0.
זה התחיל בפוסט תיאורטי דווקא על חוק סינון אתרים, השאלה מה יחסם קודם, הבלוגים או ויקיפדיה, בכלל לא רלוונטית, כמו שאמרתי: כל אתרי תוכן הגולשים יחסמו אם יטילו אחריות לסינון על ספקיות השירות. בהמשך סקרתי את הצעת חוק הטוקבקים של ישראל חסון והבהרתי: "ברור לכולם כי סינון תכנים באינטרנט מוביל לצנזורה; ברור כי החיוב של אתרי אינטרנט באחריות יוביל לכך שאלו יטו שלא לאפשר את השיח, ולא דווקא כדברי חסון כי "התקדמנו היום שלב משמעותי ביותר לכיוון של תרבות דיון וכבוד הדדי במדינת ישראל"". טענו מנגד שאפשר להשתמש בשירותי אנונימיזציה, ושקיימים מנגנונים לעקוף את החוק. אבל אז הגיעה המציאות והתפוצצה לכולם בפנים: הכניסה של אתר Youtube לקוריאה, שהחלה רק לפני חצי שנה נבלמה השבוע על ידי רגולציה ממשלתית: גוגל חסמה את האפשרות של קוריאנים להעלות סרטים ולהגיב על סרטים קיימים עקב חוק שעבר בקוריאה הדרומית שדורש מטוקבקיסטים ויוצרי תוכן להזדהות. מזכיר מעט את החוק של חסון? כן, ההשלכות? אכן ניתן לעקוף את המנגנון, אבל השחקניות הגדולות מעדיפות להשאיר את הפוליטיקה לפוליטיקאים. מי שרוצה לגלוש יכול ללכת למקום אחר.
1.
לפני זמן מה נכנס לתוקף חוק נתוני תקשורת, לאחר השתתפות בדיונים תהיתי מה תהיה רמת הגישה למאגר ועד כמה המשטרה תרחיב את הסמכויות שלה לפי החוק. דווקא למרות שהוגש בג"צ נגד החוק, השימוש החורג שעשתה המשטרה בסמכויותיה וביקשה מסלקום מידע לגבי אמצעי התשלום וסוכני המכירות מראה שאין מקום ליתן בידי המדינה סמכויות בילוש אחרי אזרחיה. הדיון בבג"צ, שמתקיים בימים אלה, קיבלה חיזוק ונתונים מהמשטרה לגבי השימוש [] מעבר לכך שהמדינה החצופה שלנו משתמשת בחוק בצורה קלה מדי על ההדק, אפילו לפי התיאור שלה, ניתן לראות באיזו קלות המדינה מקבלת את המידע הפרטי ביותר שלנו:
"קצין מוסמך התיר לבע איכון חי במקרה של ביצוע שוד שבוצע כלפי קשישה. החשוד בשוד נטל את התיק של הקשישה שבתוכו היה מצוי מכשיר הטלפון הסולארי שלה. היה צורך בביצוע פעולת איתור התיק באופן מיידי שכן היה ברור שהשלכתו על ידי החשוד תסכל את אפשרות מעצרו" (עמ' 4 לדו"ח)
2.
קראתם ונראה לכם הגיוני למדי? עכשיו דמיינו את התרחיש הבא: אין קשישה (There is no spoon) אלא יש שני עבריינים מסוכסכים. אם משפחת פשע א' מתקשרת וטוענת כי הטלפון שלה, שהוא בעצם הטלפון של מנהיג משפחת פשע ב', נגנב. המשטרה עושה שימוש בחוק שנאמר שיעשה בו שימוש אך ורק למניעת או גילוי עבירה שקשורה בחיי אדם או שאינה סובלת דיחוי. סעיף 4 לחוק נתוני תקשורת קובע כי ניתן לקבל נתוני תקשורת על ידי קצין מוסמך ללא צו כאשר דרושה מניעה של עבירה מסוג פשע או גילוי מבצעה, או לשם הצעלת חיי אדם וישנו צורך שאינו סובל דיחוי. אכן, גניבת תיקה של קשישה היא פשע, החשש כי החשוד ימלט ולא יעצר אכן קיים, אבל האם אלו סוגי העבירות להן התכוון המחוקק כשאיפשר את קיומו של חוק נתוני תקשורת? (והשוו את הפוסט צחוק נתוני תשקורת). חשוב עוד לציין שכל הדוגמאות המופלאות במסמך כלל אינן מנומקות ואינן מכילות פרטים לאמת שאכן הם התקיימו. לא מפורטים המעצרים, כתבי האישום והעבירות שגולו או נמנעו, ומהי "עבירת סמים"? האם מדובר בג'וינט תמים או בסוחר סמים? לפי משטרת ישראל, הכל יכול לקרות.
3.
אבל משטרת ישראל קטנה קצת על העולם. הצעת חוק דומה במקסיקו הולכת לחייב את כל בעלי הטלפונים הסלולריים לשלוח, עד אפריל 2010, את מספרי הזהות שלהם למדינה או שהטלפון שלהם ינותק. כלומר, גם הביטוי האנונימי יעלם במקסיקו למען ההגנה על הבטחון.
4.
למען הבטחון אנו לעיתים מוותרים על הרבה מדי. חקיקה כמו חוק נתוני תקשורת (שעוד יפסל, בתקווה, בבג"צ) וחוק הטוקבקים גורמת לנו לוותר על חירויות בסיסיות שהיו לנו למען הבטחון. אולי, אם אנו רוצים בטחון מוחלט, עדיף להסתתר בבונקר ולחיות משימורים. כך נמנע מהאיום הפלשתינאי, מפדופילים ואפילו מלשון הרע : כך גם לא נקדם את האנושות לשום מקום.
יום אחד יאזינו לשיחות וישתמשו בבסיסי נתונים כדי למצוא עברייני חמץ – http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1078520.html
יונתן –
בעיני פן נוסף של הסכנה הוא התרחבות הבסיס החוקי של הצנזורא. היום היא מבוססת על התקנות לשעת חירום. כאן מדובר כבר על חוק ממש.
האם יש קבוצת פעולה בכנסת נגד החוק הלז?
מצטרף לשאלה על קבוצות הפעולה.
אגב, יש כבר קבוצות אזרחיות שמנסות להאבק במה שכנראה עתיד לבוא בקרוב.
בנתיים ההתנגדות היא בכתב בלבד, בכל מיני פורומים וקבוצות פייסבוק, בלוגים זוטרים, וכמובן שמסביב יש המון אנשים שזועקים "חובבי קונספירציות!" ומפנים כלפיהם אצבע מאשימה ומזלזלת.
אני שמח שאתה מבין את חומרת המצב, ושמח שאתה בוחר לדבר עליה ולהסבירה (כי יש לך קהל). כיום חסרים אנשים שיקחו את האיום ברצינות. זה קרה וקורה במדינות אחרות, וישראל עם כל הכבוד, ובעיקר המחסור בו, מפגרת מאוד בכל הקשור לזכויות אדם, וגם מפגרת בכלליות.
התרחישים שאתה מתאר הם קרוב לוודאי איך שנבלה את שנותינו הקרובות.
הבעיה הגלויה ביותר היא שכשהאינטרנט יחמוק לנו בין האצבעות, והצעד ההגיוני הבא יהיה לצאת לרחוב ולחלק עלונים – הרי כל אלה שהתעצלנו במקור (כשעוד היה אינטרנט להתלונן בו) יתעצלו כפליים.
בתודה מראש,
אנונימי לשעבר.
נ.ב.
"צונזר"
אורי,
כעקרון יש קבוצות, בין היתר נגד החוק הביומטרי. אבל אני עדיין מחפש מימון לפרוייקט רציני יותר.
בספינ-אופ האחרון של "חוק וסדר", "חוק וסדר UK", משתמשים כמעט בכל פרק במצלמות המותקנות כיום ברחבי (?) לונדון. מיד אחרי שנודע על הפשע השוטרים ממהרים לשלוף את הצילומים של כל המצלמות הסמוכות, ובהרבה מהמקרים זה מקדם את החקירה. מעניין אם על ידי הסדרה מנסה הממשל שם להצדיק בעיני הציבור את המצלמות.
ורעיון מעניין: בספר "טריטון" של סמואל ר. דילייני מתוארים תאים, כמו תאי טלפון, בהם יכול אזרח לצפות במספר דקות אקראיות מהתיעוד שהממשלה אספה עליו.
מדכא, אין ספק.
אותי מעניין לדעת, אם האקרים בשירות הממשל לא שתלו איזה רוטקיט על השרת שמריץ את הבלוג שלך ששומר את פרטיהם של אלה שמעזים לצאת כנגד הממשל וחוקי הדיסטופיה שלהם. ג'ורג' אורוול כתב ספר כזה פעם על רוסיה הקומוניסטית, אולי זה היה בעצם מאמר נבואי?
דווקא את המקסיקנים אני מבין. בהתחשב במצב הפשיעה שם, באיזון בין הזכות לפרטיות לבין הזכות לחיים, ובאיזון בין כוחה של המדינה לבין כוחם של ארגוני הפשע, לו הייתי מקסיקני, הייתי מוותר בשמחה על זכותי לפרטיות.
באשר לדוגמת הגברת הזקנה והתיק – אין ספק שזו לא היתה כוונת המחוקק, וזו דוגמא נהדרת בכל הליך חקיקה עתידי, לדרך שבה השטח מפרש את הסמכויות שניתנות בידיו.
"שאינה סובלת דיחוי" – איזה מטבע לשון נהדר עבור קצין משטרה חרוץ. קשה לי לדמיין כרגע עבירה שאיננה כזו, אם מעורב בה מכשיר שאפשר לאכנו…