ואולי לא צריך לוביסטים

0.
קשה לי להתייחס ללוביסטים כמקשה אחת. חלק מהזמן גם אני נמצא בכנסת ומנסה לשדל חברי כנסת לעבוד למען אג'נדה מסוימת; אני עושה את זה כחלק מהפעילות ההתנדבותית שלי וללא כל מטרת רווח, אני עושה זאת כי אני דואג למען עתיד המדינה, והכי חשוב: אני לא מקבל מאיש כסף למען העשיה הזו. אבל גם אני מנסה לשכנע חברי כנסת לשנות את דעתם; אני עושה זאת בצורה פומבית וציבורית, אני גם עושה זאת מתוך אמונה שמה שאני הולך לעשות הולך להטיב עם הציבור כולו. אבל היי, גם הלוביסטים יכולים לומר שהם מזדהים במאה אחוזים עם הלקוחות שלהם (ואני מכיר כמה כאלה).

1.
אז אתחיל מהסוף: כן, יש לוביסטים טובים, יש לוביסטים שאני מכיר שהם אמנם משרתים לקוחות, אבל הם בוחרים את לקוחותיהם בפינצטה ודואגים שלא יהיו קומבינות, כסף מלוכלך או ג'ובים. הם גם יודעים להעריך את העובדה שלעיתים אני אומר להם "חברים, עד כאן האינטרסים שלנו היו זהים, החל מעתה הלקוחות שלכם והמאבק שאני מעורב בו אינם בקנה אחד" ולעצור לעבוד ביחד, בלי רגשות רעים. אבל רוב הלוביסטים אינם כאלה.

2.
לוביסט, למי שלא מכיר, הוא "אדם המבקש לגייס תמיכה בקרב חברי הכנסת למען לקוחו. הוא נוקט פעולות לשכנוע חברי הכנסת בכל הקשור להצעות חוק, לחקיקת משנה, להחלטות הכנסת או ועדותיה, למינוי אדם או לבחירת אדם לתפקיד על-ידי הכנסת או על-ידי גוף שנציג הכנסת חבר בו" (מקור, אתר הכנסת). חוק הלוביסטים (?חוק הכנסת (תיקון 25)) מגדיר לוביסט גם כך: "מי שדרך עיסוק או בתמורה למען לקוח, נוקט פעילות לשכנוע חבר הכנסת בקשר להצעות חוק ולחקיקת משנה בכנסת או בוועדותיה, להחלטות הכנסות וועדותיה ולמינוי או לבחירה של אדם לתפקיד על ידי הכנסת או על ידי גוף שנציג הכנסת חבר בו". העובדה שלוביסט (שדלן) הוא רק מי שעוסק בכך היא חשובה ומשמעותית ומונעת מצב בו פעילים מארגונים חברתיים שבאים לכנסת מטעם הארגון הופכים ללוביסטים.

3.
בשבוע שעבר, במסגרת התכנית 'עובדה' נחשפו חלק מהסודות הידועים מעולם הלוביסטים; הפעילות לא היתה ממש סודית, בהתחשב בכך שעוד בשנת 2006 פרסם גלובס תחקיר מעניין על עבודת הלוביסטים. באותו תחקיר הסביר גלובס על עבודת חקיקת חוק האפוד הזוהר, ועל המעורבות של משרד גלעד בהליך החקיקה, שנועדו לקדם אינטרס של אחד מלקוחותיהם, אשר מייצר אפודים זוהרים. וובכן, מעת לעת שומעים על עוד ועוד מקרים כאלה, ואף אחד לא נדהם: תמיד יש איזה חבר מרכז במפלגה שמייצר מוצר כלשהוא שצריך ביזנס. ככה זה, וככה זה אמור להיות.

4.
אבל כאן בדיוק הבעיה: משהו מסריח בכך שבעלי ההון צריכים צינור כדי להגיע לשלטון: הרי לפני הגעת הלוביסטים והסדרת העיסוק בתחום היו לא מעט דרכים להגיע; אף אחד לא ימנע מחברת גז כלשהיא להביא את נציגיה לדיון על עתיד הגז, וזו תשמור על קשר ישיר עם חברי הכנסת. אז למה חברה כזו הולכת ללוביסט? היא הולכת ללוביסט כדי לעיתים להסתיר את הפעילות; מה שבעייתי הוא שמסתירים את הלקוח שמקדם את הצעת החוק (כמו שהיה עם סימון המחירים לפני חודש). אין שום בעיה עם לוביסטים כמקום וכמרכז, הבעיה היא העדר השקיפות.

5.
לוביסט אינו נבחר ציבור. בכך הוא נבדל מחברי הכנסת שלנו; אם הלוביסטים היו מחויבים באותה הסדרה כמו נבחרי הציבור, בשקיפות, בניהול תקציבי, בפרסום תוצאות המאבקים שלהם ובדין וחשבון לציבור, אולי הכל היה נקי יותר. אבל יש עוד דרכים לנקות את העניין: אני לא חושב שצריך לאסור עליהם לעבוד (הרי השוק יסדר את עצמו בכל מקרה וימצא הגדרה אחרת למעאכרים), צריך להסדיר את הליך החקיקה בכלל. הסיבה שיש לוביסטים היא כי עבודת הכנסת אינה מאפשרת לציבור הרחב להשתתף. אם כל אידיוט היה יכול לבוא ולהשתתף בתהליך, ולהציג את דעתו, אולי לא היינו צריכים לוביסטים.

[פורסם במקור בעבודה שחורה]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *