משטרת ישראל נגד בתי המשפט: סיבוב ראשון.

0.
ציפיה סבירה לפרטיות. חן הוא אוהד בית"ר ירושלים; הוא גם גיי בארון. ביום שבת תיאורטי בעוד שנה יכנס חן לאצטדיון טדי לצפות במשחק, תוך שהוא שוכח שיש לו בתיק תמונה של המאהב שלו, ג'ל KY והזמנות למסיבה שתערך במוצאי השבת. פתאום, הגיע שוטר וביקש מחן לחפש על גופו; לא, הוא לא היה צריך עילה סבירה יותר, או חשד שלחן יש נשק: המחוקק הישראלי הסמיך אותו לחפש בלי סיבה כזו. השוטר רוקן את תוכן תיקו של חן מול כולם, ושלל אוהדי הפועל ראו שהמאהב שלו, אחמד, הוא ערבי (לקריאת הצעת החוק). אחרי שהשוטר הלך, וסיים עם החיפוש, שאר אוהדי בית"ר נשארו לטפל בחן.

1.
הצעת החוק לתיקון חוק סמכויות לשם שמירה על בטחון הציבור מבקשת, בין היתר, לייתר את ההגדרה של ציפיה סבירה לפרטיות: מרגע שמקום מסוים הוכרז כמקום מועד לאלימות על ידי המשטרה, כל אדם, ללא כל עילה, יופשט מזכויותיו החוקתיות וכל פקח עירוני יוכל לחפש עליו ללא עילה. החיפוש יחול גם בבתי ספר, מגרשי כדורגל, מתחמי בילוי ועוד.

2.
בפועל, אם הצעת חוק כזו תעבור, ועוד במסגרת חוק ההסדרים מדובר בביטול של זכויות חוקתיות. מצב שמדינת ישראל רגילה עליו; לא מעט חוקים שעברו לאחרונה מטרתם היתה להגביר את מרחב הפשיעה: החל מחוקי היובש שאסרו מכירה של אלכוהול בשעות הליליה וחוק המקנה לשוטרים סמכות לשפוך את בקבוקי האלכוהול שנשתו במקומות ציבוריים. יותר ויותר דומה כי הממשלה מנסה להסדיר תחומים שלא אמורים להיות מוסדרים על מנת להקל על המשטרה להלחם באלימות.

3.
ניצן ברומר עמד מעט על הקשר הסיבתי בין מועד כניסת החוקים לתוקף לבין הצלחתם והסביר כי "חוק היובש מטופש, לאף אחד לא תהיה בעיה לרכוש את הבקבוק ב 22:45 או אפילו ב 22:59, השעה 23:00 היא שעה פורמלית אבל היא לא יכולה להתמודד עם ילדים שהשחילו בקבוק וודקה בעגלת הקניות של הסופר או ששלחו את האח הגדול יותר להביא אותו מהפיצוציה, או אפילו שלחו את אחת מבנות החבורה שתחשוף מחשוף, תשרבב חיוך ותחזור עם בקבוק. אם חוק היובש היה נכנס לתוקפו לפני חודש או אפילו רק לפני שבוע ערוות המחוקק היתה נחשפת במלואה, ילדים היו ממשיכים להשתכר, קטטות אלימות היו ממשיכות להתפתח וילדים שיכורים היו ממשיכים להתאשפז בבתי החולים, על מנת להימנע מהמהצב המביך הזה, הוחלט לדחות את החלת החוק לתחילת שנת הלימודים, כך יוכלו לספר לכם סיפורים ואגדות ולסנוור אתכם עם סטטיסטיקות ומספרים על הצלחתו האדירה של חוק היובש". אני חותם על כל מילה.

4.
אבל מה יצא למשטרה מהרחבת מעגלי הפשיעה? כלומר, מדוע שוטר צריך את הסמכות להכריז על כל אדם מסוכן בלי שיקול דעת? חוק המאבק בתופעת השכרות (הוראת שעה), 2010 קובע כי "אדם המחזיק משקה משכר בכלי קיבול שאינו כלי קיבול סגור, במקום ציבורי או ברכב הנמצא במקום ציבורי, בין השעות 21:00 ל-06:00, חזקה כי בכוונתו לשתות את המשקה המשכר וכי שתייתו עלולה להביא להפרת הסדר הציבורי או לפגיעה בשלום הציבור או בטחונו, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של השוטר". כך גם בסעיף 6ב להצעת חוק סמכויות לשם שמירה על בטחון הציבור בה נקבע כי "שוטר רשאי לערוך חיפוש על גופו של אדם המצוי במקום מהמקומות המנויים בתוספת ובסביבתם הקרובה או במקום שהוכרז עליו לפי סעיף קטן (ב) לשם בדיקה האם אותו אדם נושא עמו נשק שלא כדין, וזאת אף אם לא קיים חשד". מטרת החוקים ברורה: להפקיע מבית המשפט את שיקול הדעת.

5.
מה? עד כה, היו למשטרה סמכויות אכיפה של חוקים, אולם אלה היו כפופים לשיקול דעת של השוטר שהיה צריך להראות עילה סבירה או חשד סביר; לאחר מכן, בית המשפט היה בוחן את העילה הסבירה של אותו שוטר, בודק האם היה חשש לחיפוש וכדומה. אולם, לאחרונה ארגוני שמאל וזכויות אדם התלוננו על השימוש המוגזם של המשטרה בסמכויות, וביקשו לבדוק את שיקול הדעת של המשטרה. אולם, אם המשטרה תשנה את החוק כך שלבית המשפט לא תהיה ביקורת, עבודתה תעשה קלה יותר, שיעור ההרשעות יעלה (כי לא יפסלו ראיות שהושגו אגב חיפוש נעדר סמכות) ולא תהיה בעיה.

6.
אזרחי ישראל צריכים להיות כמו נמלים: ממושמעים, צייתנים, שתקנים. אם הם לא כאלה, השב"כ יקרא להם לשיחת הבהרה ויסביר שהם צריכים לציית לחוק. כך גם עם החיפושים. ביטול הציפיה הסבירה לפרטיות נוגדת עקרונות כה יסודיים של השיטה. בית המשפט העליון פסק כי "כך, למשל, חוק סדר הדין הפלילי… קובע מצבים בהם חל איסור על חיפוש בגופו של אדם ומצבים בהם הדבר אפשרי. חוקתיותו של הסדר זה נקבעת על פי הוראותיה של פסקת ההגבלה. אכן, עלינו להבחין בין היקפה של הזכות לבין מידת ההגנה עליה או מימושה. … סביב כל אדם יש מרחב שבתוכו הוא זכאי להיות עם עצמו. מרחב זה נע עם האדם עצמו. היקפו של המרחב נגזר מהצורך להגן על האוטונומיה של הפרט. על כן הוא עשוי לחול גם במקום בו אין לפרט כל קניין". (בג"צ 6650/04 פלונית נ' בית הדין הרבני האיזורי בנתניה).

6 תגובות ל-“משטרת ישראל נגד בתי המשפט: סיבוב ראשון.

  1. ברורה הסכנה שבחוק זה. ומצד שני אתה לא חושב שזה רק עניין של סמנטיקה אם היום החוק מתיר לערוך חיפש גופני בכניסה למקומות אלה?
    אם ניקח את הדוגמא מסעיף 1, הרי כבר היום בכניסה למגרש כדורגל עורכים חיפושים גופניים.. מה ההבדל העקרוני לדעתך?

  2. שחר,
    זו לא סמנטיקה, זו הפיכה של חזקת החפות. גם היום אפשר לעשות חיפוש, אבל לא עד כדי כך לעומק.

  3. אני חושב שכמות החוקים הפולשניים האלה באה ביחס הפוך
    לתקציב המשטרה לאכוף את החוקים שהיו לפניהם.

  4. האם התיקון לחוק מגדיר שמותר לעשות חיפוש "יותר עמוק"? שוב, הפיכה של חזקת החפות קיימת בכניסה למקומות אלה…

  5. שוטרים כבר היום מבצעים לאנשים רנדומלים חיפוש בציוד.
    בשנה האחרונה הפכו לי את התיק והכיסים, כולל ניסיון לחיפוש גופני במקומות ציבוריים ללא שום סיבה מלבד זה שיש לי שיער ארוך אז אני כנראה מסתובב עם סמים (לא).

    בפעם האחרונה שזה התרחש נשארתי עם כל הציוד שלי מפוזר על ספספל בתחנת אוטובוס מנסה לאסוף מספיק מהר לתיק כדי לא לאחר להסעה שלי הביתה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *