גואל רצון, או מדוע המשטרה אחראית למחדל בשביל קצת תקשורת

[זה החל בעצם בתור ויכוח שלי עם הלן, אבל יאללה, יצא פוסט].

מה שחשפה המשטרה במקרה של גואל רצון ועשרות נשותיו היתה לא מקרה מזוויע של עבדות לכאורה, ולא מקרה של ניצול וכתיות, אלא דווקא את ערוות שיטות החקירה של משטרת ישראל. כאמור, למרות שהעיתונות והתקשורת יודעים על מעשיו במשך שנים, המשטרה החליטה לפעול ביוני 2009 לאחר תלונה שקיבלה מאחת הנשים. אכן, העובדה שהמשטרה ידעה ונמנעה להגיש כתב אישום היא עובדה חמורה. הבעיה היא שמשטרת ישראל היא משטרה שמבוססת על מעצרים מתוקשרים (מוכחשים), גביית הודאה או עדות, והמשך המעצר עד תום ההליכים. משטרת ישראל אינה משטרה שיכולה לחקור חקירה סמויה ולהגיש כתב אישום ללא כל מעצר, ללא תקשורת, ללא עיוות כלשהוא של סדרי הדין [לסדרי הדין של רצון, ראו כתבה ענפה].

גואל רצון, צילום: דפנה טלמוןלכאורה, ואם לא היתה חזקה למסוכנותו של רצון, לא היה צורך לעצרו, והיה ניתן לנהל חקירה סמויה וגלויה לאורך שנים. סעיף 59 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי "נודע למשטרה על ביצוע עבירה, אם על פי תלונה ואם בכל דרך אחרת, תפתח בחקירה". כלומר תלונה היא רק אחת הדרכים. לאחר בירור התלונה, מעבירה המשטרה את חומר החקירה (בעבירות פשע) לתובע (סעיף 60) וזה מעמיד לדין (סעיף 62). כל נושא ההתפרצות לבית, מעצר עד תום ההליכים וכדומה בכלל לא מופיע בחוק, אלא זו פרקטיקה שהתפתחה כתוצאה מהנוהג שלפיו מי שמוגש נגדו כתב אישום הוא סכנה אוטומאטית לציבור.
התמונה באדיבות דפנה טלמון, והיא חלק מפרויקט מרכיבים הנפלא.

ואכן, בפני המשטרה היו די אפשרויות לבקש מנשותיו של רצון להעיד, שכן סעיף 5 לפקודת הראיות מאפשר לכפות על בן זוג להעיד נגד בן זוגו בעבירות אלימות, הזנחת קטינים, עבירות זנות ותועבה ומין (ראו עפ 7895/04 פלוני נ' מדינת ישראל כמסכת משפטית מעניינת, ורק אחת מהדוגמאות)

כלומר, התביעה היתה יכולה לכפות על נשותיו להעיד בכל מקרה, והיתה יכולה להשתמש בפורנזיקה כדי למצוא די ראיות שאינן עדות בלבד. לדוגמא, לטענה כאילו אנס את ילדיו או הכה אותם, ניתן היה להגיע בלא מעט דרכים אחרות, בין היתר על ידי בדיקות DNA, בדיקות רופאים, עבודת משטרה קלאסית, כל מה שהמשטרה היתה צריכה לדעת זה ש"נודע" לה על ביצוע עבירה. אבל משטרת ישראל אינה מוכנה לעשות זאת, היא לא מוכנה לבלוש, לבדוק, לעשות עבודה קשה; המשטרה רוצה הודאה, מלכת ראיות כמו במקרה של רומן זדורוב, היא לא מוכנה להתמודד עם דבר אחר. מנגד, כשהמשטרה רוצה ש"יוודע" לה על עבירות אחרות, היא עושה זאת בקלות.

ולמה לא עשתה זאת המשטרה? למה בחרה לחכות, לאפשר למעשים האלה לכאורה להתרחש, להמשיך זמן רב, וזאת רק כדי להקל על עבודת הפורנזיקה? האם זו בחירתה של משטרת ישראל, להגביר בהרשעות ובמעצרים, ולמנוע חקירות קשות?

13 תגובות ל-“גואל רצון, או מדוע המשטרה אחראית למחדל בשביל קצת תקשורת

  1. הכל נכון, חוץ מזה שבכלל לא בטוח שגואל רצון עשה משהו ממה שמיוחס לו. ממה שאנחנו יודעים – בינתיים – הפשע העיקרי שלו הוא עובדת היותו אגו מניאק וכל השאר נעשה בהסכמה מלאה של נשים בוגרות.

    מהכתבה שנעשתה עליו בערוץ 10 מתקבל הרושם לא רק שהאיש איננו אנס ילדים אלא שהוא נזהר מאד לא לעבור גם שום עבירה אחרת, ושבאופן כללי הוא רחוק מלהיות טיפש ויודע שהממלכה שבנה לעצמה יכולה להתקיים רק כל עוד לא יתפסו אותו על משהו לא חוקי שעשה.

  2. רגע, רגע, אמרת כאן משהו קטן שהדליק לי המון אורות-
    "נודע למשטרה על ביצוע עבירה, אם על פי תלונה ואם בכל דרך אחרת, תפתח בחקירה".

    כל הידע שלי על מערכת אכיפת החוק בארץ מתבסס לחלוטין על פרסומי התקשורת. אתה רוצה להגיד שכל הפעמים שתגובת המשטרה היתה שידיה כבולות עפ"י חוק, לא הוגשה אף תלונה בנושא – הכל קשקוש מקושקש?!
    למה אף אחד לא אמר על זה כלום?!
    איפה היו כולם עד עכשיו?!

  3. נאמר כמו עו"ד פלילי מהמגזר הפרטי אמיתי. מי שרוצה עוד חיזוקים לזה שהמשטרה והפרקליטות התרגלו לחיים הטובים יכול להקשיב לדברי השופט (בדימ') שלי טימן בפסיקותיו השונות או לקרוא את הגרסא המתומצתת מאוד במוסף שבעה ימים של היום…

    קלינגר, יישר כח.

  4. יהונתן
    אני כנראה האחרון שיצא להגנת משטרת ישראל כמו שהיא היום, א ב ל…
    אנילא מכיר את התיק של גואל רצון מקרוב אלא רק מהתקשורת וכך גם רוב אם לא כל מי שקורא כאן, וכולנו לא ממש יודעים מה קורה מאחורי הקלעים של המשטרה.
    אני כן יודע שבצד המוסתר של המשטרה נמצאים כמה אנשים (ויחידות) שלעולם לא יוצאים לאור הזרקורים, שלעולם לא תשמע אותם מתרברבים ומתפארים בעבודה שלהם. שם, ביחידות האלו מבוצעת לא מעט עבודת איסוף איכותית ויפה כמו פעם.
    הבעיה מתחילה כשהחומר מגיע ל"חזית" המשטרה, למפקדים שכל מה שמעניין אותם הוא חשיפה תקשורתית והאדרה של השם שלהם (תכנון של קריירה שניה?). בקטע הזה המשטרה פשטה רגל, שם היא פועלת ממניעים אחרים מאשר טובת הציבור ו/או החוק.
    לא יודע מה זה אומר, סתם רציתי לכתוב קצת

  5. אתה מנפץ לי פה עוד אשליה?
    אני יכול להגיש תלונה נגד מישהו/משהו שאין לו שום נגיעה אלי?
    אני יכול להגיש תלונה במשטרה נגד שכן שלי שמכה את אשתו?
    (רק דוגמה, אל תתנפלו על השכן שלי…)

  6. לא נראה לי.. עקב נסיון אישי גיליתי לאחרונה שכדי להגיש תלונה צריך להיות אדם בעל נגיעה לעניין – מקור ראשון.

    כולמר – אם השכן מכה את אשתו זו היא שצריכה להתלונן. ככה לפחות הבנתי אני,
    אחרי שזוגתי הלכה להתלונן על נזק לרכוש משותף ותקיפה שלי ע"י שכן, ונאמר לה שאני חייבת לבוא אישית כדי להתלונן.

  7. @Lem

    לא יודע מי אמר לזוגתך, אבל *כל* אחד יכול להגיש תלונה במשטרה על *כל* עבירה

    סעיף 58 לחסד"פ אומר: "כל אדם רשאי להגיש תלונה למשטרה על שבוצעה עבירה."
    זה כל הסעיף, אין הסתייגויות אין הנחות, סעיף פשוט וקל.

  8. @HM
    הבעייה היא שהמשטרה היא אחראית על אכיפת החוק, וככזו, היא לעיתים קרובות מצפצפת עליו כשזה נוגע לה.

  9. @נחום
    זה כבר דיון אחר, ולצערי אתה צודק בהרבה מהמקרים.
    לגבי תפקיד המשטרה – היא לא *אחראית* על אכיפת החוק, מי שאחראי היא הכנסת, המשטרה רק מבצעת…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *