פרטיות נמצאת בכל מקום: בסופרמרקט, כשזרים מסתכלים על הרכב הסל התזונתי שלנו; בבית המרקחת, כשבתור האדם מאחורינו שומע מה הבעיה הרפואית שלנו; בבית הספר, כשהמורה יודעת מה הציונים שלנו ומספרת את זה למורות אחרות; בביטוח לאומי, שהפקידה, שהיא במקרה גם שכנה שלך, יודעת טוב מאוד כמה אתה מרוויח; במשטרה, כשהשוטר הנחמד יודע מה הטלפון של בחורה יפה שהוא פגש במסגרת העבודה ויכול להתקשר אליה. בכל המקרים האלו נעשה שימוש במידע שלנו ללא הסכמתנו.
אלא מה, שלעיתים האיסוף של המידע הוא לא כל כך גלוי לעין: אמש קיבלתי, במסגרת חשבון הארנונה והמים הדו-חודשי מעיריית תל אביב-יפו, בקשה לדווח על מספר הנפשות המתגוררות בדירתי, תוך הוספת ספח תעודת הזהות של כל אחד מהמתגוררים. הסיבה? בחוק ההסדרים הוכנס פרק כ"א, הקובע הוראת שעה בשם "היטל בשל צריכת מים עודפת". על פי התוספת להוראת השעה, כל תושב ישלח את הספח מתעודת הזהות המציין מי מתגורר בדירה.
אולם, מה שחסר; ספק בכוונה וספק ברשלנות, בהוראת החוק היא הסוגיה של מאגר המידע. האם לעירייה יש סמכות לנהל כעת מאגר מידע של תושביה, אף אם מדובר במאגר לצרכי מים בלבד? ספק אם מדינה, שלא יודעת לשמור על סודיות המידע הפרטי ביותר שלה, מפקירה את נכסיה הוירטואלים ואחר כך משלמת מכספי משלם המסים מאות אלפי שקלים על שגיאות מחשוב רשאית לנהל מרשם. הפתרון הנכון היה לו עיריית תל-אביב תשמיד את המידע מיידית, או תקבל אימות אותנטי, בלי להחזיק צילומים של ספחים.
הארכיטקטורה, הדרך בה מערכות מעוצבות כדי לשמור על פרטיות, אף פעם לא עומדת בסתירה ליעילות המערכת. מי שגורם לסתירה הם מחוקקים שמטילים היטלים אבסורדים שכדי לממש אותם יש צורך בפגיעה בפרטיות.
האמת שאין לך בתור פרט ללא משפחה שום סיבה לשלוח דבר לעיריה.
הכמות הבסיסית שמקבל משק מים היא 10 קוב מים לפרט ולכל הפחות 24 קוב ליחידת דיור.
כלומר משפחה עם פחות משלושה פרטים לא צריכה למסור שום פרט (בהנחה שהיחידה שלהם היא אכן יחידה ולא דירה מחולק שאינה מוכרת כך בעיריה).
אגב באותו חשבון מים מפואר שגם אני קיבלתי לא כתוב הנתון הכי חשוב – כמה מים ניצלתי בחודש האחרון. גאוני
אכן. נאלצתי להמתין לחשבון מים (שחברת הגיחון, ברוב אדיבותה, שלחה לי חודש וחצי מוקדם מן הצפוי) כדי לגלות שאני ושותפי לדירה צורכים יחד לא יותר משני שליש מהמכסה של 24 מ"ק לדירה, ושעל כן אין לנו צורך למלא את הטופס.
פסקה ראשונה: לא צ"ל "פגיעה בפרטיות נמצאת בכל מקום" ?
לא.
זו בדיוק הדרך שבה אני מגדיר פרטיות.
וזו הייתה שאלתי בתגובה ששלחתי לפוסט הזה
http://2jk.org/praxis/?p=2298#comment-28834
אילן,
א. צודק; לא שמתי לב לטוקבק.
ב. מעבר לזה, השאלה היא האגירה ולא רק הדיוור.
יהונתן,
פוסט מעניין ודי נכון (לצערי), ואני גם אציין שאני אוהבת לקרוא אותך.
כשהם ישתמשו במידע הזה כדי לאתר מחלקי דירות, האם יוכלו מחלקי הדירות לטעון שהמידע לא נמסר למטרה זו, ועל כן לעירייה אין זכות להשתמש בו כך? ומאחר שאין הלכת פירות מורעלים, האם בעלי הדירות יחמקו מעונש?
טוב יונתן,
קורא הרבה את הפוסטים שלך וכידוע לך מלא הערכה לידענות והיסודיות בהם אתה לוקה, אבל בכל זאת, לא יכול להתעלם יותר.
אני יודע שלא זה המקום לפתוח את הדיבייט הפילוסופי הזה, אבל ראה בזה השלכה של כפפה, ממתינה שתקבע את המקום והזמן לדו קרב קטן:
אין- אני חוזר- אין כל מניעה שהמידע אודותנו יהיה חופשי ללא כל הגבלה וכל סייג.
אני לא מתכוון שמותר שידעו עלינו דברים, אני מתכוון רצוי שכל פרט ולו הקטן אודותינו יהיה חופשי וידוע לכל דורש (כמובן תחת ההגבלות היחידות הדרושות למען שלומנו והקניין הפרטי, דוגמת סיסמאות גישה וכיו"ב בהגדרה רצוי שיהיו חסויות, אולם לשם זיהוי ולשם כך בלבד).
בהנחה שאדם נוהג בהתאם לחוק, איזה מידע אודות עצמו יש לאפשר לו להסתיר? מידע בו הוא מתבייש? מדוע הוא עושה מעשים בהם הוא מתבייש? מי שעושה דברים שהוא לא מסוגל לעמוד מאחוריהם, שלא יעשה אותם. נקודה.
אני יודע שאני מרים לך להנחתה, אבל עושה את זה מכוון באופו כללי, לא מנומק ופתוח להתקפה, רק כדי לגרות אצלך את הנכונות לקיים דו קרב כזה, בזמנך החופשי (לא שיש לי הרבה כזה, אבל אשמח לפנות לשם העניין את התקופה הקרובה).
בהצלחה,
אחד שעשה כמה דברים שיכולים לפגוע בו אם כולם יידעו ולא אכפת לו בכלל.
אייל,
כל אחד עושה מעשים בהם הוא מתבייש. בייחוד כאשר מדובר במעשים שהם לא קבילים חברתית.
יש מי שמחטט באף כשאף אחד לא רואה.
יש מי שמפליץ.
יש מי שמתלבש בבגדי נשים, יש מי ששוכב עם גברים,
יש מי שהולך למועדוני סאדו מאזו, יש מי שעוד גר עם ההורים שלו, אבל מנסה ליצור חזות עין של איש עסקים רציני.
יש מי שעוד לא הייתה לו חברה רצינית אחת.
יש מי שמעולם לא קיבלה אורגזמה.
יש מי ששוקל לעזוב מקום עבודה, ומתראיין במקומות אחרים.
לכל אדם יש זכות לחיים פרטיים. רק יחידי סגולה בעלי אישיות מוחצנת במיוחד, יכולים לא להבין זאת.
ירקוני,
אתה יודע שאני מת עלייך. (אבל…) אני חושב שזה לא "מה יקרה כבר אם אתה תחשוף את המידע" אלא "באיזו זכות שואלים אותך בכלל את השאלות האלה". כלומר, אני לא חייב דין וחשבון לאף אחד, והעובדה ששואלים אותי, מבחינתי, היא מראש העוולה. צריך לתקן את העוולה הזו קודם כל, ורק אז אפשר לדבר על שירות ציבורי.
עידוק,
במקרה כזה, אתה בבעיה: העירייה תספוג עונש על שימוש לא ראוי במידע ואתה תספוג את הבעיה על הדירה המחולקת.
אנונימית,
ככל הידוע לי, את האדם הנוסף שאמור לגלות לחולדאי שאת גרה איתי בדירה (אלא אם מישהו אחר פרץ לי לWiFi).
אגב יש אסמכתא רשמית כלשהי לקטע הזה עם 24 קוב ליחידת דיור?
הנתונים לא יסולאו בפז – הם עדכניים וממצים הרבה יותר מאשר אלה של משרד הפנים, ומכילים מידע אישי רגיש, למשל קשרים משפחתיים ורומנטיים שאחרת יעלה ממון רב לאתר ובודאי אינם נמצאים במאגרי מידע אחרים. יתכנו לא מעט שאילתות שיניבו פוטנציאל למעשים פליליים, ביחוד תוך כדי הצלבות עם מאגרים שדלפו כבר, ולא אפרט. גם רשות השידור, המשטרה, רשות המיסים ועוד גורמים ממשלתיים ימצאו בו עניין רב ומהר מאד יתחילו הצלבות ללא ידיעתנו.
להבדיל מהמאגר הביומטרי (שלפחות יש הצהרת כוונות על הגנתו… נגיד) כאן אין שום התייחסות לנושא ההגנה, מי רשאי לעדכן ולאחזר ומנגנון לוג חזק של מי עשה מה ומתי. תחושת בטן – כל פקיד עיריה יוכל לראות כל דבר בכל זמן.
בעיה נוספת – זהו פרויקט איסוף, קליטת וטיוב נתונים כבד מאד ואני לא רואה איך קולטים את כל הררי הנתונים, ביחוד בזמן קצר. להערכתי יוקלדו מספר הארנונה, אולי ת.ז. אחת ומספר נפשות מוצהר. אופתע מאד אם מדובר בפרויקט OCR על כל צילומי ת.ז. אבל זה יתכן. הבעיה היא איך ישמרו הררי הניירות ומתי נראה אותם מתגלגלים בפחי אשפה וברחובות לכל דיכפין.
מעניין אם מאגרי המידע האלה רשומים כחוק, ואם לא אולי יש מקום לתביעה לרישום ובניית מערכי הגנה.
שלום יונתן
שהיה מעניין לקרא את דבריך בנושא, ואת התגובות. לא צריך להתרגש.
א. לא ברור לי מדוע צריך מאגר מידע חדש.
במרשם תושבים מתנהל מאגר של כלל תושבי ישראל וכתובותיהם. לכן עירית תל אביב צריכה להשען על המירשם. זה שהמרשם פרוץ כולנו יודעים.
סריקת תעודת הזהות הוא איוולת מארץ האיוולות.
לכן הנושא לדיון הוא "מדוע עירית תל אביב מבזבזת אין סוף כוח אדם ושעות עבודה להקמת מאגר חדש".
ב. דירות מחולקות ללא רישיון – לא רלונטי. לא סופרים את מספר המטבחים (קריטריון לדירה מחולקת) סופרים את מספר הדיירים ושעון המים הוא אחד, בין כך וכך.
למרות דברי בנושא זה, המשך בדרך הנכונה של התראות על עיוותים בהבטחת ובאבטחת זכויות הפרט.