0.
ובלי מילה על החלטת ועדת השרים לענייני חקיקה בנוגע להגבלת התרומות לעמותות.

1.
לפני כשנה החליט בית המשפט העליון של ארצות הברית בעניין מהפכני (No 08-205 Citizens United v. Federal Election Committee); עד לאותה תקופה היה ברור כי דיני מימון המפלגות, גם בארצות הברית, יכולים להגביל תמיכה של אדם מסוים במועמד לסכום קצוב, כשם שבישראל חוק מימון מפלגות קובע סכומים מירביים אותם אדם יכול לתרום. כך, יצרו האמריקאים בן כלאיים שנקרא PAC – Political Action Committe: אותו ועד פעולה פוליטי קורא לקדם אג'נדה מסוימת ולא בהכרח מועמד, וכל עוד אותו ועד פעולה לא תומך ישירות במועמד ולא מתאם את הקמפיין שהוא "במקרה" משיק יחד עם המועמד, הרי שאין בכך עבירה על חוקי הבחירות.

2.
ההחלטה בCitizens United היתה כל כך משמעותית כיוון שהיא ביכרה את חירות הביטוי של אותו ועד פעולה פוליטי, שהוא בדרך כלל תאגיד בעל אינטרסים מסחריים\ציבוריים מעל כללי ההגינות בפרסום. ההחלטה היא שבהעדר תיאום, אין מקום להגביל את הביטוי. בית המשפט פסק כי "The First Amendment protects the resulting speech, even if it was enabled by economic transactions with persons or entities who .disagree with the speaker’s ideas". (והשוו את הפוסט הזה שנכתב לפני שלוש שנים על קמפיינים מוכרים בלתי רשמיים והשינויים הדרושים בדיני הבחירות)

3.
את האירוניה בהחלטה, לפיה למרות שיש הגבלות על תרומות למועמדים, תאגידים יכולים להתאגד בצורה של ועדי פעולה ולתרום לאג'נדה כל עוד אין באמת קשר ישיר לקח הסטאטיריקן סטיבן קולברט לקיצון. קולברט הקים ועד משלו, Colbert Super PAC וגייס מצופי התכנית לא מעט כספים לצורך קידום האג'דנה (הלא ממש ברורה) שלו.

4.
אם הסיפור של קבוצת אזרחים מודאגים שפועלים למען מטרה מסוימת מוכר לכם, אז כנראה שגם אתם חשבתם על פרשת העמותות של אהוד ברק; שם, עמותת אזרחים אוהדי אהוד ברק, לדוגמא, פעלה לקידום אג'נדה מסוימת.

5.
אבל בישראל יש חומה הרמטית בין תאגידים, עמותות ומפלגות. פרשות העמותות של ברק היתה חריג שלא יאמן וככל הנראה לא יחזור על עצמו; הכלל הוא שמפלגה אינה יכולה לקבל תרומה מתאגיד בארץ או בחו"ל (סעיף 8 לחוק מימון מפלגות), לא בעילום שם ולא ממי שאינו בוחר. ההגבלות האלה הן כה מהותיות שנדיר שהן נעברות.

6.
הצד השני של ההגבלות הוא התאגיד: התאגיד, בין אם הוא חברה בערבון מוגבל או עמותה, בר-חירות לעשות ככל שרוצה הוא לעשות כל עוד הוא אינו חוצה את הגבול הקטן הזה: אינו מעביר כספים ישירות למפלגה. ברמה הזו, ההסדר הקטן שתאגיד מסוים יכול לצעוק "עלינו לעשות X" ומועמד לכנסת עומד ממול וצועק "אם תבחרו בי יקרה X" הוא הסדר שלא תמיד עולה בקנה אחד עם הרעיון של נקיון כפיים, אבל אינו פלילי.

7.
עכשיו, אם קבענו הסדר קדוש שלא מתערבים בפוליטיקה של המדינה על ידי תרומה למפלגה כזו או אחרת, הרי שאי אפשר להגביל את החירות של אדם שאינו מתואם עם אותה מפלגה. טלו לדוגמא את עיתון 'ישראל היום'; העיתון מציג הטיה תקשורתית ברורה לטובת ראש הממשלה בנימין נתניהו ואף קידום האג'נדה הנתנתייתית עולה לא מעט מיליוני שקלים. אך האם הפעילות היא פעילות שצריכה להכלל כתרומה למועמד או מפלגה?

8.
בואו נניח שכן, רק לויכוח, שכאשר אדם מסוים שיש לו כסף מחליט להשקיע אותו במגזר העסקי או ההתנדבותי לצורך קידום אג'נדה שעומדת בקנה אחד עם נבחר ציבור מסוים. האם לנבחר הציבור יש חובה באותה העת לבוא ולומר לאותו אדם "אנא הרחק את כספך ממני"? וובכן, אם התשובה היא כן, אז אולי כדאי לסגור קצת חלק מהעיתונות הלא חופשית, ואם לא, אז אולי דווקא צריך לדון מחדש בסוגיית הגבלת המימון של ארגונים.