2.2 אפילוג -"פשנץ" [על החיים ומשמעותם, וגם על הכל]

"רבים עומדים על כך שאני אסביר, אז החלטתי לשבת, קודם כל זה דבר שלוקחים קשה, הרי לא כל יום דבר כל כך חשוב מוכרז בפומבי, חברי חשבו על לגייס מסיבת עיתונאים, אבל כבר אמרתי שזה יותר מדי, אני בסך הכל חושב שזאת שטות די רצינית, אבל מה הם החיים אם לא רצף של שטויות. הכל התחיל כשהייתי קטן, בערך בן שש עשרה, אבל תמיד הרגשתי כמו ילד גדול בן ארבע, זה לא הגיוני אבל זה נכון, זה תמיד הייה ככה. נחזור לעיקר ונתחיל בטפל כי תמיד חשבתי שחשוב לדעת את הרקע לכל סיפור, והבעייה העיקרית בחיים זה לברור בין אמת לטפל ובין שקר לעיקר, לפעמיים קורה שהשקר הוא עיקר, במיוחד כמו אתמול, שאמרו לי שמחר אני אבין למה העולם מתנהל ככה, וכל היום לא הבנתי עד שעכשיו כן ואז כולם חיכו שאסביר להם, אבל זה לא הלך ככה, כל אחד צריך להבין לבד, כי אם אני אסביר את זה, זה אומר שאני הכי יפה וקול שהיה אי פעם בעולם וכולם חכמים כי הם לא עלו על זה, זה נשמע מאוד לא הגיוני, אבל זאת האמת, ברגע שתדע על מה אני מדבר אתם גם תחשבו ככה, יכול להיות שפשוט תפסיקו לחשוב, זה מה שקרה לאחותי אחרי שהיא הבינה, צריך להיות די הכי יפה וקול שהיה אי פעם בעולם בשביל להבין דברי חכמה כאלה. החכמים פשוט לא יסכימו לקבל את זה ויתאבדו, והטפשים יאמינו וילכו אחרי זה כמו עדר, ואני אהיה הרועה, תמיד רציתי לשלוט על העולם ויכול להיות שזה יתממש היום, קצת אלכוהול ותבינו, ותקשיבו לי זה הכל נכון, אני לא מופרע, לא כל יום באה אליכם התגלות כזאת שווה, לפעמים כל העולם, אבל כל העולם בא להגיד שאתה טיפש והוא חכם, הרוב צודק, ותמיד הטוב ינצח, הם לא מבינים ולא רוצים להבין שלפעמים יש שגיאות בחיים שצריך לעשות ושיש ימים שצריכים לחצות את הכל לבד, כי עם תקבל עזרה ובאמת תרצה, זה עדיין לא יהיה כמו שעשית לבד, אתה תמיד צריך להאמין למוסד, לא משנה מה, ככה אמרו בבית הספר, כי יום יבוא וגם אתה תוכל ללמד, להשפיע מגבוה יום יבוא ולא יצטרכו אותך יותר והכל יהיה שונה יותר מאתמול, שטויות במיץ אמרו לי, יכול להיות שאתם צודקים אבל בגלל זה אני יודע את הפרוש של פשנץ ואתם לא" אמר האיש והתאבד.