0.
קמפיין יוקר המחיה של לשכת בנימין נתניהו עצוב ומעלה דאגות לגבי מצב הדמוקרטיה הישראלית. אם יש כלל אחד ברור במשחק הדמוקרטי הוא שכספי ציבור אינם יכולים להיות מופנים לכיוון תעמולה פוליטית; הדבר נכון בלי קשר למי בשלטון. הממשלה יכולה ליידע אנשים לגבי שירותים חדשים או חקיקה חדשה (כו בקמפיין המע"מ של יובל המבולבל) או ליידע אותנו לגבי זכויותינו (כמו קמפיין מיצוי הזכויות של ניצולי השאוה), כיוון שהשימוש של אנשים בזכויות או שינוי בהתנהגות הם חלק מהתפקידים של הממשלה, והיא צריכה לפרסם אותם. אבל קמפיין "כאן גרים בכיף" של לשכת נתניהו אינו כזה.
1.
הקמפיין, על פניו, מדבר על כמה טוב במדינה וכמה השינויים האחרונים שיפרו את המצב של אזרחים מסוימים (אשר קיבלו על כך לא מעט כסף); מעבר לכך, הקמפיין עלה לקופה הציבורית חמישה מיליון שקלים. אבל: המטרה של הקמפיין אינה לעודד את האזרחים לקבל יותר בתלוש המשכורת (הם הרי לא צריכים לעשות דבר) או ללכת לבקש פחות כסף מגני הילדים (שלכאורה ניתנים בחינם) אלא המורל הלאומי. אותו מורל לאומי הוא הבעיה כאן; לא מדובר על קמפיין לטובת המדינה, אלא לטובת ראשיה.
2.
וכאן הבעיה האמיתית של שימוש בכספי ציבור: אנחנו התרגלנו לציניות, לביקורת, לכך שלשכת ראש הממשלה משקרת ושמה שאנחנו רואים בפרסום הממשלתי לא תמיד נכון; אבל להשתמש בכספים האלה כדי לעודד את בחירתו מחדש של ראש הממשלה? הדבר זהה בדיוק לכך שעובדי מדינה יתארגנו על מנת להפיל ראש ממשלה בקמפיין מתואם היטב. וזה הכלל הברור: לא משתמשים בכספי ציבור לתעמולה אישית.
3.
אבל לשכת נתניהו מותחת את הגבול כאן עד היכן שהיא יכולה; במקרה הרע, היא תקבל "נו נו נו" ממבקר המדינה. אף אחד לא יבקש מנתניהו להחזיר את הכספים אישית, ואף אחד לא מצפה לכך. אף אחד לא מצפה שהקמפיין יוחלף בהתנצלות או יקוזז מזמן האוויר של הליכוד בתקופת הבחירות. זה הסרחון: אנחנו יודעים טוב מאוד איך זה יגמר, ולכן אנחנו לא נלחמים.
הערה: זה ממש לא הקמפיין הראשון. כבר מתחילת הכהונה של הממשלה, בכל הקשור לפרוייקטים תחבורתיים, הארץ התמלאה בשלטים שמפארים – בנוסף לפרוייקט עצמו – גם את שר התחבורה ואת ראש הממשלה. נחום ברנע עסק בזה לא מעט.
b,
תראה, לפרסם פרויקט תחבורתי זה טוב, לפרסם את השר מאחורי זה לא. אם יש לך צילומים, זה יעזור לי.
לפני כך וכך שנים הממשלה הוציאה 3 מליון ש"ח בקמפיין "יש פתרון לכל מתיישב", זוכרים?
ראשי הממשלות בטוחים שהמדינה זה הם, וכשעמדתם מתאימה לנו – אנחנו שותקים.
משה,
אני לא זוכר את הקמפיין (אשמח ללינק), אבל מהכותרת שלו זה לא נשמע כמו קמפיין "טוב לכם כאן, תבחרו בנו עוד פעם" אלא יותר כמו הדוגמא של יובל המבולבל. אבל אם אני טועה, אשמח לחזור בי.
אבל מבחינתי? כל נבחר ציבור שמשתמש בכספי מדינה חייב, לפחות, להחזיר את הכסף (אבל לדעתי הוא חייב לגמור גם בכלא על זה). זה לא משנה אם זה רון חולדאי, בנימין נתניהו, שלי יחימוביץ או עמיר פרץ. אם מישהו מהם סרח, הוא צריך לשלם.
לפני כשנתיים הרימו שלטי ענק בכביש ירושלים-תל-אביב (בעיקר באיזור של מבשרת ציון ושער הגיא – ולפי הכתבה מתברר שנעשה כך במקומות נוספים) עליהם דובר על עבודות שיפוץ עתידיות לכביש או משהו באותו סגנון, ועליהן כיתוב בולט מאוד עם השמות של נתניהו וישראל כץ.
בית המשפט פסק שזה אסור ושיש להסיר את השמות.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4138550,00.html
אגב, בכתבה רואים את הצנזורה רק על השמות, אבל לפחות בכביש ירושלים-תל-אביב היה שלב שבו כל השלט היה מכוסה בד שחור. יש סיכוי סביר שזה עדיין כך.
יהונתן,
כתבה בגלובס על התשדיר: http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=936230
שים לב שהקמפיין ככל שהיה בו צורך היה עליו להיות ממוען אך ורק לציבור המפונים (1700 משפחות בערך) ולא לכלל האוכלוסייה האזרחית, וברור שדיוור אישי היה מגיע בוודאות לכל אחד.
ראה ראיון של יונתן בשיא ראש מנהלת סל"ע על מזמיני הקמפיין: http://www.hazofe.co.il/web/newsnew/katava6.asp?Modul=24&id=44092&Word=&gilayon=2914
הנה בקשות למניעת השידורים ועתירה לבתי המשפט בנושא: http://www.haforum.org.il/doc/bakasha%20psila.doc
http://www.haforum.org.il/doc/pirsum.doc
תודה,
עם כמה שהקמפייין עצמו נשמע לי בזיון ובזבוז כסף, אבל הטענה בבקשה לבי תהמשפט היא שמדובר בתשדיר פרסומת להתנתקות (בדומה, אגב, לתשדיר פרסומת למאגר הביומטרי שבטח נצטרך לדבר עליו). לא כתוב כאן שזה קמפיין הבחירות של אריק שרון.
אני חושב שבמקרה הזה לא היה מקום לשדר את התשדיר כי הוא בזבוז כסף, אבל לא שמדובר בעבירה באותה רמה של מה שנתניהו עשה עכשיו. אגב, לא חבל על הכסף כאן? במקום להשקיע בתשדיר אולי הם היו צריכים להשקיע במפונים.
בבקשה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4138550,00.html