משה לדור, פרקליט המדינה, אינו צריך להתפטר בעקבות זיכויו של אהוד אולמרט. במדינה דמוקרטית חובבת זכויות אזרח, זיכויו של נאשם אמור להיות עניין רגיל, שמתרחש במספר רב של המקרים; הדבר לא מצביע על מערכת תביעה שגויה, לא מצביע על שחיתות או כוונה להפלת ראש ממשלה, אלא הדבר מצביע על כך שקיימת ביקורת שיפוטית והפרדת רשויות במדינה.
רבים, וגדולים בהרבה ממני, אומרים כי בעקבות זיכויו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בחלק מהפרשיות המרכזיות שהואשם בהן (והרשעתו בפרשת מרכז ההשקעות) יש על פרקליט המדינה משה לדור ללכת הביתה (ויש את אמנון דנקנר, שבחוסר טעם אומר שלדור צריך להתאבד). אני רוצה לצאת בהיפותזה אחרת: אנחנו כל כך רגילים לפיקצית אחוזי הרשעה שקרובה למאה ששכחנו לרגע את תפקידו של בית המשפט במדינה דמוקרטית, והוא ביקורת על הליך התביעה (בפועל המספר נמוך יותר, אבל ניחא).
אז כאן הבעיה שלנו: שכחנו את תפקידו של בית המשפט. תפקידו של בית המשפט הוא לקבל את החומר מהפרקליטות ולא להיות חותמת גומי, אלא לשמוע, לבדוק, להעריך את הראיות, ולבסוף לקבוע האם נעברה עבירה או לא. הבעיה שלנו היא שבגלל החלודה בגלגלי השיניים של הצדק, אנחנו התרגלנו לתהליך של כתב אישום שמוביל להרשעה אוטומטית. הזיכוי של אולמרט נובע מסיבה אחת: סטטיסטיקה.
כלומר, לאולמרט היה את הכח להלחם בסטטיסטיקה. אולמרט, כמו אישי ציבור רבים שזוכו (ולא רק אישי ציבור), היה בעל הון שאפשר לו לשכור את צוות ההגנה הטוב ביותר שכסף יכול לרכוש, ולקבל משפט הוגן; משפט בו נשמעו מאות עדויות ונערך לאורך זמן ממושך. בניגוד לאולמרט, האדם הפשוט מן הישוב לא יכול להרשות לעצמו משפט הוגן. אי היכולת של האדם הפשוט להגן על עצמו ולקבל משפט צדק גורמת לסטטיסטיקה של אחוזי הרשעות גבוהים.
אבל, אי אפשר לומר שזיכוי חלקי של נאשם (ששווה, בסופו של דבר, לכל אדם אחר) היא סיבה לבעיות בפרקליטות. הסיבה היא שהפרקליטות אמורה להפסיד בחלק מהמקרים; זה העניין הטוב בחברה דמוקרטית: אנשים עושים טעויות ומנגנוני הביקורת שם כדי לבקר עליהם. כאן, בדיוק, בזיכוי של אולמרט, הוכח כי יש (לפעמים) מערכת משפט עצמאית בישראל.
אני מסכים, לא שמעתי שבפסק הדין יש ביקורת מיוחדת על התנהלות הפרקליטות. אני מקווה מאוד שזהו לא סוג של לוחמה פסיכולגית שנועדה להפחיד את הפרקליטות מלתבוע פוליטיקאים. ובמיוחד שזה לא נועד לשכנע את הפרקליטות להמנע מלערער או להמשיך את התביעה בכתב האישום על פרשת הולילנד.
מסכים, ורוצה להוסיף: גם עצם הזיכוי לא מעיד על כך שהיתה טעות של הפרקליטות בהגשת כתב האישום (כפי שיכול להשתמע מן השורה הלפני אחרונה במה שכתבת). לפי החוק, הפרקליטות אמורה להגיש כתבי אישום כאשר יש "סיכוי סביר" להרשעה. סיכוי סביר – סיכוי של למעלה מ-50% (להרשעה למעלה מספק סביר). אותו סיכוי סביר יכול שלא להתממש, ועדיין לא יהיה מדובר בטעות.
ולאלי – בוודאי שזהו סוג של לוחמה פסיכולוגית שנועד להפחיד את הפרקליטות מלתבוע פוליטיקאים בפרט, ובעלי הון בכלל. הדנקנרים (ולמרות שהוא לא פוליטיקאי, אני רוצה לקרוא לתופעה על שמו) אומרים – תפסיקו להפריע, חבורת צדקנים שכמותכם, עם כל סיפורי "הפרת האמונים" שלכם. ואל תעיזו לגעת, בשום צורה, בדגים השמנים באמת. ותפקידה של הפרקליטות במקרים האלה הוא להמשיך להיות צדקנית, ולנסות לדאוג לנורמות מתוקנות במדינה הזו, ולהחיל אותם גם (ואולי במיוחד) על ה"דגים השמנים.
לעניות דעתי (ובאמת אין לי הבנה משמעותית במשפטים או בענייני אולמרט) יש כאן פספוס של הכוונה: הציבור מאוכזב מהפרקליטות לא כי הוא מצפה ממנה תמיד להשיג הרשעות, אלא כי במקרה הזה הציבור היה משוכנע שאולמרט אינו חף מפשע, ושרק בזכות משחקים ברמה כזאת או אחרת של לכלוך השיגו לו את הזיכוי, שלא באמת הגיע לו.
שוב, אין לי מושג מה באמת היה שם, אבל מתקבלת התחושה שזה לא היה משהו טוב. אולי היא מוטעית, אבל זאת התחושה.
אורי אורבך כתב פעם, שבתי המשפט בארץ מחכים שיראו להם הסכם בנוסח: "צד א', להלן המשחד, מעביר לצד ב', להלן המשוחד", וגו'. בלי זה הם לא מרשיעים בעבירת שוחד / מרמה. ע"ע שבס, דיניץ.
לי, בניגוד לך, יהונתן, אין שום השכלה משפטית, וגם לא קראתי את פסק הדין שזיכה את אולמרט. לכן אשמח לקרוא את דעתך על כך.
בינתיים, הנה טור שלי, שמאיר את זיכויי אולמרט באור אחר
http://cafe.themarker.com/post/2675468/
אלי, אלעד,
בהמשך לדבריכם הנכונים – רשת "ידיעות תקשורת" כבר יצאה במתקפה חזיתית על הפרקליטות ועל עדי התביעה נגד אולמרט במשפט הולילנד
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4253631,00.html
ולמעוניינים – הנה תזכורת לקשרים העסקיים והחבריים הענפים בין אולמרט לבין "ידיעות אחרונות":
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-24225-00.html?tag=20-10-32
כך שמערכת משפט עצמאית יש (עדיין). אבל כדאי לשאול גם: האם יש מספיק עיתונות עצמאית – שאינה ביביתון ("ישראל היום) / אולמרטון ("ידיעות")?