הכלל הראשון של צנזורה הוא שלא מדברים על צנזורה

0.
אני אתחיל עם סיפור שאולי אף פעם לא קרה בכלל, החברה שלי* נסעה לפני כמה ימים באוטו בדרך לעבודה ושוטר עצר אותה לבדיקת רשיונות שגרתית. הוא הסתכל ימינה ושמאלה, והחליט שצריך לערוך לה גם בדיקת אלכוהול, מסיבותיו. החברה, שידעה שאסור לסרב לבדיקת שכרות, ובמיוחד כי השעה היתה 10 בבוקר, הסכימה לבדיקה. השוטר ראה שהיא עברה את הבדיקה בהצלחה, לקח את פרטיה, הראה לה מעט על המכשיר והיה נחמד ואדיב. לא עברו שעתיים והיא מקבלת SMS מאותו שוטר, בו הוא די תוהה אם היא מעוניינת להפגש עמו.
* אכן, ג'ונתן קלינגר איז נאו ליסטד אז אין א ריליישונשיפ.

עכשיו, היא כלל לא הבינה שאותו שוטר עובר על החוק: הוא לוקח מידע פרטי, שהשיג במהלך עבודתו כשוטר, ועושה בו שימוש לטובתו האישית. זו שחיתות ברמה הבסיסית ביותר; גם כיוון שהוא היה נחמד ומנומס, אף אחד לא יטרח להתלונן במח"ש. אכן, לא עבירה חמורה במיוחד; אבל מה אם הוא היה לוקח את הכתובת ומחכה לה מחוץ לבית? זה כבר יותר מפחיד. אבל מה היה קורה לו אותו שוטר גם היה עושה שימוש קליל בחוק נתוני תקשורת בניגוד לחוק והיה מבקש לדעת היכן היא נמצאת, מגיע לאותו הבר ו'במקרה' רואה אותה ושואל אם היא באה לכאן הרבה? מה אם הוא היה מכה אותה וטוען שחשב שהיא גנב? האם אז עדיין היה הדבר בגבול הסביר? מה אם הוא היה מאיים בהליכים נגדה לו לא היתה מוכנה לצאת איתו? אנחנו מבינים ששחיתות מתחילה בדברים הקטנים, ואנחנו לא תמיד מצליחים לעצור אותה.

1.
ובינתיים, נחזור לבעיית השוטר שעובר על החוק בצורה טיפה יותר גלויה: אוסטרליה, המדינה הנאורה והדמוקרטית שמפעילה מערכת "סינון מרצון" (או שתרצו סינון או שלא תרצו סינון, תקבלו אותו), החלה להפעיל סינון כפוי גם על אתרים שפרסמו, חס וחלילה, את רשימת האתרים שאוסטרליה מסננת. הבעיה היא שערוותה של אוסטרליה, שמסננת אתרים שאינם בהכרח פדופילים או קשורים להימורים, היא שלמען מטרה טובה (להשיג את הבחורה) היא מוחקת לא מעט חלקים מהאינטרנט שקשורים לחירות. [אגב, בהרצאה שהעברתי בשבוע שעבר על הצנזורה באינטרנט בעולם הערבי, התחלתי בלומר שבעולם הערבי אין אינטרנט, יש גרסא נכה ודומה לבינטרנט שלנו]

2.
אחד הטיעונים נגד פרסום רשימת האתרים החסומים היא שכל ילדי אוסטרליה ילכו לחפש את הרשימה עכשיו וינסו לגשת לאתרים. הטיעון המעגלי והמיותר מציג את הכשל הרע ביותר: לו אכן היתה מאמינה ממשלת אוסטרליה שהחסימה מסייעת במשהו, אז הצגת הרשימה היתה חסרת ערך, כיוון שאותם ילדים לא היו יכולים לגשת לאתרים החסומים; אולם, לו הממשלה מאמינה שחסימת אתרים לא מונעת מילדים את הגישה לאותם אתרים, מדוע הם חוסמים את הרשימה עצמה?

3.
הכלל הברור של צנזורה הוא שלא מדברים על צנזורה. לא מזכירים לעולם את מה שאסור להזכיר, גם אם המחיר הוא חברה נכה. לא מדברים על הומוסקסואליות במגזר החרדי, וגם לא על האיסור על לדבר על הומוסקסואליות; לא מדברים על התקיפה של צה"ל בסוריה, וגם לא על האיסור לדבר על התקיפה בסוריה; לא מדברים על מה שעזמי בשארה עשה, וגם לא על האיסור לדבר על  מה שעזמי בשארה עשה. עכשיו בואו לא נדבר על מה שאסור לנו להגיד ולא נתחיל להכניס את זה לדיון, כי אז כל המטא-מטא דיון הזה יהפוך להיות דיון על צנזורה ולא על העניין העקרוני.

4.
בינתיים את מה שאטיאס לא יעשה, יעשו חברות הסלולר וספקיות האינטרנט. לא רק בזק בינלאומי חוסמת משתפי קבצים (או ברק שסתם מאיטים) אלא שגם סלקום מחתימה את משתמשי האינטרנט שלה על הסכמים שמאפשרים לה להגביל את האינטרנט. יותר מזה, גם פוסט שכתבתי בהיתוך על גם עקיפת החסימות של אתרי אינטרנט באינטרנט רימון נחסם כיוון שהוא "לכאורה הראה פטמה" (אגב, הפטמה היתה של גבר, מעשה לגיטימי לחלוטין). ועדיין, לא מדברים על צנזורה. גם הבלוג הזה יצונזר, והוא כנראה יהיה אחד הראשונים. (ועדיין, אותן חברות לפעמים מפרות זכויות יוצרים או משתמשות בכח האוליגפוליסטי שלהן כדי להפר(

5.
העניין הברור הוא שאוסטרליהישראל עשויה להצליח. מחוץ לאוסטרליהישראל מדברים על הצנזורה באוסטרליהישראל ובאוסטרליהישראל עסוקים בכל מיני ויכוחים כמו זכויותיהם של האבוריג'ניםפלשתינאים לשלטון עצמאי, בעיית השבויים בניו-זילנדעזה, קריסת חברות שהניבו רווחים נאים מרצח כבשיםתרנגולות. לאף אחד לא איכפת מזה שאי אפשר לקבל מידע ברשת; רק לכמה בלוגרים שחיים בבועה.

6.
והשוטר? הוא יודע שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה לאותה נהגת, אם היא תתלונן, הוא יוכל תמיד לצנזר את הבלוג שלה.

15 תגובות ל-“הכלל הראשון של צנזורה הוא שלא מדברים על צנזורה

  1. אין א ריליישנשיפ?! מזל טוב!
    וברצינות- אחלה פוסט

  2. אז רגע, מה הלינק לסרטון ביוטיוב שמציג את רשימת האתרים החסומים באוסטרליה?
    נראה אותם חוסמים את יוטיוב (למרות שהם לא המדינה הראשונה, זה משהו שיוכל באמת להרעיד את אמות הסיפים באוסטרליה).

  3. 4 בסדר גמור, יש רק סוגריים הפוכים.

    ובפעם הבאה אשמח אם תשתמש בשפה יותר מנומסת.

  4. בעניין השוטר..
    שוטר במחסום בדיקה קרוב למועדון בודק את הנהגים שיוצאים ממנו
    עוצר אחד אחד אחת אחת, וכשבא לו הוא מבקש מספר טלפון וידידה שלי כבר משקשקת שהוא עוצר אותה והיא לא שתתה , הוא מבקש מספר טלפון והיא מוסרת אותו מתוך פחד שלא להסתבך (פה אצלנו בכפר וויתקין).

    גם מי שאכפת לו משיטת השקשוקה חי בבועה אינטרנטית ?

  5. טכנית, כמובן, אי אפשר באמת לצנזר. תמיד אפשר יהיה להעביר קובץ PDF שיסגר בתור תמונה, לעשות סרטון וידאו, או אפילו להדפיס על חולצה. כמובן שהפתרונות האלו טובים למי שבאמת ירצה אותם, כמו הבלוגרים עם העקרונות.

    הבעייתיות נובעת בפער. הרי בעניינים גדולים הצנזורה תעקף באמצעות המשפט "לפי מקורות זרים" או כל התחכמות לשונית אחרת, ודי לחכימא ברמיזא כנאמר. הבעיה היא שעבור דברים "קטנים", כמו עוד דף אינטרנט (איכותי ככל שיהיה), לא יהיה מי שיתייחס אליו בעקיפת הצנזורה או יפיץ את התוכן באמצעים דיגיטליים אחרים.

    וכאן נשאלת השאלה: האם במדינה שמצנזרת את האינטרנט (או כל מדיום), ראוי לאכוף את הצנזורה על תכנים שלא מספיק חשובים ליוצרם להלחם עליהם? כשהתועלת מפרסום התכנים לא מספיק גדולה בשביל להלחם עליהם, ה"נזק" מפרסומם לא יכול להיות כה גדול שכדאי לצנזורה להלחם בהם.

  6. בעניין הטלפון לשוטר, האם יש בעיה עקרונית למסור את המספר טלפון בבית של ההורים? נראה לי פתרון טוב, לא?

  7. שוטר אדיוט שלקח סיכון מיותר, אני מקווה שחברה
    שלך ייבשה אותו יופי כדי שלא יחזור על זה עם
    הנהגת הבאה..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *