שומרת לעצמה את הזכות

גט איט שומרת על זכותה לשנות תקנון זה מזמן לזמן, אולם כל שינוי יחול אך ורק על מוצרים ו/או שירותים שנרכשו לאחר השינוי. (מתוך תקנון אתר המכירות GetIt)

האינטרנט הינו עולם של חוזים אחידים, כיוון שטבעו הוא שיחה מיידית וזמינה בין אדם לאדם; אולם, בפרקטיקה המשפטית נוצר מצב בו עורכי דין מעדיפים לעיתים להכניס להסכמי השירות באתרי אינטרנט תנאים חזקים ומקפחים על מנת להמנע ממצב בו אתר האינטרנט יהיה אחראי לנזקים כלשהם, וזאת גם במקרים בהם החוק (והציבור) רוצה להטיל נזק על אותם אתרים.

בשום מקרה לא תחול על סמייל.מדיה בע"מ ו/או מי מטעמה אחריות כלשהי(…) אפילו אם נודע לסמייל.מדיה בע"מ ו/או מי מטעמה על האפשרות של דמי נזיקין כאמור.(מתוך תקנון P1000)

כלומר, הפרקטיקה הנהוגה באתרי האינטרנט (ולא רק הישראלים) של החרגת אחריות והזכות לשינוי ההסכם בכל עת אינה פרקטיקה לטובת הצרכן וסביר היה להניח שצרכן סביר היה מסרב לסעיפים כאלו, לו היתה לו האפשרות. אולם, קרה המקרה וכמעט כל אתרי המכירות בישראל מכילים סעיפים מסוג זה.

לאולסייל שמורה גם הזכות לבטל, לפי שיקול דעתה הבלעדי, כל זכייה או עסקה של מציע כאמור (מתוך תקנון אולסייל)

קרוב לעשור עורכי דין עומדים באי-ודאות: האם התנאים הדרקוניים שמוכנסים לתנאי שימוש יעמדו בבתי משפט? מספר מצומצם בלבד של החלטות דן בשאלות מסוג זה, לכן ההחלטה בנושא Harris v. Blockbuster שניתנה השבוע היתה משמעותית במיוחד.

התובעת, קת'רין האריס, היא לקוחה של שירות השכרת הוידאו Blockbuster Online. בלוקבאסטר התקשרה בהסכם עם פייסבוק להטמעת שירות ההשכרות שלה בFacebook Beacon. כלומר חבריה של האריס קיבלו פרסומות בהן הופיעה דמותה של האריס ורשימת הסרטים בהם צפתה. האריס לא רק התעצבנה, אלא רתמה לזכותה את חוק הפרטיות בהשכרות וידאו הטקסני, שקובע כי למשכיר סרטי וידאו אסור לפרסם את רשימת סרטי הוידאו שאדם שכר ממנו ללא הסכמת השוכר (מסיבות ברורות).

בלוקבאסטר טענו, להגנתם, שני דברים: הראשון היא שהאריס נתנה את הסכמתה בהסכם השימוש של בלוקבאסטר, והשני הוא שהסכם השימוש מכיל סעיף שמחייב את האריס להגיע לבוררות ולא לבית משפט. בית המשפט המחוזי של צפון טקסס פסק (רק בשאלת סמכות השיפוט) כי הצדק עם האריס וכיוון שהסכם השימוש של בלוקבאסטר מאפשר לבלוקבאסטר את "הזכות" לשנותו בכל עת, ההסכם הוא "אשלייתי" ולא אכיף. לכן, יהיה על בלוקבאסטר להתדיין בזכותה של האריס לפי חוק הפרטיות בהשכרות וידאו בבית  המשפט.

בעוד שהתוצאה הסופית של הדיון עשויה להשליך על לא מעט חוקים אחרים (כמו מהי "הסכמה מפורשת" לפי חוק הספאם הישראלי), פסק הדין הזה כבר צריך להקרא על ידי עורכי הדין שעורכים את תנאי השימוש של אתרי אינטרנט. המשמעות האמיתית של פסק הדין היא שבעת שאתר אינטרנט מבצע שינוי מהותי בתנאי השימוש שלו, הוא ככל הנראה יצטרך להודיע לגולשיו באמצעי סביר, וגם לאפשר להם לסיים את ההתקשרות אם אלה לא מסכימים; בית משפט אף עשוי לפסוק נגד אתרי אינטרנט שמגבילים את אחריותם, כך שבפועל להסכמי השימוש לא תהיה משמעות משפטית.

זו פסיקה מצוינת עבור גולשים שמוצאים עצמם לעיתים מול שוקת שבורה וטענות של אתרי מכירות כי "הם רשאים לבטל את המכירה בכל עת" או כי "הם רשאים למחוק לו את החשבון מכל סיבה" (אגב, ראוי לקרוא את הפוסט הזה של אהרון גרינספאן) ולפגוע בזכויות צרכנים. היחס אולי עשוי להשתנות, אבל רק אם עורכי הדין יפנימו את העובדה שחוזים אחידים עשויים דווקא לפגוע ביכולת להפעיל מדיניות שרירותית.

ביטויים כמו "שומרת לעצמה את הזכות" יכולים לחול רק אם מראש הוקנתה זכות כזו. כלומר, אם לעוסק ישראלי היתה זכות בחוק לבטל מכירות או לא לקבל חזרה מוצרים, כמו גם לשנות את המחירים הנקובים, אז הוא היה יכול "לשמור" לעצמו את הזכות הזו. כשאין זכות כזו, גם לכתוב בחוזה שאתה "שומר לעצמך את הזכות" לא יכול לצור אותה.

11 תגובות ל-“שומרת לעצמה את הזכות

  1. פסיקה תקדימית וחשובה, וחשוב שאנשים ידעו עליה בשביל שיוכלו לצעוק על ספרי השירות שלהם. Know your rights!

  2. כלומר, אתה אומר שניסוחים כמו "במידה ותחול או תתגלה טעות בתיאור המוצר, במחירו, בתנאי התשלום המפורטים לידו, בתמונתו או בכל חומר אחר הנוגע למוצר (ט.ל.ח), תהיה ____ רשאית לבטל את עסקת הרכישה בכל מועד, מבלי שהדבר יחשב להפרת הסכם מצידה" אכן אינם חוקיים? (אני רק רוצה לוודא שהבנתי נכון)

  3. דרור,
    הייתי אומר שהסעיף שלך מחולק לשניים: החלק שמדבר על טעות במחיר המוצר או התיאור שלו (תמונה) והחלק שנוגע לתנאי תשלום, תמונה ו"כל חומר אחר". טעות במחיר חייבת להיות מוגדרת מראש (כלומר שגיאת מחשב) ולא בדיעבד (העובדת הכניסה מחיר לא נכון).

    היתה לי פעם שלקוח התקשר בהיסטריה על זה שהוא הזין מחיר לא נכון באתר ורצה לדעת אם הוא יכול לבטל את המכירה (היה סעיף דומה, אבל בניסוח אחר); אחרי עשר דקות בטלפון שבו אני מסביר שזה לא בהכרח אומר שכדאי להם לבטל מבחינת מוניטין, גיליתי שהטעות היתה על 2 ש"ח או משהו כזה. כלומר, לא משהו משמעותי.

    הכלל (וההגיון) הוא שאם יש טעות היא חייבת להיות מצד הלקוח (ולא ההפך). כלומר, אם המחיר שהם הכניסו גבוה מדי ועדיין רכשו, אף אחד לא יבטל. כעת, נסה לדמיין מה הסעיף צריך להיות ומה נכתב שם בשוגג.

  4. זה כמו ש-Ynet כתבו בתנאי השימוש שלהם כי "לא תהיה לך כל טענה, תביעה או דרישה כלפי ידיעות אינטרנט בגין תכונות של התכנים, יכולותיהם, מגבלותיהם, התאמתם לצרכיך או התגובות שיעורר (אם בכלל) פרסום תכנים ב-ynet."
    כלומר, הם מותר להם לכתוב מה שהם רוצים ואתה לא יכול לעשות שום דבר בנידון?
    מה זה אומר? שאם הם מלכלכים עלי אני לא יכול לתבוע אותם על לשון הרע בגלל שזה כתוב בתקנון?

    מה זה החרטה הזה? אף פעם לא שמתי לב לדברים האלה עד עכשיו. טוב שהערת את תשומת לב העם לזה… :-)

  5. מה שאני רוצה להבין זה: האם כאשר נאמר שההסכם הוא "אשלייתי", הכוונה היא לעובדה הפשוטה שאי אפשר לבטל את החוק על ידי הכנסת סעיף בחוזה?
    נראה לי ברור מאליו שסעיף שאומר משהו שהחוק סותר אותו אינו תקף (וגם הוסבר לי כמה פעמים על ידי כמה משפטנים).

  6. עופר,
    בקצרה התשובה היא לא (כלומר מה שכתבת אינו נכון). חוזה יכול להתנות על הוראות חוק ברות התניה, כמו במקרה הזה. העניין הוא שההתניה חייבת להיות בצורה שמביעה הסכמה מפורשת יותר.

  7. "אחרי עשר דקות בטלפון שבו אני מסביר שזה לא בהכרח אומר שכדאי להם לבטל מבחינת מוניטין, גיליתי שהטעות היתה על 2 ש"ח או משהו כזה."

    ROFL.

    הסכם אשלייתי. הגדרה יפה. בתקווה שהיא תגיע גם לבתי המשפט בארץ, במקרה הצורך.

  8. יהונתן, אני רואה שהחוזים הנ"ל בשימוש נרחב במה שנקרא "מכירות פומביות" – לפי מחירי הפתיחה שאני רואה, והעובדה שחלק מהמכירות נמצאות באתרים פרטיים (שבהם יש אכן סיכוי שאף אחד לא יכניס אי פעם מחיר שונה ממחיר הפתיחה), ברור למדי שהחנות (א)תשתתף במכירה בעצמה או (ב) תבטל מכירות בלתי מוצלחות.

    הענין הוא בזה, שלי כלקוח אין דרך להבדיל בין שני סוגי הטעויות שציינת, וגם לא ביניהם לבין זיוף ממש – אני יכול להסתפק במה שאמרו לי או לתבוע. נראה כאילו החנויות, כדי להימנע ממקרה א' שהוא עבירה ממש על החוק, מכניסות לחוזים את אפשרות הביטול. השאלה היא כמו בחוזי דירה – האם כולם משכפלים האחד מן השני, או שקיימים out there כמה וכמה עורכי דין הסבורים ההיפך ממך? (בהנחה כמובן שהבנתי נכון)

  9. דרור,
    אתה צריך להבין שלא משנה מה אני אמרתי, מה שחשוב הוא מה שבית המשט יאמר: ובמקרה הזה, אם תביא להם הלכה מבית משפט בטקסס הם לא בטוח יקשיבו, אבל בנושא הזה רוב הסיכויים שהם ילכו לטובתך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *