממך, והיום? היום אתה חושב על כמה הם דומים.
2.
החיים שלי מתועדים; כל רגע משתמר בבלוג שלי, בפליקר שלי יש תמונות מהחיים, בפייסבוק, במקומות אחרים ברחבי הרשת, אבל עולה השאלה, מה עם החלק הלא מתועד? מה עם המחשבות שעוברות לך בראש בנוגע אליה? מה עם הדברים שאתה לא יודע איך להגיד עדיין? כלומר, איך יכלת אתמול, כשישבת עם החברים והם התחילו לדבר על הפוסט הזה להסביר להם שהבחורה שאתה מדבר עליה לא היתה אתמול, אלא לפני הרבה יותר זמן, ושאתה חיכית עם הפרסום?
3.
רצית, אבל ממש רצית, לקחת את יום א' כיום חופש. הנסיבות כנראה לא יאפשרו זאת, ואולי עדיף שכך. רצית לא לצאת מהמיטה ולא לקום, אבל שיחות טלפון רבות מדי ביום ה' הבהירו שככל הנראה תצטרך לעבוד ביום א'. ובכלל, נראה לך שאתה יכול לכבות את הטלפון והמחשב ל24 שעות?.
4.
| כוכבי הרוק האלו, כולם מתו צעירים, אפילו חלקם לא הגיעו לגיל 30. התאבדו, סמים קשים, עניינים אחרים, והזכרון נותר עמם. ככה זה כשאתה צעיר. החסרון של למות מבוגר, אם כן, הוא ברור: כולם זוכרים אותך גם בזקנתך, ואתה? איך אתה תזכור את עצמך כשאתה מת? |
5.
אולי בשביל זה התיעוד הבלתי פוסק?
לגבי פרסום מאוחר – זה משהו שאפשר להעיר בגוף הטקסט. אבל, האמת, נראה לי שאתה נהנה מלזרוק לנו טקסט תלוש ושנשבור את הראש. (-:
ועזוב אותך מלמות צעיר, זה פאסה. (-;
"אחד הדברים שאתה מבין מהר מאוד הוא שפעם חשבת כל הזמן על כמה קרובי המשפחה שלך שונים ממך, והיום? היום אתה חושב על כמה הם דומים"- אהבתי :)בכלל מוזר לגלות זאת, אחרי התכחשות של שנים…
ואולי לא כל דבר צריך להיות מתועד, ישנן מגבלות תיעוד וטוב שכך. יש דברים שהכניסה ל"זרים" או לרבים אסורה.
חוצמזה, אחת השאלות שנראית לי לא רלוונטית, אבל חוזרת על עצמה בראינות רבים, משהו בנוסח- בעוד x שנים איך תסכם/ תסתכל על חייך? או מה תאמר על הדברים שאתה עושה כיום?- לא רלוונטי, זה לא משנה איך אתה תזכור את עצמך, אם תהיה שלם עם דברים שעשית, כי אתה לא חי בעבר- איך שפעלת אז, זה מה שהרגשת לנכון. חשוב מה אתה עכשיו. העולם לא שייך לצעירים…
מה זה 24 שעות? כלום…יכול להיות ניסוי משעשע…
תתחתן כבר, יהונתן.
יאללה יאללה, תמצאי לי כלה.
3. אם אתה מצליח, באיזהשהו יום, ולאו דווקא ביומולדת שלך, לכבות ליום שלם (לא כולל טיסות או חופשות), את המחשב והטלפון – הארוחה הבאה שלך במסעדה ההיא עם משקה האצות המפחיד וההזוי שתיארת, היא על חשבוני (ואני אפילו מתחייבת לאכול מהגועל נפש הירוק).
4. תמיד חשבתי שהבעיה עם מוות היא שזו הפעם היחידה, שבה אלא אם כן קוראים לך היטלר, כולם *חייבים* להגיד עלינו דברים טובים, ואולי אפילו אומרים אחרינו דברים חיוביים שהם לא תמיד טורחים לומר לנו בפנים בעודנו בחיים (אולי כי לא יצא להם, ואולי כי הם חושבים שאנחנו יודעים). ודווקא בפסטיבל האהבה-פרגון-זכרון האולטימטיבי הזה שנערך לכבודנו, אנחנו לא משתתפים, וחבל.
מזל טוב!
החלק הלא מתועד הוא כמעט כל כולך. אל תשכח זאת.
תכבה את הטלפון והמחשב ותראה שלא יקרה לך שום דבר.
כל מי שמדבר על מוות, בלי יוצא מן הכלל – חי.
אם אתה רואה חסרון בלמות מבוגר – סימן שאתה מבוגר.
The movie will begin in five moments
The mindless voice announced
All those unseated will await the next show.
We filed slowly, languidly into the hall
The auditorium was vast and silent
As we seated and were darkened, the voice continued.
The program for this evening is not new
You've seen this entertainment through and through
You've seen your birth your life and death
you might recall all of the rest
Did you have a good world when you died?
Enough to base a movie on?
(Jim Morisson)
יצא לי להשתתף בשתי שיחות בסופ"ש הזה שנסבו סביב כתיבה אישית בבלוג. אחת המסקנות המעניינות היתה שבין אם אתה מייצג את אסכולת הפרטיות הישנה (זו שבה אתה מסתיר את האישי) ובין אם אתה מייצג את אסכולת הפרטיות החדשה (זו שבה הכל גלוי), הפער בינך לבין הפרסונה שעולה מהבלוג שלך הוא עצום.
דולי,
לי בדרך כלל אין בעיה לחשוף את האישי, השאלה היא האם האישי שאני חושף הוא כל האישי שלי, או שחסר חלק.
אלק אין לך בעיה לחשוף את האישי. מי שחושף את האישי שלו בדיליי מכוון לא יכול להגיד שהוא מייצג את האסכולה שבה הכל גלוי. מצד שני, כקוראת, הייתי מעדיפה שאנשים שאני מכירה ישמרו חלק מהאישי שלהם לעצמם P-;
עו"ד קלינגר, אמנם היומולדת שלך כמעט נגמר, אבל מזל טוב. אושר, אהבה וכל הטוב שבעולם ואינשאללה שעד היומולדת הבא גם סבתא כבר תהיה מאושרת.