מפעם לפעם עולה ההצעה להעביר את סמכויות השיטור, בחלק מהעבירות לפחות, לידי הרשויות המקומיות הנבחרות. בין ההצעות הרגילות היו לתת לפקחים העירוניים סמכויות מעצר; אבל כל פעם עולה הצעה אחרת. אני, אישית ואידיאולוגית, חושב שההצעה היא בעייתית, אבל מה שקרה לאחרונה בטבריה מדגים בדיוק את הבעיה: החלטות על חקירות שמונעות משיקולי פוליטיקה מקומית יביאו ללא יותר מדיקטטורה מוניציפלית.

לפני מספר שבועות פורסם ב'הארץ' סיפור מעניין: פעיל חברתי נעצר לאחר שפרסם בפייסבוק תמונה של ראש עיריית טבריה, מר זוהר עובד (שכנגדו יש כתב אישום) יושב בבית קפה. החשד היה, כמובן, שהצילום הוא הטרדה. השבוע, שוב מפרסם 'הארץ', פעילים אחרים בטבריה נעצרו לאחר שכתבו סטטוס בפייסבוק; האחד כתב כי בקרוב ראש העיר ימצא בבית הכלא והשני כתב כי לכל כלב מגיע יומו; שתי התבטאויות מדאיגות פוליטית, אך לא פליליות או מאיימות. המשטרה, בתגובה, עצרה אותם ונטלה את טביעות אצבעותיהם (לפי 'הארץ'). כמו כן, המשטרה ביקשה לאסור עליהם לפרסם דבר נגד ראש העיר במשך 15 ימים.

הפתרון הפבלובי של המשטרה, לאסור על פרסומים באינטרנט כתנאי לשחרור ממעצר היא לא יותר ממדאיגה (וטורו של עוזי בנזימן בנוגע לפרשת 'בחדרי חרדים' מדגים זאת). אבל הדאגה השניה היא כזו: מדוע, לעזאזל, השקיעה המשטרה מאות שקלים באיסוף טביעת אצבע ממי שנחשד כי כתב סטטוס בפייסבוק? האם זו עומדת להקים מאגר ביומטרי של בלוגרים וכותבי סטטוסים רק כדי להתריע אותם ולהשפילם?

להזכירכם, על פי חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) למשטרה אכן יש סמכות לטול טביעות אצבע ולאחסן אותן במאגר שלה; המאגר הזה, שאינו קשור במיוחד למאגר הביומטרי, נועד לסייע לה בזיהוי חשודים. אלא, שהתגובה האוטומטית, של נטילת טביעות אצבע מכל מי שנחקר אי פעם. אלא, שלפי סעיף 11כב יש גם על המשטרה חובה למחוק את הנתונים האלה אם 'תתקבל החלטה' שלא להעמיד אדם לדין; כלומר, כל עוד המשטרה ממסמסת את ההחלטה הזו, היא תוכל לשמור טביעות אצבע של אדם שכתב סטטוס בפייסבוק, רק על כך, ולעשות שימוש במידע הזה.

האיומים המרומזים של המשטרה כאן, לפיהן אדם שנחשד חותם על התחייבויות שלעולם לא יעברו ביקורת שיפוטית, על מנת להשתחרר לביתו, כאשר ידוע לכולם כי לא יוגש לעולם כתב אישום, היא בדיוק השחיתות המוסדית ממנה צריך להרחיק את ראשי הערים. אלה, מראש, כבר מעורבים דיו בחשדות לפלילים, והעובדה שהם יוכלו להשתמש במשטרה כשוט על מנת להרתיע אנשים מלפעול נגדם היא מדאיגה עוד יותר. אבל זו בעיה ראשונה, הבעיה השניה בכפיפות הזו היא החשש מהפגיעה בחירות הביטוי.

הסכנה האמיתית היא האיום הלא מרומז של "תכנסו כבר עכשיו למאגר של פושעים"; הרי המצאות ברשימה של נחקרים, חשודים ונאשמים, השפלה, מעצר וכל הפעילויות האלה אינן נורמטיביות, הן נושאות קלון חברתי והן משפילות. האיום של המשטרה, שלפעילות פוליטית יש מחיר של קלון והשפלה, כמו גם המצאות ברשימה של חשודים מיידיים לכל עבירה, היא הסכנה. הרי, אם יקרה משהו לראש עיריית טבריה אותם כותבי סטטוסים יהיו הראשונים בחקירה, אפילו שהם בסך הכל הביעו מחאה בצורה פומבית ולגיטימית. ומי יודע, במדינה בה אחוזי ההרשעה הם כמעט מאה אחוזים, אני לא רואה דרך להתחמק ממאסר.