0.
מדינת ישראל מראה שוב שהיא מתחסדת לעומק עד כדי פטרוניזציה; הדיווחים בתקשורת על מפקד חיל הים, אלוף אליעזר מרום (צ'ייני) לא רק שצריכים להציב נורה אדומה מול סטנדרט המציצנות של הקורא הישראלי אלא צריכים להעלות את השאלה מתי ההתערבות הגסה בחירות הפרט ובצנעתו של אדם הפכה להיות הדרך הנכונה לנהל שיח של חירשים. מרום, כזכור, נתפס כשמכנסיו למטה במועדון חשפנות בעודו מעשן סיגר רחמנא ליצלן. לדבריו, זו היתה מעידה חד פעמית אך גם אם שיקר והיה לקוח קבוע במועדון, כפי שמדווח בתקשורת, עדיין מדובר ברמה חדשה של התחסדות תקשורתית.
1.
לכאורה, אמורה האתיקה (והמוסר) להסדיר את הרווח הדק בין מה שמותר על פי חוק לבין מה שלא יעשה. במקרה הזה, הטענה כאילו מפקד חיל הים צריך ללכת הביתה בגלל ביקור במועדון חשפנות רק מדגים כיצד ניתן לכפות את ערכי המוסר בלי חוק במדינה. כאשר קצינת ח"ן לשעבר וסגנית ראש עיריית חיפה, חדווה אלמוג אומרת כי "בתפיסתי הערכית קשה לי לראות מפקד שאמור להוות סמל ודוגמא לפקודים ולפקודות שלו, עושה דברים כאלו. אני חושבת שהוא לא עמד בסטנדרטים שמצפים ממפקד בכיר בצבא ומי שלא עומד בסטנדרטים צריך לעשות מעשה וללכת" היא בעצם אומרת שמי שאינו עומד בקנה אחד עם ערכי המוסר שלה הוא אדם בזוי.
Img CC-BY-ND Mockstar
2.
ומדוע חשוב להדגיש שמדובר בערכי מוסר? כיוון שמוסר הוא דבר אינדיבידואלי וקובע דרך שבה בני אדם אמורים לנהוג. העובדה שצ'ייני החליט שהוא מעוניין לפרוק את יצריו במועדון חשפנות היא החלטה לגיטימית לגמרי כאשר מדובר במעשה חוקי; יש כאלו שיסלדו מהחלטה כזו כשם שיש כאלו שיסלדו מעוזר פרלמנטרי שצובע את שערו בכתום או לובש ג'ינס לעבודה. הבגדים והחזות החיצונית עושים את האדם בצורה מוגבלת מאוד, ומי שיש לו בעיה עם מעשיו של צ'ייני יכול לסלוד מכך אישית ואף לא להעסיקו או להחליט שלא להמנות על חוג מכריו, אבל לא למתוח ביקורת ציבורית על מעשיו.
Img cc-by-nc Cap'n Monkey
3.
אנו מבלים כל חיינו בנסיון להגדיר עצמנו כבני אנוש, בלהכיר בזכות האנושית לחיים אישיים; אם כבר למתוח ביקורת על מעשים שמותר אך לא ראוי שיעשו, אז על הפרסום המיותר בעיתון כדי להטיח ביקורת. זכותו של הציבור לדעת היכן נמצא האדם שאמון על הגנת חופינו; אז האם באמת זכותו לטעון שתחביב זה גורם לכך שזה לא יהיה כשיר לפקד על אלפי חיילים? להבדיל אלפי הבדלות, מבחינתי העבודה שהאדם שמונה להרכיב את הממשלה חסר חוט מוסרי ומוכן לשקר לציבור גרועה לא פחות.
דעה שפויה לשם שינוי.
ביחס לדברים האחרים בבלוג או ביחס למה שאומרים על צ'ייני?
ביחס לדעתך על הנושא הזה.
ביחס לכל הדברים האחרים בבלוג כולו אני אנסח תגובה ניפרדת ומפורטת במסמך word שגודלו לא יעלה על 1092KB בנקודת זמן כלשהי בעתיד הלא נראה לעין.
אני לא מבין מה רוצים ממנו. סוף סוף אלוף משלם כסף לגעת בבחורות במקומות אינטימיים ולא מנסה לעשות את זה לבחורות המסכנות שבלשכתו. לאיציק מרדכי זה לא היה קורה…
נו, ואובאמה המסכן, הוא בסך הכל הלך למשחק כדורסל ושתה כוס בירה…
כמובן, אפשר לטעון ביחס ל"מי שיש לו בעיה עם מעשיו של צ'ייני יכול … לא להעסיקו" שהיות ומרום מועסק בצה"ל, כולנו בעצם מעסיקים שלו ולכן הביקורת לגיטימית בשונה מאשר אם הוא היה מנכ"ל של חברת ספנות פרטית.
עפרונית,
אם ראש המטה הכללי היה נתפס בלווית פרוצה, האם היה מקום להדיחו?
אם היועץ המשפטי לממשלה היה מתגלה כקורא אדוק של פלייבוי, בשביל המאמרים, האם היה מקום להדיחו?
אם מנכ"ל משרד האוצר היה נתפס משחק עם חבריו הקרובים פוקר?
ואם שופט עליון היה מעשן סיגריה? הכל שאלה של האם צריך למתוח גבול, לא איפה הוא עומד.
לא כל ביקורת משמעותה להדיח, ואדם שנושא בתפקיד ציבורי צריך לקחת בחשבון שהוא נתון לביקורת ציבורית וככל שהוא נושא בתפקיד בכיר יותר או ציבורי יותר – כך הוא יהיה נתון לביקורת רבה יותר. איך אמר הדוד של ספיידרמן (וגם השופט ברק בהזדמנות אחרת)? "עם כוח גדול באה אחריות גדולה". אני אולי תמימה, אבל אני בהחלט יכולה להבין את מי שחושב שקצינים בכירים בצבא צריכים להוות דוגמא אישית מסוימת. תדע כל אם עבריה, וזה.
אבל את הגבול צריך למתוח, בזה אנחנו מסכימים.
עפרונית,
לא צריך להיות חסוד מדי או תמים מדי. דברים קורים, בין אם הם בהסכמה, בקריצה, בכפייה, ברצון או בלי רצון. הבנאדם "מואשם" בזה שמימש תאוותיו בדרך חוקית. עדיף אלף מונים על פני זה שהיה מנצל את מרותו.
לא כל דבר שהוא חוקי הוא בהכרח מוסרי או רצוי. זה דבר ראשון. ודבר שני, לא כל דבר שהוא לגיטימי כשעושה אותו אדם פרטי, לגיטימי גם כשעושה אותו מי שאמור להוות דוגמא אישית או מודל לחיקוי. העובדה שמעשה מסוים לא צריך להוות עילה להדחה (למשל), לא אומרת שהוא לא יכול להיות עילה לביקורת (ציבורית או אחרת).
יפה מאד שהוא לא ניצל את מרותו. האם הדבר ה(אמור להיות)מובן מאליו הזה מקנה לו חסינות מפני ביקורת? ממש לא נראה לי (ועכשיו נשארה השאלה האם לגופו של עניין הביקורת מתחסדת, עניינית, רלוונטית או חורגת מפרופורציות).
כלומר ביקורת ציבורית מותרת רק על מעשים לא חוקיים
אפשר לסגור פקולטות שלמות אם כך, הכל שפיט ומדיד ומה שלא, לא קיים.
"הרווח הדק" שבין מוסר לחוק
אינו דק בכלל.
או אינו דק בכלל במקום מוסרי.
דב,
אם לא אמרת שמשהו לא חוקי, ומישהו עושה אותו, אני לא רואה סיבה שהוא צריך לשלם מחיר על זה.
תחשוב שמבחינת אותו אדם, המוסר שלו מאפשר לו ללכת למועדון חשפנות כמו שמוסר של אחרים מאפשר מין לפני החתונה או (חס וחלילה) לאכול מזון לא כשר.
אז עכשיו מה?
צה"ל פיתח אתוס שלם סביב דמות המפקד. מרום לא עמד בו. מרום צריך ללכת הביתה – כי אם היו תופסים סגן באותו מצב, הוא בהחלט היה יכול לשכוח מקריירה צבאית. וכן, בכל צבא מערבי, אם הרמטכ"ל היה נתפס עם פרוצה, הוא היה עף כמו טיל מהתפקיד, אם לא יורה בעצמו.
יוסי,
אני לא בטוח שאני מסכים איתך. האתוס סביב דמות המפקד בצה"ל חייב להשתנות בכל מקרה, והמפקד השוביניסט הוא עדיין דמות כלשהיא. הבעיה העיקרית עם מרום היא שהוא שיקר (אם הוא שיקר) ולכן הוא צריך להתפטר. העובדה שהוא מחבב נשים בעירום? לא ממש.
אני מעדיף מפקד שהולך למועדון חשפנות בכל יום על מפקד שמרביץ לאישתו.
יהונתן,
מאוד בעייתי בעיני הקו שאתה מותח – לגבי נושא החוקיות "אם לא אמרת שמשהו לא חוקי, ומישהו עושה אותו, אני לא רואה סיבה שהוא צריך לשלם מחיר על זה".
הרי המקומות שבהם אנו מבינים שנדרשת חקיקה או שינוי הם בדיוק המקומות האלו – שבהם אנו חשים שמישהו שצריך להענש לא נענש.
ואני דווקא מסכימה שיש פה את נשוא הדוגמא האישית, ולסוג כזה של התנהגות אין מקום אצל קצין בצה"ל. תקרא לי מיושנת, אבל בעיני קצינים בצה"ל מחוייבים לקוד מוסרי מסויים, שכולל בתוכו את נושא הכבוד למין הנשי. בתגובות שלך אתה כל הזמן אומר – שזאת האופציה העדיפה על פני הטרדה של פקודה/להטריד את אשתו, כאילו אתה יוצא מנקודת הנחה שהתנהגות לא תקינה כל שהיא תקרה בכל מקרה. ואני שואלת – למה? עד כמה התדרדרנו שאלו אמות המידה שלנו?
בעיני קצין בצה"ל צריך לשאול את עצמו האם ההתנהגות או הבחירות שלו הם כאלו שהיה מעודד אצל פקוד/ה שלו, או היה מקבלם. אם התשובה היא לא – אז בזה זה נגמר, ועם כל הכבוד, קשה לי לראות את מפקד חיל הים/היבשה/האוויר/הניירת מעודד את אחת הפקודות שלו ללכת למועדון חשפנות (בתור צופה כמובן!!!) בלי לחטוף על זה ביקורת ציבורית.
אני ממש לא אומר שזה עדיף על ללכת להטריד מינית פקידה. להטריד מינית פקידה זו עבירה על החוק.
אני אומר כזה דבר: החוק מתיר מועדוני חשפנות והוא לא קובע שיש פסול בכך. אם כעת אנו מקודדים איזהשהוא מקום ערכי שאומר "תלך למועדון חשפנות ותפוטר" אנחנו בעצם לוקחים את תפקידו של המחוקק. האם זה מה שרצינו לעשות או שרצינו בסך הכל להגיד שאנחנו נגעלים ממנו?
אף אחד לא אוסר עלייך להגעל ממה שעשה מפקד חיל הים; זה אפילו ממש לגיטימי לא להסכים איתו.
מה שכן, עם כל הגועל, את לא יכולה להגיד שאדם כזה צריך להתפטר כי הוא אוהב לראות ציצים.
אוקי,
אז בוא ותגיד לי איך לעניות דעתך המשפטית אנחנו מתרגמים את חוסר הלגיטמיות החברתית ושאט הנפש לכדי פעולה חוקית?
ודאי ש"עדיף" (או, יותר מדויק, גרוע פחות) אדם שהולך למועדון חשפנות מאשר אדם שמרביץ לאשתו. אף אחד משניהם לא צריך להיות מפקד בצבא כלשהו. הקודים של צה"ל קובעים שקצין יהיה קצין גם לא במדים. למרום אין חיים פרטיים, הוא אלוף. פוליטיקאי שהיה נתפס במועדון חשפנות היה רואה את הקריירה שלו מתרסקת תוך דקות.
הבעיה היא לא עם כך שמרום "מחבב נשים בעירום": הבעיה היא שהוא שילם, כנראה יותר מפעם אחת, כדי לחוות ניצול של נשים. הוא צריך ללכת הביתה, גם מבלי לשאלה האם הוא שיקר (וכנראה שכן, הוא קצין בצה"ל) אלא משום שיש חיילות שצריכות לקבל ממנו פקודות אחרי האירוע הזה. אין טעם להעמיד פנים שהוא יכול להתנהל כאילו כלום לא קרה.
אילאיל,
אנחנו לא.
יוסי,
אני לא חושב שהוא עבר על החוק כשהוא שילם עבור ריקודים של נשים בעירום. העובדה שהוא נוהג בצורה מוסרית שונה מאיתנו אינה אומרת דבר. אני חושב שגם לו שילם על ניצול נשים (ויש שיחלקו על ההגדרה הזו) אזי כל עוד המחוקק לא נתן דעתו וקבע שניצול נשים בסגנון זה אינו חוקי, אל לנו לקחת את תפקידו כאן.
נכון, יש דברים שעדיף לא לעשות; אבל זה לא אומר שאותו אדם צריך לאבד את עבודתו על אותם דברים; הוא בסך הכל עשה פעולה שנתפסת כפסולה בעיני אנשים, כאשר בשום מקום לא קיים חוק שאוסר עליו לעשות כן ומזהיר אותו שאם יעשה כן יאבד את עבודתו.
אם החוק היבש זה מה שכל כך מטריד אותך, אתה מוזמן לפנות לחוק השיפוט הצבאי שקובע במפורש עבירה של "התנהגות שאינה הולמת". אבל מה שמטריד אותי זו העובדה שאתה רואה את הדברים בשחור או לבן ושוכח שיש הרבה מאד אפור באמצע.
החוק אמור לקבוע את הגבולות המינימלים. ביקורת ציבורית היא זו שאמורה לעצב את מה שקורה בתוך הגבולות האלה במסגרת השיח הכללי. אז מישהי אמרה שצריך לפטר אותו. נו, אז אמרה. חלק מהדיון הוא גם לומר שאולי היא קצת מפריזה, חלק מהדיון הוא לדבר על השאלה אם קצינים ומפקדים צריכים להוות דוגמא אישית או לא, חלק מהדיון הוא גם לבדוק מה דעתנו כחברה על מועדוני חשפניות.
כשחלוץ התמנה לרמטכ"ל הייתה ביקורת (לפחות בתוך הצבא) על כך שהוא ממשיך לעשן. האם עישון סיגריות הוא בלתי חוקי? כמובן שלא (…). האם ראוי שהמפקד הבכיר של צה"ל יעשן בזמן שמנהלים תוכנית לצמצום העישון בקרב חיילים? כנראה שלא. אף אחד לא טען שחלוץ לא צריך להתמנות לרמטכ"ל בכלל התחביב המסריח שלו, אבל זה לא סותר את הצורך להציף את הבעיה שכרוכה בכך. למיטב זכרוני היו אי-אילו התבטאויות שלו על כך שגם הוא מכיר בבעיותיות הזו ועל נסיונות שלו להגמל.
מסכים.
פופוליזם זול.
לאט לאט, אנחנו מבריחים את כל האנשים הטובים, ומכריחים את עצמנו להיות מנוהלים בידי אפסים.
לכל אחד הזכות לחיים פרטיים, בין אם הוא ראש ממשלה, כוכב קולנוע, או אלוף בצה'ל.
הרדיפה האישית הזאת של חיי הפרט תדחה כל בן אדם סביר מהתפקיד, ותשאיר רק את תאבי הבצע והכוח.
ואיפה עובר הגבול? מי מגדיר מיהו "איש ציבור שחייב לא רק בחוקיות מעשיו, אלא גם ב'מוסריות'"?
היום זה אלוף בצה'ל, מחר זה תת אלופים, מחרתיים עוקבים אחרי כל מי שנכנס למועדון חשפנות, או קונה בסטימצקי חוברות פורנו, ומוודאים שהוא לא קצין. ובעצם, למה שיהיו לנו ציפיות שונות מקצינים ומחיילים? בואו נדרוש מוסר מכולם.
ואיך בכלל נאכוף את המוסר הזה? אולי נקים משטרת "מוסריות", שעוקבת אחרי אנשים שלא חשודים בעבירה פלילית, אבל פשוט נראה לנו שהם לא היו "מוסריים", וצריך לחשוף את חייהם הפרטיים לעיני כל, להשפיל אותם, ולהדיח אותם מעבודתם.
לא נראה לי שמזיק לצה"ל אלוף שהוא לא תמים. הועברה עליו בעבר ביקורת בשל היותו "בליין". זה מגוחך בעיני, צרות העין הזאת. צאו לאיש מהחיים, ג'יזס.
דבר נוסף אני לא מבין: בכותרות כותבים שוב ושוב ""תמיד חשבנו שהוא פועל סיני, כי הוא לא הגיע לכאן במדים". זה נראה לי נורא גזעני. כל מי שנראה סיני ואינו במדי צה"ל הוא פועל סיני?
אילאיל וגורביץ, אני לא מבין מה אתם רוצים. מה לא מוסרי בללכת למועדון חשפנות? מה עם להיות הומו? גם זה יכול להיתפס כלא מוסרי. לא בכל נושא גבול החוקיות הוא גם גבול המוסריות, אבל במקרה הזה, אני לא מבין מה לא מוסרי, ולמה זו דוגמה רעה.
אגב, יצא לי להיות פעם במועדון הגו-גו (שזה המועדון שאליו הלך האלוף מרום). אני חייב לומר שאף אחד לא נראה מנוצל, בניגוד לציפיות שהיו לי לפני. למעשה, לא הייתי הולך למועדון חשפנות, בגלל עקרונות דומים לאלה שהבעתם, ניצול וכאלה, אבל היה איזה ערב אומנות של קליקה תל-אביבית שהתקיים במועדון הזה, ונשארתי מסקרנות אחרי האירוע, ומאד נהניתי. בדיעבד, אני לא חושב שיש דבר רע בללכת למועדון חשפנות שבו משלמים כראוי לחשפניות (אגב, בקליפורניה הדבר מקובל ולגיטימי מאד, והעובדות מאוגדות). אני יודע שזו קלישאה, אבל במקרה של הגו-גו, באמת מדובר בדבר שהוא לפחות חלקו אומנותי.
צריך גם לומר שגברים רבים מבלים את ימיהם בחסך מתמיד של מיניות, וחווים סקסואליזציה של חלקי גוף שאין בהם דבר מיני אינהרנטי. אכן, אני מאמין ששדיים נחשבים סקסיים רק בגלל שהם מכוסים. ואז הפרסומות ולבוש חשוף מתעמרים ויוצרים מצב של צורך מתמיד, בעצם, לראות קצת ציצי. לראות גוף חשוף. גברים רבים לא קולטים שהם מבלים את חייהם בחסך כזה, שנגרם ע"י הסתרת הגוף בבגדים (אם הייתי בקיא בפסיכואנליזה הייתי יכול לנסח את זה מחדש עם כל הבאזוורדס המתאימות). אני כמובן לא מציע לחייב את כולם להתהלך ערומים, רק מצביע עם המצב שמתקיים במציאות, כפי שאני רואה אותו. אני יכול להעיד, מהנסיון שלי, שיש דבר מרגיע מאד בשהיה במועדון חשפנות, בגלל שאני, לפחות, נכנסתי למוד שבו אין דבר גס במיוחד או נסתר במיוחד בגוף הנשי, וזה הוציא, אותי לפחות, מהמאמץ התמידי הזה לראות עוד קצת עור חשוף, שאני מודה שאני לא שולט בו, וחושד שזה המצב אצל גברים רבים (ואני מנחש שגם אצל נשים רבות). תחשבו על זה בתור הגנה על מועדוני חשפנות, או התקפה על התרבות המערבית, או מה שלא יהיה, אבל בסופו של דבר, אני טוען שיש דבר בריא מאד בגבר שהולך למועדון חשפנות, בתנאי שהמועדון הזה משלם היטב לעובדותיו ושהן אינן מנוצלות.
מוסר הוא עניין חברתי ולא אישי. מוסר תלוי בחברה בה אדם חי ובזמן בו הוא חי.
למשל, במאה השמונה עשרה בצרפת היה מקובל שילדות בנות ארבע עשרה יש להן ילדים והן נשואות וזה היה עניין ברור ומוסרי. היום זאת עברה על החוק.
כלומר מעשה שהיה אי פעם מוסרי ומקובל, היום לא רק שאינו מוסרי אלא בגדר עברה פלילית. יש כמובן עוד עשרות דוגמאות (עבדות, ריבוי נשים וכו') .
לדעתי, השינוי בערכי המוסר בחברה נובע מכך שאנשים מכירים שמעשים מסוימים שנחשבים מוסריים הם למעשה לא מוסריים ויש לשנות את האופן בו מתייחסים לכך. כלומר, יש לשנות את היחס בה ה-חברה- מתייחסת למעשה. מכיוון שמוסר הוא עניין יחסי גם לזמן וגם לחברה, הרי שינוי במוסר יכול לנבוע רק מביקןרת על החברה ומעשים מסוימים בה.
נ.ב. אני איני מביע דיעה לגבי המקרה הנ"ל. רק דיעה כללית על מוסר.
בובו – אתה מציג עמדה (ולא קובע עובדה כפי שאולי נדמה). העמדה שלך היא בעיקרה עמדה אנטי-מוסרית, הקוראת תיגר על האוניברסליות של המוסר – שהיא תנאי הכרחי ומקדים לתוקפו של מוסר.
לא להתבלבל – הקביעה שמוסר הוא עניין רלטיביסטי היא ביקורת כנגד עצם הרעיון של מוסר. אני לא מכיר עמדה קוהרנטית שמקבלת את תוקפו של המוסר ואת היותו רלטיביסטי (תלוי בדבר מה – תרבות, זמן, מקום, וכיו"ב) גם יחד.
מאז ומעולם היה ברור לכל בר דעת שמוסר, אם יש לו איזשהו מובן, הוא חייב להיות דבר מה אוניברסלי ואל-זמני. בימיו של אריסטו לא חשבו שיש ויכוח על מהו המוסרי (או: מהי הסגולה הטובה), אולם גם משנתברר שיש על כך מחלוקת (ואני קופץ אי אילו שנים לקאנט) נדמה כי עדיין יש אפשרות לקבוע שאפילו אם חברות מסויימות שוגות – זה בדיוק מה שהן עושות. הן טועות. יש מוסר, והוא אוניברסלי ואל-זמני, (ובמקרה של קאנט, בלתי-תלוי ועצמאי) רק לא מתחייב מזה שהוא תמיד גלוי ונהיר לכל בני אדם בכל עת ובכל מקום. קאנט אומר שבכח השכילה הטהורה נוכל לגלות את הציווי הקטגורי המוסרי שהינו אוניברסלי, בלתי-תלוי, ואל-זמני.
ובכלל זה, בנקיטת כל עמדה בפילוסופיה – שווה לשקול את מאזן הרווח והפסד. יש פיתוי ברעיון שמוסר הוא רלטיביסטי, לא אומר שלא, אבל הויתור כאן הוא עצום. אני רוצה להיות מסוגל לומר שחברה שמדכאת נשים היא חברה לא מוסרית. עמדה רלטיביסטית למוסר לא תאפשר לך לבוא בכלל בביקורת על תרבות אחרת. אתה נותן בזה הכשר מוסרי לכמעט כל דבר -מטרוריזם ועד נאציזם. זה ויתור ענק, שאני לפחות ודאי לא מוכן לו, כל עוד יש עמדות קוהרנטיות כלפי מוסר שפוסלות את הרלטביזם מכל וכל, אני אעדיף אותן.