היה לי שבוע הזוי. הרבה תובנות. בתחילת השבוע הגעתי לעבודה בלי מה לשמוע באיפוד שלי, אז התחלתי להוריד פודקאסטים. די התאהבתי בשנים ספציפיים. הפודקאסט הראשון היה של דייבסלאונג, שם יש בעיקר טריפהופ, וזה ממש נחמד להוריד מוזיקה בלי התחושה של להיות עבריין בכלל. אחרי שחרשתי על רוב התכניות שלו די התאהבתי בלהקה שקרויה ארתימס, שאת רוב החומר שלה ניתן להוריד כאן. אחרי שסיימתי איתם התחלתי עם אינסומניהרדיו, תחנת רדיו שמשמיעה לא מעט מוזיקה שמעניינת אותי וקרובה ללגרות אותי יותר מדברים אחרים.
העניין הוא שאחרי שבוע, ואחרי ששמעתי את הרוקנרולג’ושו, הבנתי שחסר משהו. היה חסר לי את הבית, היה חסר לי משהו ביתי

התחלתי לשוטט טיפה ברשת ונכנסתי לאתר של רועי צ’יקי ארד, שם הורדתי בערך את כל מה שהוא כתב אי פעם, היו כמה דברים ממש נחמדים שהזכירו לי מה מוזיקה צריכה להיות, וכמה היא לא צריכה להיות מסונתזת. השיר “אני וענונו” הוא יצירת מופת של אסקפיזם.
אהבתי גם את השיר “דוגמניות על” ששמעתי לראשונה מקרן שקוף בערך לפני 10 שנים כשהיא דקלמה אותו אחרי שהיא היתה מאוהבת בצ’יקי ארוכות.

אחרי צ’יקי הלכתי לבקר באתר של דן תורן, שם הוא מציע להורדה דיסקים שלמים שלו, ולא רק את הדיסקים שלו, אלא גם סינגל מדהים של שי להב, “אדוני הממון”. דן הלחין שיר של זאב ז’בוטינסקי שהיה די יצירתי, אני ממש אהבתי את מה שהוא עושה. יש באתר עוד לא מעט הורדות, ואני לא אתחיל ללנקק לכולן, אני דווקא מעדיף שתכנסו ותראו.

בסופו של דבר נכנסתי גם לאתר של נמרוד לב. אחרי שהוא הצית, כנראה, את המחאה המוזיקלית בישראל
הוא מציע להורדה לא מעט שירים, בינהם “וגאס” , שהוא לא רק שיר מחאה אלא גם שיר טוב.

הרעיון בכמה פסקאות הקודמות לא היה כזה גאוני, אם בגלל מגבלות תחיקתיות לא הייתי יכול לתת לכם לחוות את החוויות המוזקליות שחוויתי בשבוע הזה. הרעיון השני הוא גם שבעצם גם אני מרגיש מאוד אינטימי וקרוב יותר למוזיקאים, כאילו ממש נכנסתי וקראתי כל דבר שהם כתבו, הייתי חלק מהיצירה שלהם וחלק מהמוזיקה. אני מרגיש הרבה יותר טוב לשבת ברכבת לקרוא ספר ולשמוע מוזיקה שאני יודע שאנשים רוצים שתהיה חופשית–היא מנסה להשתחרר, להיות שם בשבילי ולא בשביל הכסף.

אולי, יום אחד כל המוזיקה תהיה חופשית.

בינתיים תורידו את כל מה שאני ניגנתי גם בחינם.