הפורסקוור של משרד התחבורה

מכרז של חברת נתיבי איילון שפורסם בימים האחרוניםכבר הוכחש על ידי שר התחבורה, ישראל כץ) מנסה לפתור בעיה קיימת על ידי יצירת בעיה חדשה: הרעיון הבסיסי הוא להתנער מאחריות המדינה על תחבורה ציבורית ועל דאגה לחניה תוך כדי הטלת מס חדשים על הנהגים בעת שהם נוהגים. אלא שאגרת הגודש תגבה מהנהגים על סמך נתוני נסיעה שישמרו, כך לפחות לפי הכתבה בYnet, על ידי משרד התחבורה. בצורה זו, אם הפרויקט יצליח, הרי שאדם לא יוכל לסוע במדינת ישראל בצורה אנונימית.

ראשית, את האנונימיות בתחבורה הציבורית לקחו כאשר חייבו את נוסעי התחבורה הציבורית להשתמש ברב-קו אשר עוקב אחריהם ומדווח למשרד התחבורה על מקומם, לאחר מכן, גם המכוניות החשמליות סומנו מראש כחור פרטיות כיוון שאלה מדווחות על מיקום הנהגים, כך גם לגבי מידע על תקלות ומצב טכני של רכבים ולבסוף גם רכבי החברה. כעת, הנסיון לפגוע בפרטיות על ידי הטלת אגרת גודש הוא מיותר ומסוכן.

אלא, שהרצון להטיל את אגרת הגודש אינו בא מרשעות ומרצון לפגוע בפרטיות, אלא שוב מחוסר תשומת לב אליה. למשרד התחבורה אין מה לעשות עם המידע העודף והוא כלל לא צריך אותו לצורך חישוב אגרות הגודש. די לו בקיומו של ארנק אלקטרוני אשר יעביר כסף מצד לצד. אין גם סיבה לתמרץ אזרחים לוותר על פרטיותם כשם שמתמרצים כיום באמצעות הרב-קו או באמצעות אגרת הגודש (והבונוס), התמריץ אינו נסיעה של מספר קילומטרים נמוך אלא נסיעה חסכונית בדלק (כלומר, להותיר את המיסוי הגבוה על הדלק על כנו).

במקביל, ומתוך אותו פטרנליזם בעייתי, מוכנה מדינת ישראל לקדם מס על החשמל שיתדלק את המכוניות החשמליות ולצורך כך מתעלמת מהוראות של מכון התקנים שקובע כי אין סכנה בתדלוק חשמלי בבית, מה שיחסוך עלויות רבות לציבור אך לא ייטיב עם בעלי ההון.

למדינה קשה לחשוב על אזרחים שיפעלו בצורה שתקדם את הפרטיות שלהם, שלא יתעדו כל פעולה שלהם ושלא יעבירו בכל פעולה שהם עושים נתח לבעלי ההון. מנגד, האזרח הקטן כבר התרגל לכך כל כך, שכמו שנותנים לו קינוח חינם כאשר הוא עושה צ'ק אין בפורסקוור, הוא יהיה מוכן להתקין פורסקוור על הרכב שלו על מנת לקבל הנחה במיסוי על הדלק.

 

3 תגובות ל-“הפורסקוור של משרד התחבורה

  1. http://www.guardian.co.uk/technology/2006/mar/13/news.freedomofinformation

    בלונדון, האויסטר משמש כאמצעי תשלום אלקטרוני ומקטין את כמות הפשיעה באופן ניכר, דווקא משום הזיהוי שיש בו.
    לגבי מס הגודש, אני מסכים איתך לגבי הצורך בהקמת חניונים רחבים במקביל להפחתת התחבורה הפרטית במרכז המטרופולין. נוסף על כך, אני חושב שעידוד נסיעה בתח"צ הוא בהעדפה שלה – נתיבים בלעדיים והוזלת מחיר נסיעה. אבל גם הרב-קו ואוניברסליות של הממשק שלו, יכולים ליצור תח"צ יותר טובה ויותר נגישה.

  2. הסיפור של הטענת מכוניות בבית (שלמדתי השבוע שבז'רגון קוראים לזה "מוד 3") הוא מוזר בעיני. לי זה ברור שישראלים עלולים ככה להעמיס באמת את הרשת, למתוח כבלים מאוד לא בטיחותיים וממש לא יפים בחזיתות בתים, ועדיין לא ברור אם זה יהיה רווחי, כי בטר פלייס וכל מי שמתאם את ההטענות שלו עם החברה אמור לקבל מחיר חשמל נמוך יותר מאשר החשמל שהוא קונה לבית. מעבר לזה, עם הטענה מנוהלת ("מוד 2"), אין סיכוי שאדם יטעין מכונית בגנבה, באופן אופורטוניסטי מכל שקע שמצא במקרה באיזור המכונית שלו והטעין על חשבון מישהו אחר.

    יש את אבדן הפרטיות של מסלולי הנסיעה שבטר פלייס טוענת שהיא עוקבת אחריהם כדי לעזור עם אופטימיזציה של מקומות טעינה, החלפת סוללות וקצב הטענה, ואולי אפשר להמנע מזה (הייתי שמח אם זו היתה אופציה ולא ובה) אבל בכל מקרה מידע מינימלי צריך להיות להם כדי למטב את צריכת החשמל, לפחות ברמה שממילא דלק, סונול ופז עוקבים אחרי מכירות הדלק בתחנות השונות, לאו דווקא מצליבים באילו תחנות אני ממלא את מכוניתי ומתי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *