"לא על הסיטואציות האלה חשב שאול טשרניחובסקי כשהחליט להמציא את השם שלי", אני נאנחת בעת שאני מנסה להסביר לפקידה מצידו השני של הקו שמדובר ב "אילאיל" ולא "היליל" "הילי" "עילעיל" "עלילית" או כל שיבוש טיפוגרפי אחר שעלתה בדעתו הקודחת של אותו בחור שהכניס את הנתונים שלי למערכת הממוחשבת.
אני מנסה לגרום לבחורה להבין שאני זאת באמת אני:
– "תקשיבי", אני אומרת לה, "אני אאיית את השם המלא שלי כמו שצריך, ושתינו נסכים שזה אמצעי הזדהות מספק".
– "מה השם שלך?", היא שואלת בחיוך.
– "אילאיל בן שלום מישקינסקי", אני אומרת לה בבטחון.
– "אני מצטערת", היא אומרת לי, "אצלי כתוב איליל בן שלום מישקינס"
– "זה כי ה"קי" כבר ארוך מידי", אני מנסה להסביר לה.
– "אני באמת נורא מצטערת" היא אומרת לי, "את תצטרכי לבחור סיסמא חדשה. אני לא יכולה לזהות אותך ככה".
כן, כאילו לא הספיק השם הראשון שלי, בגיל 19 הלכתי ישירות עם הראש בקיר האנאלפביתי שמתנשא איתן סביב כל מערכת נתונים ממשלתית, והוספתי את שם המשפחה של אמי: בזמנו זו נראתה לי מחווה רומנטית שתשמח את סבא שלי ותנציח את זכר המשפחה הענפה הזו שדבר לא נותר ממנה מלבדנו; הבעיות התחילו יומיים אחר כך בקופת החולים כשגיליתי שהפכתי ל"בן שלום מישקינס אילא", במשרד הרישוי קיבלתי רשיון על שם "בן שלום מישקין איל", וכעבור חודש קיבלתי מהבנק כרטיס אשראי חדש ומנצנץ שעליו מוטבע באומץ BEN SHALOM ILANA".
-"אילנה?"' נבחתי על הפקידה בטלפון, "אילנה?! אין לכם בושה? אני לא יכולה לקנות עם הכרטיס הזה כלום! אני לא אילנה!"
– "אני מצטערת", הפקידה מסבירה לי מצידו השני של הקו, "אצלי כתוב ILIL, אולי הטעות בחברת האשראי"
עוד שיחת טלפון הבהירה לי שהבלתי ייאמן אכן קרה – נתקלנו במקרה הראשון של AI: גם במערכת הבנק, וגם במערכת חברת האשראי אייתו את השם שלי בסדר גמור (למרבה הפלא), אבל בסופו של התהליך כשמידע הגיע אל מכונת ההטבעה המכונה עצרה רגע והריצה כמה פקודות עד שהגיעה למסקנה שהשם שלי לא הגיוני ותיקנה אותו לILANA.
כל מאמצי להשיג כרטיס מתוקן עלו בתוהו. מצד שני, במשך ארבע שנים, אפילו אדם אחד מאלו שביקשו בעת התשלום להשוות בין הכרטיס לתעודה מזהה לא עלה על חוסר התאימות.
"אוי זה שם נורא יפה! מה זה?" אני מביטה בבחור שניצב מולי והשכל שלי פוצח בשביתה איטלקית "תקשיבי, אני לא מסביר את זה עוד פעם! אני לא מסביר את זה שוב! זה לא עד כדי כך מעניין, ונשבר לי כבר לחזור על אותו הדבר!" בתכל'ס זה באמת סיפור רומנטי אבל טיפה כבד, ואני לא חושבת שבחורים שעומדים מולי בשתיים בלילה עם הבירה הרביעית ביד רוצים לשמוע משפט בסגנון של"טשרניחובסקי ניהל רומן עם אישה נשואה, והוא כתב לה 11 שירי אהבה שבהם הוא קרא לה אילאיל". סביר יותר שהם רוצים לשמוע "זה סוג של פרח" ולעבור כבר לשלב השאלות הזהות שבהן הם חושבים שהם מכירים את הדרך לגלות מה מאחורי וילון מספר 3.
הסיטואציות המצמיתות בהן אני נתקלת באישה מבוגרת/גבר בגיל העמידה/אשה בהריון שלא מצליחה למצוא שם לבת שלה שמגלים עניין כנה בסיפור ומכריחים אותי לדבר על זה גורמות לי פעמים רבות לבעתה קיומית. ושהשם יקום את דמי, על כל פעם בה נתקלתי בבחור שהיה בטוח שהדרך אל ליבי סלולה בבקיאות לירית, וסיפר לי משהו על השם שלי. "לא ידעת את זה נכון?" הם עוד מעיזים לשאול אותי לפעמים בחיוך זחוח. אני מסתירה את התדהמה והפאניקה בחיוך רחב ולוקחת עוד שלוק גדול מאוד מהבירה.
אבל יש מקום אחד שבו אני לא מוכנה בשום פנים ואופן להתחיל אפילו להכנס לכל הסיפור והסאגה הכרוכים בשם שלי. ארומה. אין שום סיבה בעולם שאני אעמוד עכשיו ואעבור את כל דרך החתחתים של "מה? איך" "לא שמעתי, שוב?" ואז לשמוע אותם מזייפים את השם שלי פול ווליום מול עשרות אנשים שאני לא מכירה, וכל זה בשביל להשיג כוס קפה. "אילנה" אני אומרת ומגישה את כרטיס האשראי שלי. לך תוכיח שלא.
אילאיל בן שלום, בת 30 ועובדת היי-טק. גרה ברמת השרון עם מאיר ופשו ומתעצלת לכתוב את התזה שלה. את אילאיל הכרתי לפני כשנה ויצאנו כחודש; מאז היא נשארה בחיים שלי ולא מוכנה לעזוב. והיא גם יודעת לכתוב כמו שצריך (מה שמתבקש מכל אישה טובה בימינו). אילאיל כותבת כאן מדי פעם וראוי בכלל שהיא תכתוב יותר, אבל זה כבר עניין אחר, לא?
צילום ניב קלדרון, כל הזכויות שמורות.
המקרה שלי אולי קצת פחות חמור משלך, אבל מסתבר שיש אנשים שיש להם בעיה גם עם יותם, ויותר מדי פעמים קראו לי יתום, אז תמיד בארומות למיניהן אני משה, שמי האמצעי.
יהונתן,
לא הגיע הזמן לוותר לה על "וראוי בכלל שהיא תכתוב יותר"? תראה איך היא משקיעה. או שאם תוריד את זה גם הקצב ירד?
אילאיל,
פוסט חמוד, ונחמד לדעת את מקור השם. לי יש בעיה דומה בשם המשפחה. יש כמה שמות דומים יחסית לשם הזה ועוד לא קרה לי שתפסו מיד את השם הנכון.
אה, והרעיון לאיות כאמצעי זיהוי פשוט גדול!
יותם,
אם נוציא מהמשוואה את יעל/הדס/אורן/עופר/משה/חיים/שרה, אין הרבה שמות בשפה העברית שרוב האוכלוסיה יודעת לאיית. אני חושבת שאני אמנם מקרה קיצון, אבל אין לי ספק שהעקומה בדרך אלי משובשת לחלוטין מבחינה דקדוקית.
יחזקאל,
על פי אותו הגיון אם נוריד את "היא עדיין מחפשת חתן" אולי מישהו יביע סוף סוף התעניינות? והאיות כאמצעי זיהוי באמת עבד אצלי כמה פעמים, למרות שנראה לי שאחרי הפוסט הזה שבו העליתי קבל עם וווב 2 את שמי המלא זה כבר יהיה פחות אותנטי.
אני כבר רגיל להגיד לאנשים בסיטואציות האלו "אלירם" כשאני מדגיש את המם הסופית עד שהיא נשנקת ומוסיף "עם מם" שלא תהיה טעות.
ובכל זאת רושמים אלירן
משום מה גם יש לא מעט שהחליטו שקוראים לי אליקים, לעולם לא אבין למה.
אהבתי איך אחרי כל זה בסוף הפוסט עדיין מופיע רק "אילאיל בן שלום" :-)
תמיד אמרתי שכדי לנהל רומן כמו שצריך את צריכה להיות קודם ל נשואה.
אלירם,
אולי הם מפרגנים לך עוד כמה אותיות? סתם, מצאת חן בעיניהם.
בצלאל,
כן, אני חוסכת את המישקינסקי מכל מי שלא באמת חייב לעבור את זה, ובהתחשב בכמות הפעמים שבהם כתבתי את השם המלא שלי בפוסט הזה, העמוד נראה לי רווי מספיק.
ישי,
בארזים נפלה שלהבת! מה יגידו אזובי הקיר?
אני הקראתי שמות בכיתה י' ביום הראשון ללימודים והגעתי לרוזה, "רוזה? יש לנו רוזה בכיתה?". מישהו הצליח לכתוב נ' שנראית בדיוק כמו ז' ואפילו אני לא זיהיתי את השם שלי. אני רוזה, נעים מאד. עד סוף יב'.
רוזה,
אני מבינה שרק אחרי חצי שנה של נישואין את מרגישה מספיק נוח לחשוף את זה בפני. האמת, מרגש.
נעים מאוד, רון משה גדניר אזולאי. בחיי, אני לא ממציא את זה.
ככה יש לי שני שמות, רון גדניר בשביל הקריירה ומשה אזולאי להגנה עצמית.
אנשים לא מקשיבים לגלי צה"ל? ולא מכירים אתהשם אילאיל כשמה של אילאיל שחר? (שמאז, לדעתי, כבר עברה ל"הארץ")
רונה: בכיתה ט' בתחילת התיכון השם הראשון ברשימה היה בעצם השם השני, והשם שלי, הראשון אלפבתית, פיאר בגאון את שם המגמה שלנו. עד ספר מחזור זכרו לי את זה. היינו מגמת ערן בילינסקי.
רון,
משה אזולאי זאת באמת הגנה עצמית מדהימה. אני מבטיחה לא לספר לאף אחד שבעצם קוראים לך מיצי, כי זה עלול ממש להרוג לך את הפאסון.
ערןב,
ואילאיל גינות המדהימה? יש למעלה מ150 אילאיל היום בארץ, וכולן חוות את אותו קושי יומיומי. אפילו הרמנו קבוצת תמיכה בפייסבוק (יהונתן, שים קישור, במטותא, אין לי פייסבוק בעבודה).
בארומה אני מאיה, כבר הרבה זמן. פשוט אין לי סבלנות להסביר שזה לא צילי, או גילי, או טלי, או דאלי.
דולי,
ליבי ליבי איתך. מה שמעצבן במיוחד, זה אם הם מתעקשים בכל זאת לשאול את השם. כל נסיונותי להסביר להם שאם הם יגידו "יעל" אני עדיין אקום, עדיין לא עוזרים לי לפעמים. מה האובססיה שלהם עם שמות מדוייקים? הרי זה חסר משמעות לחלוטין! .
למזלי מעולם לא היו לי בעיות בירוקרטיות עם השם (בארץ, פה אף אחד לא מבין את שם המשפחה, או את השם הפרטי, ואכן יש בעיות בירוקרטיות כתוצאה מאיות קלוקל), אבל אני חושבת שאני יכולה לספור את האנשים שלא אמרו לי "לא, באמת, איך קוראים לך?" כשהצגתי את עצמי אולי על יד אחת. אז בארומה אני מזדהה בשם המשפחה. יותר קל :)
נו, זו בכלל לא חוכמה שיתבלבלו בשם שלך.
אפילו השם הנדוש להפליא שלי זוכה לעתים לעיוותים הגיוניים יותר, כגון "שירן" או "מורן".
(בארומה, כן?)
אין איזו אילאיל שחר בגל"צ? (גוגל מאשר – אז אני מניח שיש)
וחוצמזה, נסי את פעם להתחיל עם בחורה ישראלית עם שם כמו יוספוס פלביוס….
אני מזדהה, למרות שאצלי הבעיות הן עם שם המשפחה- עוד לא נתקלתי באדם אחד שהצליח להגות אותו כמו שצריך בלי סדרת חינוך.למזלי אני יכול להיות סתם "עופר" ולא חייב לכלול את ה"לובזנס", מה שחוסך לי המון צרות בארומות
שרון,
זה ממש מסמך אנושי מזעזע. אני חושבת שמישהו צריך להעביר את האנשים בארומה שיעורי דיקציה ודיקדוק. יחד עם זאת, אני שמחה שאת מבשרת על כך שמדובר במקרה נקודתי ולא במגפה.
יוספוס פלביוס,
אני בטוחה שכל חייה אילאיל שחר רצתה שמישהו, אולי אפילו אתה, יבוא ויגיד את המשפט האלמותי "אין איזו אילאיל שחור בגלגל"צ". כמה כיף לה! היא "איזו"! אפילו אני לא "איזו". בבקשה, תגיד לי מה לעשות בשביל שגם אלי אפשר יהיה להתייחס כ"איזו". אתה חושב שאם אני אכתוב פה עוד קצת אז אולי יום אחד, אולי אפילו אתה, תכתוב "אין איזו אילאיל בן שלום אצל קלינגר?". וזה גם לחלוטין פותר את הבעיה עם השם שלך – אני אישית יכולה להבטיח לך שאם תקרא לבחורה "איזו", ממש לא יהיה לה אכפת איך קוראים לך. היא לא תתייחס אליך בכל מקרה.
עופר,
בתכל'ס תנחומי. כל הכבוד שלא "עיברתת" אותו (שזאת סתם מילה יפה ל"הפכתי את השם שלי למשהו שרוב האוכלוסייה יודעת לאיית וגם נשמע אשכנזי ומגניב כזה, כמו שם של טייס"). כי "עופר שחק" או "עופר שקד" היה מביא לך מלא בחורות. מלא.
ולי, לא אחת, קוראים במסמכים רשמיים "מיכאל". וקוראים לי מיכל. אולי השם הנפוץ ביותר ביקום (אחרי נועה? יעל? נפוץ, בכל מקרה). בהתחלה זה היה משעשע, עכשיו אני חושבת שאולי יש משהו שההורים שלי מסתירים מני…
אילאיל, אחרי שהשם לא עוברת ע"י סבא וסבתא שלי בתקופה עם יד הרבה יותר קלה על כפתור ה"אי אפשר לבטא את השם שלו אז נעברת אותו" אני אישית לא מרגיש כל צורך.אפילו נהניתי מזה בבי"ס- הייתי הילד היחיד בכיתה שהיתה לו סיבה טובה להסביר למורה שהיא טועה כשהשיעור בקושי התחיל.
חוץ מזה שאני באמת אשכנזי, ומאחר שאני חנון אני חושב שמגניבות זה דבר שנהדר שיש לאנשים אחרים, כי אותי הוא משעמם:P
לגבי שיעורי דיקציה ודקדוק לארומאים:אבל איך הם יוכלו לתרום להתמוטטות העצבים של אנשים אחרי כאלה שיעורים?תזכרי שזה חלק מההתחייבות החוזית שלהם מול הבונים החופשיים, ולא כדאי להרגיז את הבונים החופשיים…
תאמיני לי, אילאיל, זה לא את – זה הם. זה לאו דוקא קשור לשם.
זה לא שעופר\הדס הם מכירים אז מקלידים את זה נכון. גם עם שם כזה הפקידה בחברת חשמל הצליחה להקליד "עופר הדסרמן" וככה אני מופיע על החשבונות של הועד (לפני היה זילברמן, שאני נוטה להאמין שהוקלד כ"זלברמן").
והבן שלי בדרכון הוא Jonatahn…
אילאיל
קראתי וצחקתי כמוני כמוך אני נתקלת בכל התופעות המוזרות שהזכרת.
רק תוסיפי לארסנל את אלו שרוצים להרשים אותך שהם יודעים מה מקור השם ובשמחת ניצחון מודיעים לך בחדוות ניצחון "אה זה מביאליק/שלוניסקי נכון? הא, איך אני"
אז שתינו נמשיך להתעקש גם בעתיד שאנשים יהגו ויאיייתו את שמנו כהלכה. הבעיה, שהטעויות בדרך כלל חוזרות על עצמן ומתחילות לשעמם.
אילאיל ט.
אילאיל (אחותי!)
ד
האסנל דווקא מלא באלה, ואפילו מוזכר פה בפוסט:
" ושהשם יקום את דמי, על כל פעם בה נתקלתי בבחור שהיה בטוח שהדרך אל ליבי סלולה בבקיאות לירית, וסיפר לי משהו על השם שלי. "לא ידעת את זה נכון?" הם עוד מעיזים לשאול אותי לפעמים בחיוך זחוח. אני מסתירה את התדהמה והפאניקה בחיוך רחב ולוקחת עוד שלוק גדול מאוד מהבירה"
אכן, מראות קשים :)
אילאיל (אכן אחותי!)
אכן מראות קשים :)
ואנו נמשיך להלך בדרך החתתים הזו
ובעיקר נשתדל לשמור על חזות מנומסת
כאשר שוב ניתקל בכל אותם מראות קשים.
אילאיל ט.
אני חייבת להודות שזה גאוני ברמות אחרות!!
נתקלתי בפוסט הזה בחיפוש אחרי משהו אחר לגמרי- ושימחת אותי כל כך..
אני יכולה עכשיו להפיץ את הפוסט שלך לכל מי שמכיר אותי וצוחק עלי כשאני בארומה ומסתבכת- "למה את מסתבכת? זה השם שלך לא?"
רק לשתף.. הגעתי למסקנה שכדי שיבינו את השם- זה קליט ועובד!! – אני אומרת אילאיל.. כמו גילגיל אבל עם א..
עד היום זה עבד לי יופי :)
הקטע המצחיק- שאני אקרא לילדים שלי בשמות מוזרים גם.. למה?
נראה לי שמה ששנוא עליך- יש לעשות לחבריך ובעיקר לילדיך :)
שיהיה חודש אדר שמח ומשמח :)
בתור שותף לפשע של קביעת שמה של אילאיל לדרעון עולם, אנ מצרף שיר של
ג'והוני קאעש (Johnny Cash )
סתם סתם – דיקציה, אני שמח ומאושר להיות גאה לבת בשם כזה ומאחל לכולכן כל טוב
צביקה
Boy Named Sue
Well, my daddy left home when I was three
And he didn't leave much to Ma and me
Just this old guitar and an empty bottle of booze
Now, I don't blame him ’cause he run and hid
But the meanest thing that he ever did
Was before he left, he went and named me 'Sue'
Well, he must o' thought that is was quite a joke
And it got a lot of laughs from a' lots of folk
It seems I had to fight my whole life through
Some gal would giggle and I'd get red
And some guy'd laugh and I'd bust his head
I tell ya, life ain't easy for a boy named 'Sue'
Well, I grew up quick and I grew up mean
My fist got hard and my wits got keen
I'd roam from town to town to hide my shame
But I made me a vow to the moon and stars
That I'd search the honky-tonks and bars
And kill that man that gave me that awful name
Well, it was Gatlinburg in mid-July
And I just hit town and my throat was dry
I thought I'd stop and have myself a brew
At an old saloon on a street of mud
There at a table, dealing stud
Sat the dirty, mangy dog that named me 'Sue'
Well, I knew that snake was my own sweet dad
From a worn-out picture that my mother'd had
And I knew that scar on his cheek and his evil eye
He was big and bent and gray and old
And I looked at him and my blood ran cold
And I said, "My name is 'Sue'! How do you do? Now you gonna die"
Yeah, that's what I told him
Well, I hit him hard right between the eyes
And he went down but, to my surprise
He come up with a knife and cut off a piece of my ear
But I busted a chair right across his teeth
And we crashed through the wall and into the street
Kicking and a' gouging in the mud and the blood and the beer
I tell ya, I've fought tougher men
But I really can't remember when
He kicked like a mule and he bit like a crocodile
I heard him laugh and then I heard him cuss
He went for his gun and I pulled mine first
He stood there lookin' at me and I saw him smile
And he said, "Son, this world is rough
And if a man's gonna make it, he's gotta be tough
And I know I wouldn't be there to help ya along
So I give ya that name and I said good-bye
I knew you'd have to get tough or die
And it's that name that helped to make you strong"
He said, "Now you just fought one hell of a fight
And I know you hate me, and you got the right
To kill me now, and I wouldn't blame you if you do
But ya ought to thank me, before I die
For the gravel in ya guts and the spit in ya eye
'Cause I'm the son-of-a-bitch that named you 'Sue'"
Yeah, but what could I do, what could I do
I got all choked up and I threw down my gun
And I called him my pa, and he called me his son
And I come away with a different point of view
And I think about him, now and then
Every time I try and every time I win
And if I ever have a son, I think I'm gonna name him…
Bill or George, any damn thing but 'Sue'! I still hate that name