סאטירה היא מילה קשה. לא אחת מופיעים בטלויזיה, בעיתונות או ברדיו מערכונים או תסריטים אשר מציגים את בכירי המשק, הפוליטיקאים וידועני המדינה באור מגחיך. לדוגמא, אם נסתכל על הקריקטורה הבאה של עמוס בידרמן בהארץ, לא נוכל שלא לראות כיצד הדבר מהווה לשון הרע. הקריקטורה צוירה בסמיכות לפריימריז בעבודה והציגה את מועמדי המפלגה באור מגחיך. אך האם יבוא יום למחרת עמרם מצנע ויטען שהצגתו כאיש הפח מהקוסם מארץ עוץ, נטול לב, אכן מהווה לשון הרע כנגדו?

בחינה זהירה של לשון החוק, שקובעת כי לשון הרע הוא "דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם", מקבלת את הביטוי הזה. אכן, הצגת אדם כאילו הוא חסר לב אינה בדיוק גורמת לאהדה בציבור. לכן, דמיינו מה היה קורה אם מצנע היה הולך ותובע את בידרמן על אודות הפרסום. בידרמן היה יכול להתגונן בשלל הגנות, החל מאמת הפרסום ודרך תום הלב, אבל בשום מקום בחוק איסור לשון הרע לא מופיעה הגנת "אמרתי את זה בתור בדיחה".

לכן, המקרה של תא 5358-09 נועם פדרמן נ' שידורי קשת; הרקע לתביעה זו הוא מערכות בשם 'כולם שונאים את רבין', סיטקום פיקטיבי שהופק על ידי צוות 'ארץ נהדרת', בו מתנחלים פוגעים בחיילי צה"ל, מגדפים, מתעללים בערבים ועוד. בסוף הסרטון עולות כתוביות פיקטיביות והומוריסטיות, ואחת מהן היא "יוצר הסדרה וכותב ראשי: נועם פדרמן". פדרמן, למי שלא יודע, הוא פעיל ימין קיצוני אשר סובל מהתנכלויות מהממסד לא אחת, אך לא מפחד לבטא את דעותיו הגזעניות.

פדרמן תבע את שידורי קשת בגין הפרסום, בטענה כי ייחוס כתיבה מסוג זה לו מהווה לשון הרע. בית המשפט דחה את תביעתו של פדרמן וקבע כי "יש חשיבות לשאלה אם אדם סביר יבין את הביטוי כאמירה עובדתית אם לאו‬" … "‫בהקשר שבפניי יש להדגיש, כי על פי מבחן האדם הסביר, אמירה הומוריסטית, המובנת‬ ‫ככזו, אינה מתפרשת כטענה עובדתית, ובמקרה כזה אין בה משום לשון הרע במובן החוק,  שכן‬ ‫אין לה השפעה אמיתית על שמו הטוב של אדם‬". כלומר, לשיטת בית המשפט, אם מדובר באמירה הומוריסטית שאינה מובנת כטענה עובדתית, ישנה חסינות לביטוי הסאטירי.

כאן עולה השאלה היכן באמת עובר הגבול, הרי שגם אם האמירה ההומוריסטית אינה מובנת כעובדתית, הרי שעדיין ישנה שאלה של האם האמירה ההומוריסטית משפילה או מבזה. נקח מקרה בו אישה מסוימת מוצגת בתכנית כזונה; כלומר, לוקחים את תכונותיה הפרובוקטיביות ומקצינים אותן עד תום. עכשיו, לצופה הסביר יהיה ברור שאותה אישה לא תעמוד בקרן רחוב ותשדל לקוחות, אבל הפרסום אכן משפיל או מבזה אותה.

אני לא שואל את השאלה הזו סתם; לא מדובר בעניין קל כי עם כמה שאני מסכים עם בית המשפט שיש להקנות לביטוי הסאטירי הגנה, ולהכיר בחופש האמנותי של היוצר, עדיין: טלו לדוגמא את ההלבשה של מולי שגב, יוצר 'ארץ נהדרת', במדי קצין אס.אס. גם כאן ברור לנו שזה "בצחוק" ולא בא להעליב אף אחד. האם עדיין יוכלו אנשים לטעון ל'הגנת נועם פדרמן'? אני רוצה להאמין שכן, אבל אני בספק אם למשטרה יהיה את חוש ההומור שיש לציבור בעניינים כאלה.

וזו הבעיה עם המקרה הזה: הוא קל מדי. כלומר, ברור לנו שהוא מגוחך ולכן ההחלטה לא היתה טובה מספיק. אם אביגדור ליברמן היה תובע את ארץ נהדרת על 'היי ליברמן', בית המשפט היה יכול לדון בשאלת הסאטירה לעומק. עד אז, נצטרך להתמקד בהחלטות גבוליות לבד.