0.
בתי המשפט לתביעות קטנות הם היכן שמתנהלים הסכסוכים האמיתיים, של חיי היום-יום, של בני אדם מול חבריהם, ולא של תאגידים ממולחים שמצוידים בעורכי דין אחד מול השני. הרי בסופו של דבר, לנו, כאזרחים, יש סכסוכים קטנים. נדיר (למעט מקרים של תאונות דרכים וכדומה) שגובה המחלוקת ביני לבין השכן, החנות שקניתי בה משהו או האדם שהחליט לא לשלם לי, עולה על 32,700 ש"ח. הבעיה בתביעות קטנות היא, מצד שני, שבגלל גובה הסכסוך, צדדים לא מיוצגים על ידי עורכי דין (סעיף 63 לחוק בתי המשפט); גובה הסכסוך גם הופך זאת ללא ממש כלכלי להתייעץ עם עורך דין. כלומר, על סכסוך של 5,000 ש"ח לא תשלם לעורך דין 5,000 ש"ח עבור ייעוץ משפטי, נכון? (וראו חוות דעת של נציבות תלונות השופטים על ייצוג בבתי המשפט לתביעות קטנות). אבל, מה שהעדר הייצוג מביא אליו, הוא אבסורד לעיתים.

1.
חוק הגנת הצרכן הישראלי הוא מופת צרכני, בסופו של דבר. מדובר על אחד החוקים הפרו-צרכניים שמאפשר הרתעה מספקת כנגד עסקאות מלוכלכות ועוסקים רעים. יש בחוק מעט חסרים, אבל הם לא רלוונטיים לצרכי פוסט זה. החלק הרלוונטי הוא תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה). בגדול (מאוד) התקנות מאפשרות לכל צרכן לבטל עסקה מכל סיבה שהיא כל עוד החזרת המוצר היא באריזה המקורית, ולקבל את התשלום בחזרה. אלא, שתקנה 6 מחריגה מעט את העניין וקובעת כי לא תהיה חובה לאפשר החזרה של "טובין פסידים; מידע כהגדרתו בחוק המחשבים, התשנ"ה-1995; טובין הניתנים להקלטה, לשעתוק או לשכפול, שהצרכן פתח את אריזתם המקורית".

2.
לכן, העניין של תק 14715-01-12 לוי ואח' נ' חברת מקספליי בע"מ הופך להיות מעניין. הסיפור הוא פשוט: הורים רצו לרכוש לילד משחק מחשב, רכשו אותו ואז גילו שבחנות מתחרה המוצר (או מוצר טוב יותר) נמכר במחיר זול יותר. הם ביקשו להחזיר את המוצר וקיבלו זיכוי כספי, שלא רצו לעשות בו שימוש. לכן, הם פנו לבית המשפט וביקשו לבטל את העסקה. הבעיה מתחילה כאן עם ההגדרה של המוצר: אין מחלוקת שמשחק מחשב הוא "תוכנה" על פי חוק המחשבים, ושהתוכנה (מה לעשות) מכילה גם "מידע" על פי הגדרת החוק. לכן, על פניו לפחות, היתה יכולה להיות בעיה עם החזרת המוצר. כלומר, יש שני חריגים: תוכנה לא ניתנת להחזרה אחרי שפתחו את האריזה שלה (משהו שהופך להיות לא רלוונטי בעליל כאשר העולם עובר להפצת אפליקציות באמצעות הרשת), ומידע הופך להיות לא ניתן להחזרה מהרגע הראשון.

מעבר לזה, משחק מחשב הוא גם "טובין פסידים", מוצר שהערך שלו משתנה מדי יום ויורד, כך שלא בטוח שתמיד ניתן להחזיר אותו ולא לפגום בערכו.

3.
שאלת ההחזרה של תוכנה היא באמת בעייתית: ברור לנו שהרציונאל הוא לא לאפשר פיראטיות של התוכנה, ולא לתת יד לעולם בו מישהו רוכש, מעתיק ומחזיר. אבל מה קורה כאשר החוק עומד לצד העוסק אבל הוא לא יודע את זה? זה נראה שכאן זה המקרה. כלומר (וזאת מבלי לדון בשאלה האם האריזה המקורית לא נפתחה, שלא נדונה בפסק הדין בכלל), הנתבעת היתה יכולה להעלות לפחות שתי טענות טובות למה תקנות החזרת המוצרים לא חלות עליה (וזה עוד לפני שנדון בשאלה מדוע היא בכלל מתווכחת עם לקוח על סכום של כמה מאות שקלים בודדים). הבעיה היא שעלות של ויכוח כזה היא שכירת עורך דין בכמה אלפי שקלים.

4.
וזו הבעיה הסימפטומטית של תביעות קטנות: לא תמיד אפשר לקבל צדק בחינם, והרבה פעמים הצדק מתעוות בדרך כי לא כלכלי לך לקבל אותו.