והנה, אחרי שעבדת כל כך קשה למען חופש הביטוי, אתה מוצא את עצמך מסביר לחברת הסיעה שלך במועצת העיר איך ההחלטה שהיא הצליחה להעביר מהאופוזיציה לאסור על הפצת חוברות פורנוגרפיות בתחום העיר תל אביב (או להביא את זה לועדה כלשהיא) עומד בניגוד מוחלט לתפיסת העולם הליברלית והזכותנית ולהתווכח איתה כשהיא לא מכירה בביטוי הפורנוגרפי. ובסך הכל, למרות שיעל בן יפת היא בחורה טובה וחברת מועצה נהדרת, ההצעה שלה "לאסור על חלוקה, ללא תמורה או בתשלום, של חוברות מין בקיוסקים ובחנויות ברחבי העיר, וכן על חלוקת כרטיסי ביקור, שחלוקתם אסורה על פי חוק, לנשים נסחרות לצורכי זנות" היא בעייתית מאוד מבחינת חופש הביטוי והזכות לעיסוק. מעבר לכך, האיסור על חלוקת כרטיסי ביקור של זונות כבר קבוע בחוק, והאיסור לא רק שימנע מהמשטרה לאכוף את החוק, אלא ימנע את חופש הביטוי (לא רק הפורנוגרפי) ואת זכות הגישה למידע.
אירוני משהו.
בואו נתעלם מהעובדה שאם משהו אסור על פי חוק מדינה אזי אי אפשר לאסור עליו פעמיים (חלוקת כרטיסי הביקור) ונתמקד בכך שהעירייה אוסרת על ביטויים שמותרים בחוק. האם הדבר יכול להתקיים? מקרה דומה מאוד התרחש בפסק הדין בנושא מרינה סולודקין (בג"צ 953/01 סולודקין נ' עיריית בית שמש). באותו המקרה אסרה עיריית בית שמש על מכירת חזיר בשטח העיר וחברת הכנסת סולודקין עתרה בטענה כי אותה החלטה פוגעת בחופש העיסוק. בית המשפט העליון פסק כי לא יתכן כי חוק עזר עירוני יפגע בזכות חוקתית המוקנית בחוק יסוד.
שיקול-דעתה של הרשות המקומית אינו מוחלט. אין היא חופשית להחליט כרצונה. שיקול-דעתה של הרשות המקומית, ככל שיקול-דעת שלטוני, הוא לעולם מוגבל. עליה להפעיל את שיקול-דעתה באופן המגשים את התכלית המונחת ביסוד החוק המעניק לה את שיקול-הדעת.
בעוד שבמקרה סולודקין היה מדובר באיסור על מכירת חזיר, ובמקרה הנדון לעיריות היתה הסמכות לאסור את מכירת החזיר, ולמרות זאת פסל בית המשפט את האיסור הגורף. במקרה של פורנוגרפיה לא רק שלעיריות אין את היכולת לאסור על פרסום של עיתונים פורנוגרפיים אלא גם לו היה לגוף מסוים את היכולת (נניח, למועצה לביקורת סרטים ומחזות, כמו בבג"צ 4804/94 חברת סטיישן פילם בע"מ נ' המועצה לביקורת סרטים, או מועצת הכבלים והלווין, כמו בבג"צ 5432/03 ש.י.ן. נ' המועצה לשידורי כבלים ולווין) לא היתה יכולה העירייה להתערב בסמכותו השלטונית.
הגוף היחיד שמוסמך להורות על סגירתו של עיתון הוא שר הפנים. לא ניתן במסגרת צו רישוי עסקים לסגור עסקים או למנוע מהם לפעול אם אלה מספקים עיתונות; במקרה הגרוע ביותר ניתן לפתוח נגדם בהליכים פליליים על פרסום של פרסומי תועבה; אולם, על מנת שעיתונים פורנוגרפיים יחשבו כפרסומי תועבה, אנו צריכים ללכת דרך כבירה אחורה בזמן. במיוחד לאור פסיקת בית המשפט במקרים כמו תפ 916/80 מדינת ישראל נ' וידיאוקסט ואח' פ"מ תשמ"ג(2) 45, בו נפסק כי "בימים אלה, בחברתנו המתירנית, כאשר דוכני העתונים מלאים בחוברות המציגות בעמודי השער את גוף האשה במערומיו וכל ילד יכול לראותם ולעיין בהם, כאשר מעל במות תיאטרון מציגים מופעי חשפנות ובדרגה אמנותית (כדוגמת תעלולי הקרקס הצרפתי שהוצגו לא מכבר במסגרת פסטיבל האביב בירושלים), וכאשר האומנות יצרה זרם של "אמנות הגוף", body art קשה להיזקק לאיזה שהם קריטריונים אחידים, כאשר מתבקש בית-משפט להחליט על חומרת העבירה שנדונה בפניו.”
זכות כמו כל זכות היא יחסית לעניין זה חופש הביטוי שלכאורה נפגע כאשר אוסרים על מכירת פורנוגרפיה צריך גם הוא לעמוד מול חוק יסוד כבה"א וכידוע לך צריך לגבור על פסקת ההגבלה. נורא מוזר שפוסט כזה נכתב אצלך בבלוג, אמנם ההכירות איתך היא וירטואלית אבל קשה לי להבין איך אתה לא מבין את הפגיעה העצומה שבנשים כאשר תחום כזה הופך לממסדי. האם אתה באמת לא מבין את זילות המין הנשי שבכך? את ההשלכות החברתיות שיש לזה? את האלימות נגד נשים ? את היחס המשפיל שאנו זוכות לו? אני בן אדם מאוד ליבראלי ומאמינה גדולה בחופש הביטוי אבל לא כשאר הוא בא לרמוס זכויות בסיסיות שלי לכבוד.
לרותם:
"אני בן אדם מאוד ליבראלי ומאמינה גדולה בחופש הביטוי אבל לא כשאר הוא בא לרמוס זכויות בסיסיות שלי לכבוד"
זאת אומרת, את מאמינה בחופש הביטוי כל עוד אומרים דברים שלא מעצבנים אותך. וגם החרדים מאמינים שזכותם לקרוא להומואים חיות וכיו"ב אבל מי שמבקר אותם הוא אנטישמי, למתנגדי המבצע בעזה לא היתה בעיה לקרוא לברק רוצח, אבל הם בטח חושבים שארון המתים (עליו נכתבה המילה ציונות) בהפגנות נגד רבין היה הסתה נוראית ואיך המשטרה לא עצרה את המסיתים.
קשה בדמוקרטיה ליברלית, כשלאנשים יש זכות לומר דברים שאת לא מסכימה איתם, להצביע למפלגות שלדעתך הן לא מוסריות, מושחתות או סתם טועות, להאמין בדברים איומים ונוראים.
מבאס.
אבל ככה זה, אם את רוצה שלהומואים תהיה זכות להפגין בירושלים עדיף שתדאגי שלמרזלים תהיה זכות להפגין באום אל פאחם, ואם תתני לעיריה לאסור הפצה של חוברות מסוג אחד, מה יהיה כשהם ירצו לאסור הפצה של חוברות מסוג אחר? כאלה שקוראות לסרבנות, מתנגדות להחלטות ממשלה או סתם פמפלטים של מפלגה מתחרה?
בשביל לפגוע בחופש הביטוי צריך קייס הרבה יותר חזק מזה. עם הרף בגובה שאת מציבה היה אסור לפרסם בגדי ים, המפלגות בל"ד וישראל ביתנו (ובעצם כל מפלגה מלבד קדימה שלא אומרת כלום) היו מוצאות מחוץ לחוק ואת "ציפר ובני מינו" ,הקוראן והתנ"ך היו שורפים בכיכר העיר.
"הפגיעה העצומה שבנשים כאשר תחום כזה הופך לממסדי"
בואי נסכים שבכל מדינות העולם קיימת זנות במידה זו או אחרת. מה עדיף להיות, זונה באמסטרדם בה הזנות ממוסדת, זונה בת"א בה הזנות לא חוקית אך נסבלת, או זונה בטהרן בה זונות נענשות במלקות?
ממש כמו שהאיסור על האלכוהול יצר עולם פשע שלם שהתמקד בהברחתו כך האיסור על הזנות גלגל את הענף לידי סרסורים וסוחרי אדם. בטלי את האיסור, תפחיתי את כמות האלימות והניצול. תעצמי עינים ותגידי שאת לא מוכנה, וסרסורים ימשיכו להעביר משלחות רגליות של זונות דרך הגבול עם מצרים.
"זילות המין הנשי שבכך? את ההשלכות החברתיות שיש לזה? את האלימות נגד נשים ? את היחס המשפיל שאנו זוכות לו?"
אפשר גם לבטל את טקס מלכת היופי שגם הוא מנציח סטריאוטיפים מבזים, אבל כל הקטע במדינה חופשית זה שהיא כאילו, חופשית.
אני מבין שפספתם את הבעיה האמיתית.
מועצת העיר תל-אביב אישרה הוראה כזו, הפוגעת בחופש הביטוי בצורה משמעותית, מבלי לנהל כל דיון חוקתי על כך.
ההוראה, שלכאורה היא טובה, היא בעלת השלכות מרחיקות לכת. אולם, למרות שיש לה השלכות כאלה, אף אדם לא דרש ייעוץ משפטי, אף דובר לא קם לעלות ולשאול מה עם הוראות החוק, יעל באה ונאמה ורון חולדאי דיבר על כמה שהוא תומך, ואז הקואליציה החליטה לתמוך.
בזה הכל נגמר.
זו בעיה רצינית מאוד.
משה, כל הקטע במדינה דמוקרטית זה שהיא, כאילו, מגנה על מיעוטים וחלשים.
אמנם אתה לא אשם בשיח המשפטי הרווח, אבל מאחר שאתה כאן, לא נותר לי אלא לשפוך עליך את מררתי.
אציין שבסופו של דבר, גם בעיני, מטעמים פורמליסטיים של עקרון חוקיות המינהל, החלטת מועצת העיר אינה תקפה.
ואולם, אני מסרב לשתף פעולה עם שיח הזכויות שנלווה לעניין.
מהו חופש הביטוי בשמו מופצים חומרים פורנוגרפיים? האם אותם פרסומים באמת נותנים דרור לאני הפנימי של הכותב ו/או המפרסם? האם זהו חופש הביטוי המהווה נגזרת של הזכות לכבוד? האם סתימת פיו של מפיץ הפורנוגרפיה מהווה פגיעה אנושה בגרעין הפנימי של אנושיותו שעל כל חברה למהר ולהגן עליה?
או אולי הגבלת האפשרות להפיץ חומר פורנוגרפי היא לא יותר מהגבלת רצונו (הוא יקרא לכך "זכותו") להרוויח כסף?
לצורך העניין, אני לא נכנס לשאלה אם פורנוגרפיה זה טוב או רע ואם יש לאסור אותה אם לאו. אני רק טוען שאין בינה לבין חופש הביטוי דבר וחצי דבר. הוא הדין, למשל, לגבי כל התחום המכונה בפסיקה "חופש הביטוי המסחרי". בעיני "חופש הביטוי המסחרי" אינו קטגוריה בחופש הביטוי (בטח לא זה במתכונתו החוקתית הישראלית המצומצמת, שחלה אך ורק על פגיעות בחופש הביטוי העולות כדי פגיעה בזכות לכבוד). "חופש הביטוי המסחרי" אמור להיתפס כקטגוריה של "חופש העיסוק", וזאת משום שבעל ה"ביטוי" לא מתבטא לשם הביטוי אלא לשם הריווח.
ומכאן אני מגיע לחופש העיסוק, זכות שהפכה ב-15 השנים האחרונות (אם לא קודם) ללא פחות ממלכת הזכויות. צריך לזכור שברוב המקרים שנטען לחופש העיסוק, כאמור, בעצם מדברים על הרצון (הציפייה, הלא בהכרח לגיטימית) להרוויח עוד כסף. וכאשר זו הפרספקטיבה, אז לא צריך להשתחוות מיד בפני הטוענים. הדבר דוחה במיוחד, כמובן, כאשר מדובר בסוחרי כוח אדם שמתלוננים על הפגיעה בעיסוקם. אני טוען שמלכתחילה לא נתון לאדם חופש העיסוק בסחר בבני אדם. כך אני פוטר עצמי מהצורך לדון בפסקת ההגבלה. על פי אותו היגיון אפשר לומר (ולא אכריע. יש כאן היבטים לכאן ולכאן וכנראה המקרה הקונקרטי דווקא אינו טוב לעמדתי), שחופש העיסוק של בעל הקיוסק אינו חולש על רצונו להתעשר ממכירת חומר פורנוגרפי.
לא צריך למהר ולהשתמש בשיח הזכויות. כל שימוש מיותר בו מרדד את העניין והופך כל פגיעה מהותית בזכויות ליותר בנאלית ופחות מזעזעת.
יפתח,
אתה טועה.
ביטוי פורנוגרפי הוא כמו כל ביטוי אחר: הוא עשוי להיות לא נעים, אבל הוא ביטוי שמגשים את רצונו של המתבטא (להבדיל מפרסום על שירותי זנות). אני טוען שהבעיה כאן היא שחופש העיסוק הוא לא של בעל העיתון, ולא של בעל הקיוסק ולא רק של המשתתפים בעיתון, אלא של כלל הציבור.
עצם האיסור על אמירה מסוימת גורם לכך שאנשים לא יוכלו 'לחשוב' בצורה הזו. ולכן, כאשר אנו מדבר על ביטוי מיני שנועד לגרות את יצריהם של אנשים (וכאשר המצולמים עושים זאת בהסכמה מלאה כמובן) הביטוי הוא לגיטימי לגמרי בדיוק כמו שקומדיה נועדת לגרות חושים אחרים.
כאשר אתה מתחיל לקבוע עבור אחרים מה 'טוב' להם לצרוך ומה לא, בין אם מדובר בפורנוגרפיה, סוכר לבן, תכניות ריאליטי או מזונות עתירי שומן, אתה הופך אותם מאנשים לצרכנים.
דווקא החירות לבחור בעצמם, לרבות החירות להזיק לעצמם, היא הדמוקרטיה.
אני חייבת לשאול, כי כידוע אני קצת מפגרת ככה, וכשאני לא יודעת אני שואלת:
א. אם זנות אינה חוקית (או שמא רק סרסרות? ולהבנתי זו מהותן של החוברות והכרטיסים האלה) – איפה כאן הפגיעה בחופש העיסוק?
ב. אלא אם כן אתה מתייחס לפגיעה בחופש העיסוק של מדפיסי ומפיצי כרטיסי הביקור והחוברות האלה?
ג. אני מקווה שברור לך עד כמה זה מטופש כשאתה אומר "מעבר לכך, האיסור על חלוקת כרטיסי ביקור של זונות כבר קבוע בחוק, והאיסור לא רק שימנע מהמשטרה לאכוף את החוק[…]" – כאילו אר יו פאקינג קידינג מי? אם המשטרה לא מבצעת את תפקידה שהוא למנוע מלכתחילה הפצתם של חומרים כאלה, אז אתה מתלונן על זה שאיזו תקנה עירונית תמנע ממנה להמשיך שלא לבצע את תפקידה כהלכה?
ד. עם כל הכבוד להגנה לפי פקודת העתונות, האם ה"עתונים" האלה בכלל מופעלים בהתאם לאותו החוק שאמור להגן על זכותם להתפרסם?
כלומר, מבחינת רשיונות, אישורים ושאר בירוקרטיות כגון העברת עותקים אל גנזך המדינה ולבית הספרים הלאומי (לא, כי אין לי ספק שמדור "בננה" בספריה הלאומית פופולרי מאוד).
אין לי ספק שהקנס בן 100 לירות על פרסום עתונים ללא רשיון הוא מרתיע מאוד, ובכל זאת, אני חייבת לתהות בנדון (ואני כבר כמעט מספיק סקרנית כדי לגשת לפיצוציה הקרובה ולבדוק האם פרטי המו"ל מופיעים כהלכה בחוברות האלה)
שרון,
א. זנות היא חוקית. מה שאסור הוא פרסום של שירותי זנות יחד עם פרסומים רגילים (אלא רק במקום נפרד) וכן סרסרות.
ב. החוברות גם חוקיות, הן לא מכילות תכנים לא חוקים ולא מפרסמות שירותי זנות של קטינים.
ג.דמייני מצב שפקחים עירוניים היו מוסמכים לאכוף את כל החוקים ולא רק עבירות חניה, חריגות בניה ורישוי עסקים. האם פקח של העירייה אמור להיות זה שאוכף את החוק שאוסר על מכונית לסוע מהר מדי? מה עם עבירות יותר חמורות, כמו שחיתות? האם מותר לו?
ד. כעקרון, פקודת העיתונות שמאפשרת לשר הפנים לסגור עיתונים היא מנדטורית ובדרך לביטול. במקומה אמור לחול 'חוק העיתונות' החדש שאמור להטיב עוד יותר עם בעלי ההון. אבל, בסופו של דבר, אין דרך אחרת לעצור אדם מלפרסם מידע לציבור.
העלמה עפרונית,
כל הקטע במדינה דמוקרטית זה שהחלטות מתקבלות בה על ידי הרוב או נבחריו. אני באופן אישי, לא מוצאת שום בעיה בפורנוגרפיה, ואני חושבת שדווקא הלחימה שלנו בו דוחפת אותו לשוליים קיצוניים ואלימים על ידי כך שאנחנו לא מכבדים את זכותו של כל אדם לפרנס את עצמו באמצעות גופו. אני חושבת שאם היינו ממסדים את זה, מכבדים את זה, ומקבלים את זה כחלק מהתרבות שלנו והקיום שלנו, היית רואה הרבה פחות תופעות של ניצול וכוחניות. אני חושבת שהזנות והפורנוגרפיה נתפסים אצלך כתוצר של כפייה ואלימות, אולי ברירה אחרונה של אנשים חסרי סיכוי – ואם כך, הרי שאת נלחמת בתוצאה, ולא בשורש העניין, החדרת ערכי חינוך דמוקרטיים של כבוד האדם וחירותו לתוך תוכניות הלימוד הפורמליות במדינת ישראל תהיה יעילה הרבה יותר מאשר להסיר חוברות פורנוגרפיות מקיוסק, ואולי עשוייה אפילו לשפר את מעמדנו בעולם בכל הנוגע לסחר בנשים. מה דעתך?
לעניות דעתי לפחות. אנשים ימשיכו לצרוך פורנוגרפיה, ואין בכך שום דבר רע.
יהונתן,
השאלה שלי היא אחרת – ואם היו מחליטים כי החלוקה של העיתונים הללו, בתשלום או חינם, תהיה לבני 18 ומעלה בלבד?
אילאיל, ההגדרה המקובלת היום למדינה דמוקרטית נחלקת לשני חלקים: (א) מדינה בה הרוב מקבל את ההחלטות ו(ב) מדינה בה נשמרות זכויות מיעוטים וקבוצות חלשות.
ההגדרה של מדינה דמוקרטית כמדינה בה "הרוב קובע" בלבד, היא הגדרה חסרה.
העלמה עפרונית,
אם כך, הרי שגם ההגדרה הראשונה שלך היתה חסרה :)
האם נשים הן מיעוט במדינת ישראל? ואני אחסוך לך, לכי ישר ל:
http://www1.cbs.gov.il/shnaton59/st02_19.pdf
או שאת טוענת שהנשים מהוות קבוצה חלשה?
על פי איזה קריטריון?
באם זו קבוצה חלשה, איך בדיוק את שומרת על זכויותיהן על ידי כך שאת מורידה עיתוני פורנו מקיוסקים?
הערת-מטא: חופש הדיבור הוא זכות שאנשים ממהרים להשליך הצידה, כי "לא יעלה על הדעת". פורנוגרפיה היא דבר שאינו מוצא חן בעיני אנשים, ולכן הם ממהרים למצוא הסברים מדוע הוא אינו ביטוי שיש להגן עליו. כך היה גם עם הפגנת הימין באום אל פאחם – אפילו אנשי מרצ מצאו הסברים למה מותר לשלול את חופש הדיבור כאן. זכות הדיבור – בעיני, לפחות, אבן יסוד שבלעדיה אי אפשר לקיים דמוקרטיה – היא לא רק הראשונה לסבול, אלא שהאזרח הממוצע בכלל לא רואה בעיה עם זה.
אני לא חושבת שנשים הן קבוצת מיעוט בישראל (או בעולם), אבל כן, אנחנו בהחלט קבוצה מוחלשת. אולי לא כמו הבדואים, או הנכים, אבל – מצער ומאכזב ככל שיהיה – נשים הן עדיין קבוצה מוחלשת בישראל (ובעולם).
לפי איזה קריטריון? תני לי לחשוב… אנחנו (כקבוצה) מרויחות פחות על אותה עבודה, מיוצגות פחות בגופים ייצוגים, מכהנות פחות במשרות רמות, פגיעות יותר מבחינת דיני המשפחה הישראלים (המבוססים על הדינים הדתיים), פגיעות יותר בתוך התא המשפחתי, מודרות יותר מהמרחב הציבורי וכשאנחנו שם – פגיעות יותר, סובלות יותר מהטרדות ותקיפות מיניות, להמשיך?
(היות וכבר השתמשת במילה "באם" (ולא, כמתבקש ב"אם"), את מוכנה להסביר לי בבקשה מה המשמעות שלה? אולי אני עוד אלמד משהו היום)
אילאיל,
בואי נדבר רגע על ההגדרה שלך ל"יחליטו"?
מי יחליט?
כיום החוק אוסר על פרסומי תועבה בכלל, לא רק לקטינים. עכשיו, את לא יכולה לקבוע איסור על הצגת תועבה לקטינים בחוק עזר עירוני, אלא רק בחוק מדינה.
ר"ש,
צודק.
עפרונית,
למרות שאיני משוכנע בכך, וההסבר הוא פרי מוחי הקודח, המילה 'באם' היא 'אם' מולחמת ל'בבקשה', כלומר: "באם ירצה אדוני" היא נגזרת מנומסת יותר של 'אם'. רוב הסיכויים שאני טועה, אבל השימוש שלי ל"באם" היא כאשר מדובר בהטיית כבוד או בקשה.
א+ב. טוב. אז מכיוון שעוד לא ממש יצא לי להתעמק בתכנים של החוברות האלה (שאני לא מתנגדת להפצתן, הן רק די מגעילות בעיניי, אבל דעתי אינה קובעת מאומה) – נניח שאני מקבלת את העובדה שכל מה שיש בהן, זה אך ורק תכנים שעוסקים בזנות, הרי שהפצתן לגיטימית לגמרי. וזה בהנחה שאי אפשר לפרש את עצם הפרסום של שירותי זנות כסרסרות.
ג. השאלה הבירוקרטית כאן של מי אמור לוודא שהחוק נאכף היא לדעתי שולית ביחס לבעיה הבסיסית בהרבה – העובדה שהמשטרה אינה מבצעת את עבודתה כהלכה, ומכאן שרשויות אחרות נדרשות לחוקק תקנות מעין אלה, ולהוות חלופה לאזלת ידה של המשטרה. המצב הראשוני הוא זה שאינו תקין. הצורך המקומי להתמודד איתו רק ממחיש עד כמה זה כך.
ד. כלומר (ולא משנה אם החוק הזה עתיק או לא), העתונים האלה אכן אינם עומדים בדרישות החוק.
העלמה עפרונית,
א. אם היא מילת התכנות, בעוד שבאם היא מילת התכנות מותנית (במידה ו…)
ב. ואני שואלת שוב – למה את עסוקה בשאלת מה שאת תופסת כתוצאה של – או ביטוי של, דיכוי נשים (או החלשת הנשים כקבוצה), ולא בשאלה מאיפה זה בא?
ג. ועוד יותר – כפי ששאלתי – תסבירי לי בבקשה את הקשר בין חוברות פורנוגרפיות בקיוסק לבין מה שאת כותבת שם למעלה כקריטריונים. האם גבר מקבל שכר מופחת על צילומים לחוברות אלו? האם נשים מכהנות במשרות פחות רמות במקומות הללו? האם הן פגיעות יותר מגבר בדיני המשפחה בעקבות התעסוקה הזו? האם זה מה שגורם לנו להדרה מהמרחב הציבורי? ושאלת השאלות – האם זה מה שהופך אותנו לפגיעות יותר? האם לדעתך זה מה שהופך אותנו לסובלות יותר מהטרדות ותקיפות מיניות?
אבל אם אתה חושב שרוב הסיכוים שאתה טועה, למה להשתמש בהטייה מוטעית?
אילאיל
ב. לא הבנתי מה את שואלת.
ג. לא אמרתי שיש קשר בין חוברות פורנוגרפיות לעובדה שנשים הן קבוצה מוחלשת (אבל אם את כבר מעלה את הנושא, כן, לתחושתי יש קשר בין הפצת פורנוגרפיה לבין העובדה שנשים סובלות יותר מפגיעות מיניות)
יהונתן,
אז אני חושבת שיחליטו – כפי שאתה מנסח את זה – היא כנסת ישראל, ואני חושבת שהדיון צריך להיות באמת על הצגת תועבה, לקטינים.
העלמה עפרונית,
אני פשוט לא מצליחה להבין מה יש לך נגד הפצה של פורנו. באמת.
יש לי כל מיני דברים "נגד הפצה של פורנו", אבל לא ניסיתי להסביר אותם במסגרת התגובות לפוסט הזה, כי אין לי איזושהי דעה מספיק נחרצת ומבוססת בעניין ששווה לי להגן עליה ולהסביר אותה. לא יודעת למה את מחפשת אחת כזו.
לסוגיית חופש הביטוי:
בריאן אינו פעם התבטא על משהו דומה וקרא לזה "פונדמנטליזם ליברלי" – כי זה נראה כמו ליברליזם, אבל זה בעצם סתם פונדמנטליזם של הרוב המוסרני. לכל הפונדמנטליסטים יש אותו המסר, והוא מסר של חוסר סובלנות. אם יהיה פשיזם חדש, זה לא יבוא מגלוחי-ראש ופאנקיסטים. זה יבוא מאנשים שאוכלים גרנולה ומאמינים שהם יודעים איך העולם צריך להיראות.
לסוגיית סמכויות העירייה:
ומה מונע מהקיוסקים בעיר פשוט להתעלם מההוראה הזו של העירייה? זו לא תהיה פעם הראשונה.
בכלל, אני ספקן גדול בנוגע לאפשרות לחולל שינוי חברתי באמצעות חקיקה. מה שנאסר יורד למחתרת. אין דבר העומד בפני רוח האדם.
עפרונית,
אנא, סלחי לי. הנחתי שאם את מגיבה לפוסט את עושה את זה על מנת להסביר את דעותיך בנוגע לנושאים המוצגים בו, אבל אני מבינה שהתגובה, היתה רק על מנת להבהיר "מה היא דמוקרטיה" ועוד מספר עניינים לגבי "דקדוק נכון בישראל – פרשנות וביאור" :). סליחה.
לעלמה עפרונית
"משה, כל הקטע במדינה דמוקרטית זה שהיא, כאילו, מגנה על מיעוטים וחלשים."
אז סבבה, אני בעד לבטל את טקס בחירת מלכת היופי כי הוא מחפיץ נשים. ולאסור על נשים לקבל כסף בשביל להצטלם בביגוד מינימלי.ישנה "פגיעה עצומה בנשים כאשר תחום כזה הופך לממסדי" כדברי רותם לעיל.
הקלות שבה אנשים ליברליים כביכול שוללים מאחרים זכויות יסוד כמו חופש הביטוי בשם מאבקים ואדיאלים ערטילאיים מפחידה אותי. מה הלאה, נאסור על הומוסקסואליות בשם הגנה על המיעוט החרדי?
יוהנתן, מסכים איתך לחלוטין.
תודה על עוד הוכחה שבין המילה Liberal למילה Liberty יש מעט מאוד קשר.
ספציפית במקרה הזה, לא מדובר רק על שלילת זכויות, אלא על תפיסת עולם חשוכה ושמרנית:
מהכתבה בYnet:
"הקוד האתי, שנוסח על ידי "מרכז תמורה-המרכז המשפטי למניעת אפליה", קובע, בין השאר, כי: "עיריית תל אביב יפו מתחייבת בזאת שלא לפרסם בחוצותיה פרסומות שיש בהן כדי להשפיל, לבזות ולהציג נשים כאובייקט מיני, ובכך לעודד אלימות פיזית ומינית כלפיהן."
האם אישה שמוצגת באופן מיני מעודד אלימות פיזית ומינית כלפיה?
אולי האיראנים צודקים, והגיע הזמן למשמרות צניעות ברחובות תל אביב. לוודא שהנשים לא מציגות את עצמן באופן מיני, ומעודדות אלימות פיזית ומינית כלפיהן.
דניאל,
אתה שוכח את הבעיה של פמיניזם רדיקאלי: החלק הראשון של המשפט אולי נכון, אבל המסקנה לא. הלוגיקה נשברת כשאתה פמיניסט.
משה, כשמקצינים ומגחיכים את הדעה שלי זה לא בדיוק מה שגורם לי לרצות לנהל דיון מושכל בעניין.
עפרונית, אין שום דבר רע בהקצנה של משה. היא בסה"כ מראה מה הצעד הבא בהגבלת החירויות שלנו.
הרי הביקורת לא מפסיקה בחוברות הפורנוגרפיה שמחולקות בחינם. האג'נדה גם לא נגמרת שם.
עקרונותיה החילוניים ודמוקרטיים צריכים לאפשר לכל אישה שחפצה בכך לעסוק בזנות, חשפנות, פורנוגרפיה, דוגמנות, מסיבות סאדו מאזו, תהלוכות גאווה בלבוש מינימלי, מין מרובה משתתפים, עבודה בחנות לצעצועי מין, או כל דבר אחר שהיא חפצה בו, כל עוד אין בכך הטרדה מינית של הזולת.
את שאלת הנשים שמוכרחות לעסוק בזנות צריך לפתור בדרכים אחרות – לספק להן את כל הכלים הדרושים לברוח מהחיים האלה, אם הן באמת מחפשות לברוח.
דניאל, אני מאמינה באיזונים ובקבלת החלטות בהתאם לנסיבות. כיוון שכך, הקצנות (בטח הקצנות שמטרתן להגחיך, להבדיל מהקצנות שמטרתן לחדד נקודה) לא בהכרח רלוונטיות.
לכשלעצמי, אני לא מאמינה בתיאוריות ותפיסות עולם שמנותקות ממה שקורה במציאות ולכן אני חושבת שיש הבדל משמעותי ורלוונטי בין דוגמנות לבין פורנוגרפיה (למשל), גם אם בין השתיים אפשר למצוא קווי דמיון מסוימים. לי נראה שהשוני רב יותר. גם בין מלפפון וצפרדע יש קווי דמיון, ועדיין אני לא אכניס את קרמיט לסלט שלי.
עפרונית, לא מדובר פה במקרים תאורטיים ומנותקים מהמציאות.
יש במדינה הזאת גם כאלה שיאסרו על דוגמנות בגדי ים אם הם היו יכולים.
שכבת עם חבר שלך, ובחרתם לצלם את זה במצלמת וידאו החדשה שקניתם.
מליונר רוסי מציע לכם 3 מיליון שקל בעבור הקלטת.
האם זה משהו שצריך לאסור לדעתך לפי החוק?
האם יש פה מישהו ש"נפגע"?
קייטי מורגן http://en.wikipedia.org/wiki/Katie_Morgan
התחילה את הקריירה שלה בפורנו כדי לשלם את הקנס שהוטל עליה לאחר שנתפסה מבריחה מריחואנה.
מאז כבר הספיקה לעבור להרוויח 10 אלף דולר בחודש, ואפילו סגרה תפקיד בסרט של קווין סמית:
http://en.wikipedia.org/wiki/Zack_and_Miri_Make_a_Porno
ללא פורנוגרפיה, האישה הזאת כנראה הייתה היום ברחוב במקרה הטוב, בכלא במקרה הרע.
עפרונית- הטענה שלך לגבי הדרה יכולה להיות מיושמת בקלות להרבה מהשיח בצד הימני של המפה הפוליטית בישראל.האם את חושבת שגם על השיח הזה צריך לאסור?ואם לא, מה ההבדל?
דניאל, אני אחזור על עצמי שוב (למרות שבאמת אין לי חשק ו/או כוח להכנס לדיונים בנושא "ליברליזם מול חמלה – הפורנו הישראלי לאן", ואני מקווה להצליח לעמוד בהחלטה שלי ושזו תהיה התגובה האחרונה שלי כאן) – הרבה פעמים הכמות עושה את האיכות, וההקשר עושה את ההבדל. לכן איסור על פורנוגרפיה בתנאים מסוימים יכול להראות בעיני לגיטימי, ואיסור על דוגמנות בגדי ים – לא. כמו שאיסור על נהיגה במהירות 130 קמ"ש נראה לי לגיטימי, ואיסור נהיגה במהירות 90 קמ"ש בכביש בינעירוני – לא. צריך למתוח את הקו איפשהו. אפשר וצריך להתווכח על השאלה איפה צריך למתוח אותו, אבל זה לא אומר שהוא מיותר לחלוטין.
נקסט – אתה נותן כמה דוגמאות שברור שהן חריגות ולא משקפות את המצב הקיים. בעיני, כשמקבלים החלטה להגביל פרקטיקה מסוימת, צריך לבחון את המצב הרווח. זו החלטה ערכית, כמובן. אני אדגים דווקא מתחום שונה – אם יתברר שמתוך מאה ילדים בני שמונה שמשחקים בסרטים נגרמת פגיעה לתשעים ילדים, חמישה מהם לא מושפעים אבל מהכסף שהם מרוויחים פתחו תוכנית חסכון ללימודים גבוהים בעתיד וחמישה מהם מרוצים עד הגג, אני עדיין אחשוב שזה לגיטימי לאסור על ילדים בני שמונה לשחק בסרטים, גם במחיר הפגיעה המסויימת בחופש העיסוק/הקניין של העשרה האחרים. בסופו של דבר כל החלטה שאנחנו, כחברה, מקבלים, צריכה להמדד בספקטרום רחב יותר מאשר מקרה קונקרטי כזה או אחר, ואני מאמינה שבשביל להגן על תשעים ילדים מפני פגיעה חמורה, לגיטימי שעשרה ילדים יצטרכו לשלם מחיר מסוים (שאינו גורם לפגיעה בלתי הפיכה).
עופר – לא הבנתי את השאלה שלך. בכל מקרה, ייתכן שאפשר להקיש מהפגיעה שנפגעות נשים כקבוצה אל הפגיעה שנפגעים תומכי ימין כקבוצה וייתכן שלא. עם זאת, שים לב שבניגוד לאמונה פוליטית, שהיא שאלה של בחירה ורלוונטית לתחום מסוים בחיים, השתייכות לקבוצת מין (כמו גם גזע) היא השתייכות ש"נכפית" עלייך, לא ניתן להסתיר אותה ולא ניתן להחליף קבוצה (…). כשמדובר בפגיעה בקבוצה קבועה להבדיל מקבוצה שניתן להכנס ולצאת ממנה (לדוגמא – מין, גזע, נכות להבדיל ממקצוע או השתייכות פוליטית ) צריך להיות רגישים יותר לפגיעות שנגרמות לקבוצות כאלה.
עפרונית השאלה שלי היתה שונה:הטענה שלך לגבי הדרה ניתנת ליישום דומה כאשר מכניסים את רוב השיח הפוליטי הימני במקום בו הכנסת "פורנוגרפיה" ואת הערבים במקום נשים.האם השיח הפוליטי הנ"ל צריך גם הוא להיאסר בחוק לדעתך?ואם לא, מדוע?
אני עדיין לא מבינה את השאלה שלך ובכל מקרה – אני חושבת שהאיזונים שצריך לעשות כשמדובר בביטויים פורנוגרפים שונה מהאיזונים שצריך לעשות כשמדובר בביטויים פוליטים (שהם שונים מהאיזונים שצריך לעשות כשמדובר בביטויים מסחריים או אמנותיים). חזרתי על זה כבר כמה פעמים – אני לא חושבת שיש נוסחה קבועה לגבי איזון בין ערכים שונים וחירויות שונות. כל איזון צריך להעשות בהתאם לשיקולים קונקרטים, בהתאם לערכים, למימוש האוטונומיה של הפרט ולהשלכות שיש לכך על כלל החברה.
עפרונית, הדוגמה שלך להגבלת מהירות היא מיותרת ולא רלוונטית.
באותה אנאלוגיה הייתי יכול להשתמש כדי להצדיק הגבלה חוקית לשעות הצפיה שלך בטלויזיה, הגבלה חוקית למספר הפעמים בשנה שמותר לך להשתתף בהפגנה, הגבלת כמות שעות השינה שלך, ומספר הסיגריות שמותר לך לעשן ביום
"3 שעות טלויזיה, 7 שעות שינה, 2 הפגנות בשנה, ועד 2 סיגריות ביום זה בסדר. מעבר לזה זה כבר מוגזם וראוי להגביל". "הרבה פעמים הכמות עושה את האיכות, וההקשר עושה את ההבדל".
האמת הפשוטה היא – הגבלת מהירות לא נובעת מזה שלמישהו אכפת שתסעי מהר. היא נובעת מתנאי הכביש במדינתנו הקטנה, שלא מאפשרים נסיעה בטוחה במהירות גבוהה יותר ממה שמותר.
עפרונית, את מסבירה מצוין את דעתך, אבל את לא נותנת לדעתך הצדקות נכונות, ובטח שלא טיעונים משכנעים. אני לא מאשים אותך. כל החוק הזה מופרך מהיסוד.
כבר הרבה זמן שעושים לנו שטיפת מוח נגד פורנוגרפיה. מסבירים לנו שפורנוגרפיה מביאה לאלימות נגד נשים, ושהנשים שמשתתפות בסרטי הפורנו כולן אומללות ומסכנות.
כמי שראה סרט פורנו אחד או אלף בחייו, אני יכול להעיד שמעולם לא חשבתי אפילו על תקיפה פיזית או מינית, ושהפעם האחרונה שהכאבתי לבחורה(שלא בהסכמה) הייתה בכיתה ג'.
הידעת? יש ז'אנר שלם של סרטי פורנו שמוקדשים דווקא להערצת נשים על ידי גברים, והם אפילו מרחיקים לסרטים של שליטה נשית ויחסי סאדו מאזו בין שולטת לנשלט.
האם גם זה מעודד פגיעה פיזית בנשים?
האם גם זה משפיל לנשים?
מוזר, אני די משוכנעת שלא ניסיתי לומר משהו קונקרטי לגבי פורנוגרפיה במהלך כל הדיון כאן (מה שכנראה מסביר למה הטיעונים שלי לא משכנעים אותך), ועוד יותר אני משוכנעת שכבר אמרתי את זה כמה פעמים!
עפרונית, גם הדוגמה השניה שלך לגבי הילדים לא רלוונטית.
חובת המדינה להגן על קטינים מניצול. ילד אינו כשיר להחליט החלטות לבד, ולעתים ההורים לא תמיד רואים את טובת ילדיהם.
מהרגע שאתה בן 18, מוענקות לך כל הזכויות והחובות של אזרח במדינה, ובראש ובראשונה החופש להחליט מה אתה עושה עם חייך, גופך, ונשמתך.
70% מהאנשים שנכנסים לבורסה נפגעים מזה. 5% מתעשרים, ו25% יוצאים כשם שנכנסו.
האם צריך לאסור בחוק על מסחר בבורסה?
המהות של דמקורטיה מבוססת על זכויות יסוד, היא שהמדינה לא יודעת יותר טוב ממך מה טוב לך. רק אתה יודע. בגלל זה דמוקרטיות רציניות יותר, כמו ארצות הברית, קמו עם חוקה, ומסמך זכויות האזרח – כדי להבטיח שלא תהיה רודנות של הממשל בחיי הפרט, ושכל מבוגר אחראי יוכל לעשות כל אשר עולה על רוחו, כל עוד הוא לא פוגע בזכויותיהם של אחרים.
זכותה של אישה לעסוק בזנות, כל עוד היא לא מוכרחת לעשות זאת.
זכותה של אישה לשחק בסרט פורנו.
זכותו של כל אזרח לראות סרטי פורנו, לקנות סרטי פורנו, ולמכור סרטי פורנו.
מה שתגיד.
עפרונית, הבעיה העיקרית היא שהקו שאת מותחת הוא סובייקטיבי לחלוטין.
את סבורה שהוא צריך להימתח במקום מסויים, מישהו אחר חושב שהוא צריך להימתח במקום אחר, ואני בכלל לא חושב שניתן לקבוע איפה הקו עובר וממילא לא בטוח שהקו הזה חיוני לנו.
אין שום סטנדרט אובייקטיבי לפיו ניתן לקבוע מי צודק. אין שום עובדה על אודות העולם שתקבע לנו שדווקא את צודקת, ודגמון בגדי ים הוא בסדר אבל פורנו לא, לעומת דעתו של אברך ממאה שערים שסבור שגם דגמון פרצופה של אשה הוא פסול.
את מדברת על איזונים ושיקולים – אבל מי אמור לעשות את השיקולים האלו? מערכת המשפט? המחוקק? הקהילה? על בסיס איזה סטנדרטים? על סמך איזו תפיסת עולם ערכית? זו של האברך או זו שלך? ואולי דווקא זו שלי?
מה זאת אומרת? כמובן שההחלטה אם ואיפה למתוח קו גבול היא שאלה ערכית וכמובן שזו לא שאלה שאפשר לענות עליה בצורה אובייקטיבית. מה אובייקטיבי בערכים, תפיסות עולם וסדרי עדיפויות?
מי שאמורה לקבוע איפה הגבול ימתח אצלי בבית זו אני, ומי שאמורה לקבוע איפה הגבול ימתח במדינה זו הכנסת. לכן היא גוף (שאמור להיות) ייצוגי – כדי שבמהלך הדיונים על הגבולות ישמעו גם את הקולות של החרדים, גם של הפמיניסטיות, גם של הסוציאל-דמוקרטים וגם של הליברלים, ויגיעו לתוצאה שכמה שיותר קבוצות יכולות לחיות איתה בשלום. לומדים את זה בערך בשעה הראשונה של שיעור אזרחות, אם זכרוני אינו מטעני.
"מי שאמורה לקבוע איפה הגבול ימתח אצלי בבית זו אני", צריך להיות "מי שאמורה לקבוע איפה הגבול ימתח אצלי בבית זו אני, ובלבד שאני עדיין מצויה במסגרת אותה קבעה המדינה".
עפרונית,
במקרה כזה את יכולה לנוח בשקט. הכנסת היום מייצגת אנשים שאומרים בדיוק מה שאת אומרת – ואני חייבת להזמין אותך שוב להבין עד כמה הדעות שאת מציגה כאן מהמקום הליברלי כביכול שבו את נמצאת הינן שמרניות, דוגמטיות וימניות פר סה. שזה כמובן בסדר ולגיטימי במאת האחוזים, אם לשם את מכוונת.
בבסיס הדמוקרטיה האידאלית כבוד האדם וחירותו הן מעל הכל – מעל כל נוחות או אי נוחות של קבוצת אינטרסים תהיה אשר תהיה, זו הסיבה שבדמוקרטיות נאורות ולא חשוכות ועצובות כמו שלנו הזכויות הללו מעוגנות בחוקה וזכויות יסוד שאי אפשר לשנות ללא תנאים מחמירים ביותר. גם את זה לדעתי, לומדים בשעה הראשונה של שיעור אזרחות.
אני מזמינה אותך גם לקרוא שוב את תגובתו של משה מתחילת הדיון הזה – הקושי האמיתי בליברליזם, הוא להבין שהוא דו כיווני. ולא, באמת שאין הבדל בין דוגמנית לבין בחורה שמצטלמת לפלייבוי – אני מקווה שזה ברור לך. שתיהן מוכרות את גופן בשביל כסף.
עפרונית – חוק יסוד. חוק יסוד – עפרונית. נא להכיר.
במדינה דמוקרטית, ישנם זכויות בסיסיות ולא ניתנות לביטול שיש לאזרחים, שאפילו הכנסת אינה יכולה להחליט אם לשלול.
חוקים אלה נקבעו לא רק על ידי השגת רוב בכנסת, אלא על ידי השגת רוב משמעותי, כמו רוב של 61 חברים כנסת (כולם חייבים להיות נוכחים בהצבעה).
חוקים רגילים, שמבוססים על גחמות ושינויים זמניים בתודעה הציבורית, אינם יכולים לעבור על חוקי היסוד.
בין היתר, חוקי היסוד של מדינת ישראל כוללים את כבוד האדם וחירותו, וחופש העיסוק.
לבית המשפט העליון יש סמכות לבטל חוקים והחלטות שעוברות על חוקי יסוד אלה.
במקרה שאנחנו מדברים עליו – הפצה ומכירה של חוברות פורנוגרפיות הוא מקצוע חוקי לחלוטין. העובדה שעיריית תל אביב פוגעת בזכות יסוד של אזרחי מדינת ישראל.
זה מצוין שאת סומכת על הכנסת שתקבל החלטות נכונות, אבל אפילו הכנסת לא סמכה על עצמה עד כדי כך, ודאגה להגביל את עצמה ואת הממשלה, על ידי חוקי יסוד.
טוב, זו באמת תהיה התגובה האחרונה שלי כאן –
אילאיל, כמו שכבר הבחנת קודם, לא אמרתי בשום שלב מה דעתי על איסור מכירת/הפצת/יצירת פורנו. לא אמרתי מה דעתי ולו בגלל שאין לי דעה מגובשת בעניין, וכי לא הגעתי לאיזושהי מסקנה בנוגע לנקודת האיזון הראויה בעניין המורכב והמסובך הזה. אני לא בטוחה אם צריך לאסור על מכירת/הפצת/יצירת פורנו, ואני לא בטוחה אם צריך להתיר את זה בלי שום מגבלות שהן.
דניאל – זה ניתוח מאד לא מדויק של המצב המשפטי במדינת ישראל, ובכלל זה הצגה מאד לא מדויקת של חוקי היסוד. אבל בלי קשר – אין לי מושג איך זה קשור (או איך זה סותר) את מה שכתבתי קודם. מן הסתם התייחסתי למצב כללי ולא התיימרתי להציג את כל שיטת המשטר הישראלית באשר היא.
נכון, חוקי היסוד הם לא חוקה. עוד יש לנו הרבה מה להתקדם. אולי איווט סוף סוף יסדר את זה :)
שורה תחתונה – הגבלת הפורנוגרפיה פוגעת בחופש העיסוק של מאות אם לא אלפי אנשים במדינה הזאת.
עפרונית,
גם אני לא התייחסתי בתגובתי לנושא הפורנו, אלא לנושא החירות במדינת ישראל, תפיסת החוק והדמוקרטיה וזכויות אדם בסיסיות כפי שאת הצגת אותן. אם תרצי מתישהו לשבת על כוס קפה וללבן את האישיוז – אני אשמח.
"מה זאת אומרת? כמובן שההחלטה אם ואיפה למתוח קו גבול היא שאלה ערכית וכמובן שזו לא שאלה שאפשר לענות עליה בצורה אובייקטיבית. מה אובייקטיבי בערכים, תפיסות עולם וסדרי עדיפויות?"
לכאן אני חותר. השאלה מהו ביטוי ראוי ומהו ביטוי פוגעני היא שאלה ערכית משוללת יסודות אובייקטיביים ומשתנה מעת לעת ואילו בתי המשפט שלנו צריכים אמות מידה אובייקטיביות כדי לקבוע במקרה ספציפי האם ביטוי כלשהו מסויים הוא ראוי או עובר את הגבול.
לגבי השאלה של תפקידה של הכנסת לקבוע מגבלות מקובלים על חופש הביטוי ש"מרבית" הציבור יכול לחיות איתו, אני אינני סבור שזו זכותו של מרבית הציבור להשתיק את חופש הביטוי של המיעוט. למעשה, הייתי קורא לזה דיקטטורה של הרוב, או "consensus terrorism".
היכן בתסריט הזה שהרוב קובע את מגבלות חופש הביטוי אותה "שמירה זכויות מיעוטים וקבוצות חלשות" שציינת מקודם כחיונית לדמוקרטיה?
לעלמה עפרונית;
ראשית, אני מתנצל אם מתודת הויכוח שלי פגעה בך. לא התכוונתי להגחיך את דעתך, בעיני באמת אין הבדל בין הדברים, ממש כפי שאינני מבדיל בין חוק שיאסור על עישון סיגריות ,שתיית אלכוהול או צריכת מריחואנה. כל אלה הם חוקים פטרנליסטיים שיוצרים פשיעה ואלימות. בעיני, אכיפת ערכים סובייקטיביים מטעם מיעוטים וקבוצת לחץ תביא לדיקטטורה של המיעוט, ממש כפי שבשם ערכי המשפחה קבוצות לחץ כופות חוקי דת פרימיטיביים על אלה המבקשים להינשא או להתגרש, ממש כפי שהחקלאים מבזבזים את עתודות המים של ישראל רק מכיוון שלמישהו נראה "ערכי" לסבסד חקלאות עברית על חשבון העתיד שלנו. לשחק ב"ערכים" זה טוב ויפה עד שמישהו מאבד עין.
אנשים בוגרים צריכים להיות אחראים למעשים שלהם. הסתתרות מאחורי "חיפצון" "אוכלוסיה מוחלשת" ושאר ירקות היא לעיתים קרובות נבואה המגשימה את עצמה.
יונתן,
ההצעה של יעל כללה נושא נוסף מלבד החוברות הפורנוגרפיות, והוא איסור על פרסום חוצות משפיל.
אתה יכול להתייחס לחוקיות העניין?
אורי
אורי,
פרסום חוצות 'משפיל' לכשעצמו אסור כבר עכשיו בחוק אם הוא מציג אדם כחפץ זמין לשימוש מיני; אולם, השאלה איך החברה מגדירה 'חפץ זמין לשימוש מיני'.