0.

אי שם לפני עשרים וחמש שנים, כשישבתי על ספסל הלימודים, מרצים למשפטים דיברו על הלכת טבע הדברים. כבדיחת אבא, הראו איך עורכי דין משרבבים מילים כמו "כטבע הדברים", "מן המפורסמות הוא", "הלכה ידועה מבית המשפט העליון היא כי" כאשר אין להם את היכולת המשפטית לשבת בספריה ולאתר פסקי דין או סעיפי חוק שתומכים בדעתם. הרי, משפט סמכותי כגון "מטבע הדברים כי בבקשת רשות ערעור על החלטה להארכת מועד יש ליתן את הדעת על הסיבות לאי מתן הארכת המועד" או "מן המפורסמות הוא כי אדם המחזיק בסכום כסף מהותי יחזיק גם תיעוד של קבלת הכספים". דברים שיגרמו לך להמשיך לקרוא מהר ולא לחשוב אם לרגע המשפט הזה בכלל נכון. דברים כמו "כולם יסכימו כי …" מאפשרים לך, פסיכולוגית, להנהן בזמן הקריאה ולהמשיך.

1.

עם השנים למדנו שמנועי שפה גדולים מאוד אוהבים משפטים כאלה. הם לומדים ממשפטים סמכותיים. לא אחת נתתי למנוע לנתח תיקיה של תיק בית משפט שאני מתנהל. הצד השני כתב במלוא הרגש, עם סופרלטיבים, טיעונים פומפוזיים, הגזמות, והכל נראה מאוד יפה. אני כתבתי כמו שאני: קר, מנוכר, יבש, עובדתי. בפעם הראשונה מנוע השפה למד את המסמכים ואמר שהצד השני ינצח בבקשה. ברגע שביקשתי ממנו להתעלם מהסופרלטיבים וההגזמות ולהצמד לעובדות ולהלכות המצוטטות? פתאום התוצאות משתנות. זה לא אומר שזה לא עובד ככה גם אצל שופטים, אבל זה כן אומר שככה מנועי שפה גדולים עובדים, נכון להיום.

2.

אם כך, הייתם מצפים שלפחות עורכי הדין ילמדו. בשנה האחרונה אנחנו ראינו איך עורכי דין מחויבים בהוצאות על הפניות למקורות משפטיים הזויים. זה התחיל בהחלטה משמעותית של בית המשפט העליון (בג"ץ 38379-12-24 פלונית נ' בית הדין השרעי לערעורים ירושלים ואח') ומשם המשיך וחלחל. יום יום החלטות כאלה מתפרסמות. ויום יום עורכי הדין לא לומדים. אבל בעצם אם התמריץ הכלכלי והעבירה האתית הפוטנציאלית לא עוזרים, אז מה כן יכול לתמרץ עורכי דין? למדנו שענישה לא עובדת. לא בעונש מוות ולא בפסיקת הוצאות על הזיות. אז מה כן יכול לעבוד? האם להפסיד בתיק אוטומטית? לקבוע שמסמך שהוגש עם הזיות יחשב כאילו לא הוגש? כנראה שלא. ראינו כמה כאלה בחו"ל, וראינו שזה לא ממש משנה את ההתנהגות שם ברמה המערכתית (אני מעריך שעורך דין שנכווה פעם אחת לא יעשה זאת שוב, בסופו של דבר).

3.

אז מה כן יכול לעזור? נתחיל בלשאול מה הבעיה בלהכניס הזיות לתוך חומרים שמגיעים לבית משפט. הרי, בסופו של דבר, יושב שופט ומחליט. אם בא צד מסוים והמציא הזיות, בין אם על ידי בינה מלאכותית ובין אם כי הוא פשוט הזה, הרי השופט צריך להתייחס לחוק הקיים ולפסוק. כלומר, יכול להיות שהוא יכול להתעלם מההזיות בדיוק כמו שהוא חייב להתעלם מהציטוטים הסלקטיביים שלפעמים עורכי דין עושים עם שימוש ב"…" או כשהם מפשלים. למי שלא מכיר, הנה שני המקרים.

3.1

נניח שאני עורך דין בינוני. אני רוצה לטעון שמדע הגרפולגיה אינו מדע מדויק. אני יכול לעשות זאת על ידי ציטוט של כב' השופט עדי הדר בת"א 9051-11-14 נגה נ' נחום. מה אני אעשה? אכתוב "מדע הגרפולוגיה אינו (ראו פסקה 19 לפסק הדין). זה אכן כתוב בפסק הדין. תסתכלו!

אבל האם זו מסקנת פסק הדין? לא בהכרח. נכון? אבל ציטטתי. לפעמים הציטוט כך נובע מזה שעורך הדין לא קרא את פסק הדין אלא חיפש ציטוטים שיעזרו לו, ולפעמים זו הטעיה מכוונת.

3.2

השיטה השניה, של האליפסיס (…) היא לקחת ציטוט ארוך, להשתמש באליפסיס כדי לקצר אותו, אבל בדרך להשמיט חלקים. לדוגמא, תסתכלו על הציטוט הבא: "התובעת טוענת כי רק במקרים "חריגים דחריגים" על בית המשפט לסטות מחוות דעת של מומחטה מטעמו …. בית המשפט מסכים כי ראוי להעדיף את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט" (סעיפים 29-30). על פניו הוא נשמע צודק. אבל אז אפשר לראות את המניפולציה:

אז הנה, עורך הדין שציטט לא שיקר. הוא רק עשה מניפולציה על האמת. הוא קיצר, שם אליפסיס, והוציא דברים מהקשרם. פסק הדין אמר הפוך.

4.

אז אם עורכי דין עושים את זה, שופטים יודעים כבר היום שכל שטות שעורך דין יפלוט למסמך שהוא מגיש חייב בדיקה. חייבים לבדוק אם ההלכה קיימת, אם הציטוט היה נכון, אם ההלכה לא התהפכה אחר כך בערעור (וראיתי כאלה) ואם בכלל החוק לא השתנה. אז למה יש הצמדות לנושא של הבינה המלאכותית? אם אתם שואלים אותי? כל עוד בתי המשפט לא מענישים את עורכי הדין שעושים מניפולציות כמו שתיארתי למעלה, אין שום סיבה להעניש את אלה שמשתמשים בבינה מלאכותית. למה? כי זו בדיוק הבעיה. אתה לא יכול להעניש על הטעיית בית משפט (עבירה אתית לפי כללי האתיקה של הלשכה) רק כשהטכנולוגיה גרמה לזה. אם אדם מסוים הטעה ולא הענשת, אל תעניש כשהטכנולוגיה עושה את זה. מצד שני, אם רוצים להתחיל להעניש את מי שמנסה לתחמן את המערכת? אפשר. בכיף.