Leakage

אז זהו השבוע שלי. השבוע היחיד בשנה בו אני לא חייב להרגיש שונה. הבעיה היא שבמקומות הבילוי האהובים עליי פתאום יש תנועה המונית. תנועה כזו שמוציאה ממני את הכיף בפעילות. אכן, זה לא אותו דבר. דמיינו לכם את "שבוע הסקס העברי", האם מכת הצרכנות של חנויות אביזרי המין היתה פתאום מורידה לי את החשק למין? לא נראה לי.
(זהירות, הלינק האחרון בצרפתית)

אבל ככה זה, בשבוע הספר לא ממש בא לי לראות ספרים. החוויה בספרים היא לא רכישתם אלא קריאתם. ואת זה הישראלים לא ממש מצליחים לעשות. החדווה בספרות היא להתענג על עולמות אחרים, בדיוק כמו במין.

בעצם המטרה של שבוע הספר היא כמו כל דבר אחר בתרבות הישראלית, אקסטרואגנזת קניות ספרים, כדי שתוכל להראות כמה משכיל אתה. גודל הספריה של אדם היא אינדיקטור לאינטלקט שלו – הצרכנות עצמה ולא הקריאה וההטמעה של הספר. משל הוא הדבר לחוטיני אדום שמתנוסס מעל קו מכנסיה של גברת פלמונית בכדי להראות את מידת נסיונה בקיום יחסי מין.

צרכנות היא מחלה, והיא זו שמביאה לגסיסתה של התרבות הישראלית. הצרכנות, כמו הפורנוגרפיקציה של החברה, מובילה לריקון האדם תוך כדי מחשבה על דבר אחד בלבד, וזה הדימוי החיצוני של האדם. מה ששבוע הספר מוכר הוא תדמית. הלא עדיף לקנות ספרים במהלך כל השנה ורק בשבוע מסוים לא לקנתם? הלא עדיף לא לקנות ספרים כלל ולקרוא בספריה מהSavoir Commune?

אני חושב שבכלל, מה שקורה כאן הוא מזוויע. אולי צריך לעבור לדברים אחרים.

נושאים: כללי   תגיות: