זה לא אני, זו ההתנתקות.

נקמאלה היתה מתנחלת שגרה במאחז חרונאל, היא היתה בעלת תואר שני במדעי המחשב, ומוכשרת וגדולה בתורה. נקמאלה, כמו רבות אחרות מחברותיה, התנגדה לתכנית ההתנתקות של אריאל שרון הצורר ורצתה לעצרה, בכל דרך אפשרית. נקמאלה רקמה מזימה: לרוקן את קופת המדינה ממזומניה ולהפיל את הבורסה, כך שכל כספי המדינה יתפוגגו להם, והיא תוכל לעצור את ההתנתקות: ללא כסף, ללא יכולת לפרנס חיילים במילואים ושוטרים, תאלץ המדינה לסגת מתכניותיה.

נקמאלה פרצה למחשבי בנק ישראל, מתוך הבנה שגרימת נזק פיסי היא חמורה מנזק ממוני, ומתוך רצון לפגוע בכיסה של המדינה ולעצור את ההתנתקות. היא השביתה את שרתי בנק ישראל באמצעות התקפת DDoS והיא חיבלה במערכות האנטנות הסלולריות על מנת לסכל את ההתנתקות. נקמאלה היתה גאוות הישוב חרונאל.

באותה העת,גפן אוחנה החליט לפרוץ לשרתי חברת ויסט ולהשביתם (ת"פ 6512-12-08 מדינת ישראל נ' אוחנה). גפן הורשע ונדון למאסר על תנאי ולקנס על תנאי.

מנגד, המניע האידיאולוגי של נקמאלה הביא לכך שהיא תקבל חנינה על פי הצעת חוק החנינה בעניין תוכנית ההתנתקות שהתקבלה בכנסת השבוע כחוק בספר החוקים. על פי הצעת החוק (את החוק עצמו לא הצלחתי למצוא באתר הכנסת, אבל את הצעת חוק החנינה בענייו גדר ההפרדה של מוחמד ברכה כן מצאתי) קובעת כי "אדם שהורשע בעבירה שנעברה מתוך מניע של התנגדות ליישום תוכנית ההתנתקות כהגדרתה בחוק יישום תוכנית ההתנתקות, התשס"ה-20051 (בחוק זה – יישום תוכנית ההתנתקות), ונקבע כי לא היה בביצועה סכנה ממשית לחיי אדם, ייפסק ביצוע גזר דינו בגין אותה עבירה, ואם ביום תחילת חוק זה טרם בוצע גזר הדין – לא יבצעו".

ומהו "מניע" של התנגדות? האם כעת כל שאדם יצטרך לומר הוא שכוונתו היתה לסכל את ההתנתקות או להתנגד אליה (לחוק אין תחולת זמן, כלומר אני יכול להתנגד להתנתקות גם לאחריה או בעוד 20 שנה) והוא יהיה חף. הפגיעה בשוויון בפני החוק תהיה מהותית כאשר יהיה לנו ברור ששני בני אדם שביצעו מעשה זהה (נניח, פריצה לבנק ישראל) יעמדו לדין שונה. ומעבר לכך, מהי משמעות החנינה כאשר היא ניתנת בצורה כל כך גורפת? (וראו בג"צ 426/86 ברזילי נ' ממשלת ישראל). בפרשת ברזילי נדונה שאלת חנינתם של עובדי השב"כ בפרשת קו 300, ובית המשפט פסק כי "סיכומם של דברים, המסקנה העולה לדידי מן האמור לעיל היא, כי אין מבטלים סמכות חוקתית, המעוגנת בחוק החרות, אלא על-ידי מעשה חקיקה מפורש, וכי אין בקיומם של דברי חוק, המעניקים סמכות לתביעה הכללית ואשר הם בעלי תוכן דומה, כדי לבטל מכללא את קיומה של סמכות חוקתית שבידי נשיא המדינה".

אך האם ניתן להפקיע את שיקול הדעת הרחב של הנשיא בכל הנוגע לחנינת פושעי ההתנתקות? כאן יווצר אי שוויון בפני החוק, כאשר מי שעבר עבירה ממניע אחר יהיה שונה מאשר מי שלא קיים את המניע. אותו אי שוויון יהיה בלתי ניתן לריפוי גם כאשר נבין שחוק זה אינו רק רטרואקטיבי ומבטל ענשים של מי שנדון כבר, אלא גם פרוספקטיבי: אם אני, מעתה, אעבור פשע, אחצה את הכביש באדום, אעלים מסים, הרי שאני אטען שזה לא אני, זו ההתנתקות.

חוק חנינת ההתנתקות יוצר פשע אחר; הוא פותח מדרון מסוכן לכך שמחר יחונו פורעי חוק בעקבות רעידת אדמה ומחרתים יחונו מעלימי מס. חוק במדינה יש אחד, ואם מסרבים לו, יש לשלם את המחיר.

12 תגובות ל-“זה לא אני, זו ההתנתקות.

  1. אבל אנחנו הרי מדברים פה על דברים שכבר קרו ולא ניתן להתנגד לביצוע של תכנית שכבר בוצעה.
    העבירות שבוצעו באותה תקופה מונחות בפנינו וניתן להגדיר אותן כעבירות "קלות". לא מדובר פה בשום דבר הקרוב למה שאתה מזכיר.

  2. אני מסכים. והצרימה גדולה במיוחד לאור העובדה שרק אתמול החליטה הכנסת שלא להעניק חסינות לח"כ נאפע, על שנפגש בדמשק עם בכירי החזית העממית. יש אידיאולוגיות שראויות לחנינה ויש שאינן ראויות לחנינה (ומישהו רוצה להתערב שכשיתחילו לחון מעלימי מס או עברייני בניה, איכשהו נמצא את עצמנו עם חלוקה מגזרית-אתנית דומה?).
    ובלינק הזה אפשר למצוא את החוק – http://www.knesset.gov.il/privatelaw/data/18/3/252_3_1.rtf

  3. א,

    מדובר על פעולות שבוצעו לצורך מחאה על ההתנתקות. זה יכול להיות גם רטרואקטיבי.

    רועי,
    הקובץ ריק.

    אהרוני,
    תודה. השמות נועדו להגזמה בכח.

  4. מוזר, כשאני מקליק על הלינק, הפיירפוקס שואל אותי אם אני רוצה להוריד את הקובץ, ולאחר קבלת אישור מוריד ופותח אותו בוורד. יתכן שזה משהו בהגדרות האבטחה שלך?

  5. נכון לעכשיו, לא ידוע לי על אף אדם מעצורי ההפגנות בשייח ג'ראח שהוגש נגדו כתב אישום. יש כמה אזרחי חוץ שהוסגרו ליחידת עוז לשם גירוש מן הארץ; אולי עליהם ניתן להחיל את החוק אם הם יטענו שהפגינו בשייח ג'ראח "נגד ההתנתקות". אני חייב להציע את זה לעורכי הדין שלנו.

  6. אני חושב שאתה מציג את החוק בצורה הרבה יותר מוזרה ממה שהוא. רוב האנשים הנאשמים בהתנגדות להתנתקות, נעצרו בנסיבות הרבה פחות איזוטריות ממה שאתה סיפרת, הם לא עשו את המעשים לשם רווח אישי, וסביר שמדובר באזרחים נורמטיביים, והנסיבות בהם ביצעו את הפשעים, הן יוצאות דופן. אני לא אומר שאני תומך בחוק, אבל הראציונל מאחוריו הרבה פחות מוזר ממה שאתה מתאר.  

  7. יאיא, הבעייה איננה ברציונאל מאחורי החוק וב-99% מהמקרים בהם יופעל, שהם, קרוב לוודאי, לגיטימיים. הבעייה היא במקרי הקיצון ובאבסורד שהחוק מוביל אליו, בפוטנציה, ולפיכך גם הלכה למעשה.

  8. אני מתקשה להבין איך החוק הזה לא מוזר.
    הוא מיסודו לא תקין, ההתנהלות של הרבה (ושל המדינה) בהתנתקות הייתה על הפנים.
    לאיים בנשק ? לחסום כבישים ? מפגיני שמאל עושים הרבה פחות מזה וכבר יורים בהם.

  9. אני לא עורך דין אז כנראה שאני מפספס את זה, אבל איפה נמצאת ההגבלה על התקופה שבה בוצעה העבירה?

    לפי מה שאני הבנתי מהחוק גם מי שמבצע עבירה היום או בעתיד, וזו מוגדרת כהתנגדות להתנתקות (למרות שהתוכנית בוצעה עדיין ניתן להתנגד אליה רעיונית), אז הוא זכאי להגנת החוק הנ"ל.

  10. סליחה על ההקפצה, אבל..

    השמות היו מוגזמים מאוד. אפשר היה להעביר את אותה ביקורת בלי ליצור הרגשה של ניכור מיידי כלפי הנידונים. ועם שהביקורת על החוק עשויה להיות צודקת, הפתיחה בסיפור שכזה משכנעת את המשוכנעים, ומביאה את החולקים למקום בו אינם יכולים לשקול כלל את נכונות הטענה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *