0.
אני רוצה להתחיל את הסיפור, או העניין, עם רם כרמי. כרמי הוא אדריכל, שבסוף שנות ה-50 עיצב ותכנן את תיאטרון הקאמרי, שמאז הפך להיות תיאטרון בית-ליסין. כיום, בעקבות שיפוץ שהבניין עומד לעבור, כרמי ביקש צו מניעה על מנת לעצור את השיפוצים, שפוגעים בזכויות היוצרים שלו כמתכנן הבניין. עכשיו, על פניו, כנראה שכרמי לא מעלה טענה חסרת בסיס; למרות שהפסיקה כבר הסבירה ש"עצם העובדה שאדריכל תכנן מבנה אינה הופכת אותו מניה וביה לבעל זכות יוצרים אלא אם יוכיח את מוטיב המקוריות האמנותית שברעיון של האדריכל" (תא 4267/04 צברית שפאן נ' עודד בן-זאב). אני לא רוצה להכנס לטיב הטענה של כרמי, אלא להתייחס לזעמם של האספסוף בתגובות לכתבה:
1.
ברור לנו, כאזרחים מביני חוק, שהטענות של כרמי לא חסרות בסיס. אבל, נראה לנו מוזר מאוד שכרמי מבקש למנוע את שינוי הבניין שהוא עיצב לפני יותר מחצי מאה, בערך כמו שנראה לנו מוזר כאשר במדינה דמוקרטית אוסרים על להקת הדג נחש לבצע גרסאת כיסוי לשיר של אריאל זילבר; מתי זה לא נראה לנו מוזר, כמובן? כשאנחנו האספסוף הזועם. השבוע, במסגרת החלפת הטלפון הסלולרי החצי-רבעונית שלי, החלטתי להפטר מאפליקצית Instagram; אי התקנת האפליקציה נבעה בחלקה הגדול בעקבות השינוי בתנאי השימוש באפליקציה; אבל בניגוד לרוב ההמון הזועם שהסיר את האפליקציה ומחק את החשבון, אני (א) לא מחקתי את החשבון (עדיין) ו(ב) הזעם שלי הוא לא על ההצהרה כי "אינסטגרם תהיה רשאית למכור את התמונות שלי" (כי זה פחות חשוב) אלא זליגת המידע האינטנסיבית לכיוון הטרשת החברתית, Facebook.
2.
עכשיו, אותו המון זועם שכבר זכה לתחינותיה של אינסטגרם ובקשות לעצור את הנטישה במחיר של שינוי תנאי השימוש; תנאי השימוש החדשים (לקריאה כאן) ומדיניות הפרטיות החדשה (לקריאה כאן) אומרים, בקצרה, כי גורמים המצויים עם אינסטגרם בקשר עסקי עשויים לקבל עותקים מהמידע הפרטי (מהתמונות לא באמת איכפת לי כרגע), כגון מיקום, רשת חברתים וכדומה, נכון לעכשיו אותם גורמים הם גורמים הנמצאים כחלק מאותה "קבוצה" (שמוגדרת בצורה עמומה).
3.
כעת, הבה נסתכל על מה ההמון זעם, ועל מה אינסטגרם השקיעו מאמצי Hasbara עמוקים: על הבעלות בתמונות ועל הנגישות לתמונות. כלומר, לשיטתם מה שחשוב הוא שזרים לא יוכלו לראות את התמונות שלי, ושאינסטגרם לא ימכרו את התמונות למפרסמים שיכינו מהן באנרים חינניים. מה לא קיבל התייחסות? המוצר האמיתי: נתוני המיקום, הרשת החברתית שלי והמידע שמזהה את המכשיר שלי. עכשיו, אלה, כמובן, הם הדברים החשובים באמת; אבל ההמון הזועם, בדיוק כמו רם כרמי, חושב על 'היצירה' שלו ועל כך שמישהו אחר הולך להנות ממנה, הרבה אחרי שהוא פרסם אותה לכל העולם.
4.
בהערת אגב, המרוויחה הגדולה, ככל הנראה, מהסיפור הזה היא Flickr, שלאחרונה השיקה אפליקציה מחודשת. אתר האינטרנט, שנרכש בשנת 2005 על ידי Yahoo!, היווה את אחת הפלטפורמות החברתיות הראשונות ברשת: רשת לשיתוף של תמונות באיכות גבוהה. ואז, אחרי רכישה מוצלחת, ואחרי עלייתה של Facebook ב2006-7, דעכה פליקר והחשיפה התקשורתית שלה קטנה בתקופה בה חברת האם החלה לסגור שירותים. אלא, שכחלק מחזרת המגניבות הכללית של Yahoo! שהגיעה יחד עם המנכ"לית החדשה, מריסה מאייר, ולאחר תחינת הציבור, יצרה חידוש לרשת החברתית הותיקה בדיוק במועד הרלוונטי: וכמו שבנדל"ן העניין הוא תמיד מיקום, באינטרנט התזמון הוא העיקר.
בגרף למטה אפשר לראות את התחרות בין שני השירותים, ואולי להבין איך האינטרנט מתנהג:
האסוציאציה הראשונה שלי מרם כרמי – משלל האפשרויות – היא שקראתי שהוא המליץ לאשר את בניית המלון בחוף הכרמל
אי אפר להגיד רם כרמי לדעתי בלי להגיד :ביהמש העליון,המחומשים של האוניברסיטה העברית בהר הצופים, דיזנגוף סנטר והתחנה המרכזית בת"א … מישהו צריך לשלול לו את הרשיון
סליחה מר קלינגר הוא מעלה טענה ממש חסרת בסיס – אבא שלו תכנן את המבנה המקורי (שלדבר על אופיו וכיעורו אפשר לכתוב בלוג שלם), קיבל תשלום בגין שירותיו בעבר האם זה מקנה לו וליורשיו זכויות בעתיד? בעיני ההמון הזועף הוא מר כרמי הבן ועוד בנים אחרים הטוענים לזכויות שאינן מוקנות להם בחוק ומעכבים פרוייקטים, שיפוצם, תהליכים תכנוניים ובגלל זה המדינה שלנו נראית ככה. מצטער אולי גם אני מההמון הזועם