גילוי נאות, על עובדות, בלוגים, עיתונות ויכולת לשנות את המציאות

אחת התכונות שגורמות לי להיות אמביוולנטי כלפי עצמי היא עודף הביקורתיות שלי, שלעיתים מכשיל אותי כיוון שאיני מוכן לשתוק כאשר מבוצע אקט שסבור אני כי יש לפסלו. כך היה כשאגודת הסטודנטים, אשר הייתי חבר במועצתה, החליטה לסרס את שלטון החוק והצביעה בעד מכירת דיונון בנזיד עדשים. עוד מקרה, יחסית משעשע, שהיה לי היה כאשר יצאתי נגד אחד מחברי הכנסת של מרצ שלא היה מאוייבי או משונאי המושבעים, כיוון שחששתי שהשתמש הוא בנכסי תאגיד כדי לקדם את עצמו; כמובן שלאחר שיחה עמו ועם יו"ר ועדת הבחירות במרצ הובהר העניין והוא טען שהתאגיד הוציא לו חשבונית. כך היה גם בעוד מקרים בהם אני כעסתי וזעמתי. אני מעריך את התכונה הזו, אבל מדובר באותה תכונה שמונעת ממני ג'ובים פוליטיים וקידום מהיר על ידי אנשים שלדעתי הם פסולים.

קאת'י יאנג, אחת הכותבות המעניינות ביותר בReason, העיתון היחיד עליו אני מנוי (אולי למעט בטאון לשכת עורכי הדין שמגיע לתיבת הדואר שלי מדי פעם) כותבת בגליון חודש פברואר על אתיקה ובלוגים. היא מגוללת כיצד סיפור התאבדות בקולג' אמריקאי הפך באמצעות גל שמועות בבלוגים לחשש לפיגוע טרור איסלאמי פונדמנטליסטי וכמה חשוב לשמור על כללי אתיקה בבלוגים. דוגמא נדירה לאתיקה בבלוגים ניתן למצוא בבלוג של רחביה ברמן, שחרף הביקורת הסמויה או המשתמעת על מעשיי בבלוג שלו, הוא אחד הכותבים ההגונים ביותר בבלוגיה. הבעיה מתחילה כשאנשים טובים מבלבלים אותנו עם עובדות שגויות.

אכן, לא רק בלוגים חפים מבעיות אתיות, גם עיתונים ואתרים מבוססים. לא ניתן לצפות מאתרי תעמולה, בסגנון אהוד-אולמרט.קום שיוצאים נגדו להציג רק עובדות נכונות. לא ניתן לצפות מאתר קדימה להציג את הטבח בסברה ושתילה ולא ניתן לצפות מאתר חדש לנקוט ביקורת כלפי סין (ושרון דולב אמרה פעם על שמועה זדונית שחד"ש מתנגדים לשחרור טיבט כי זה פוגע בקומוניזם בסין, אבל אני לא אטרח אפילו לאמת את השמועה). העניין הוא שבלוג הוא מדיה פחות יומרנית, יותר אישית, אבל מצד שני באה להראות את האמת הדיאלקטית, ולכן לא ניתן לצפות מבלוגר לאתיקה מלאה, אבל לפחות לאתיקה חלקית.

\\מצטער על ההקדמה הארוכה\\
לכן כל כך התעצבנתי שקראתי את הבלוג של ליאור פרי, מועמד מס. 4 ברשימת עלה ירוק לכנסת, הבוקר. פרי כותב על מפלגתו בצורת "שאלה-תשובה". הוא מסביר למה חשוב להצביע עלה ירוק, ומציין שבניגוד למפלגות אחרות מועמדיה אינם מושחתים. הוא אומר "אצלנו ברשימה אין אף אחד שהוא עבריין, גם אין אף אחד שמתנהלת נגדו חקירה, והיחיד ברשימה שאי פעם הורשע ע"י בית משפט (בייבוא סם מסוכן מסוג קנאביס לארץ), אי אפשר לבוא אליו בטענות, כי הדבר נעשה בתקופה שהיה יובש מוחלט בשוק הגראס בארץ, כך שלא היתה לו בריר". חוץ מהחלק השני והמיותר של המשפט, שעליו דיברה כבר אדר, אני מתעניין בחלק הראשון.

נכון, עובדות הן דבר קשה וחריף. ואולי באמת לא מתנהלות חקירות נגד אנשי עלה ירוק, בניגוד לאנשים אחרים (וכל הכבוד החלקי לאנשי NRG שהצליחו ללקט מידע חלקי בנוגע למפלגות לכנסת וחקירות ואישומים), גם בעלה ירוק היו חשודים בעבירות אחרות. אוהד שם טוב, מזכ"ל המפלגה, נעצר בעת הפגנה כאשר ניסה לפרוץ לתוך בית ספר בליך, כמו גם כאשר ריסס כתובות נאצה בגנות אריאל שרון ומשה קצב, וNRG מדווח גם, במסגרת אותו הפרוייקט, שבועז וכטל נעצר בעת ארגון יום המריחואנה. נכון, דעתי בנוגע למפלגת עלה ירוק היא כדעתו של רחביה, יש לה הרבה מה להציע והיא עשתה מעשים חשובים, אבל כעת היא לא מתפקדת.

פרי מדבר על סיבות חשובות להצביע עלה ירוק, והוא באמת מדבר על דברים נאותים. אבל מצד שני, הוא אומר את הדבר הבא לכשנשאל (או שאל עצמו) אם הוא משתמש בסמים? "צורך גם צורך. אני אגב צורך את הסמים הכי חזקים שיש, אבל אלו סמים חוקיים – אלכוהול." שימו לב לדמגוגיה זולה א-לה-ביבי, הוא לא ענה על השאלה וגם הטעה באותו המשפט. אלכוהול אינו הסם החזק ביותר שיש, ואפילו לא הסם החוקי החזק ביותר. דבק מגע, לדוגמא, משפיע בצורה קטלנית על המח, מנוון וממכר, כך גם הסנפת טיפקס ושאר סולבנטים (אל תנסו את זה בבית, אבל באמת אל תנסו), אבסנתיום הוא גם סם חוקי וחזק, כך גם הסאלביה, אבל לא משנה. שימו לב שליאור לא עונה על השאלה ששאל את עצמו, וזה החלק החשוב כאן.

אתיקה של בלוגרים היא דבר חשוב, היא מאוד חשובה בעיקר בבלוגים אישיים יותר, ואולי לא ניתן לצפות לה בבלוג של מועמד לכנסת שמנסה לשכנע אנשים, אלא דווקא בבלוג של מועמדים שכותבים על חייהם, ואולי אפילו כתבו לפני שהחלו לרוץ, אף אם זה במקום אחר. הגר, בפוסט שלה גם מעלה על דעתה את האפשרות לחוסר אתיקה, אבל משתמשת בה כדי להדגים טענה. האינטימיות שנוצרת בין הבלוגר לקוראים שלו, זו שממחישה את המרחק בין אצבעות הכותב לעיני הקורא, שמאפשרת לכל אחד לכתוב, לקרוא ולהגיב, אותה אינטימיות מחייבת אתיקה. אתיקה של חדר מיטות. נכון, אי אפשר לצפות מבלוגר שיברר את כל העובדות שהוא מסתמך עליהן ויתן הפניות למקורות; במיוחד כשכל העיתונים לא עושים כן, אי אפשר גם לצפות מבלוגר לא לספר על מעשים ומקרים מנקודת מבטו, שהרי זו מטרת הבלוג, אבל צריך איזושהיא מידה של אתיקה.

אני שוקל, אולי לנסח קוד אתי לבלוגרים? אבל זה בחיים לא ילך…

5 תגובות ל-“גילוי נאות, על עובדות, בלוגים, עיתונות ויכולת לשנות את המציאות

  1. יהונתן שלום.

    קודם כל נהניתי לקרוא את המאמר שלך, הואיל ואני גם עיתונאי, ואחד שמודע לבעיות האתיקה הקשות במקצוע הנ"ל, אני תמיד שמח לשמוע דיעות בנושא, בעיקר דיעות מלומדות, מעניינות וביקורתיות. אין לי בעיה עם הביקורת, ההפך אני מקבל אותה.

    לגופו של עניין, הבלוג שלי הוא הומוריסטי, סאטירי, קליל ומבדר. הוא לא נועד להיות פאר היצירה העיתונאית אלא משהו אישי וקליל. יש פה ושם לבטח אי דיוקים קלים. אני למשל לא מזדהה עם המעשה של אוהד, אבל זה עדיין לא שחיתות נוסח נעמי בלומנטל.
    לגבי השאלה עם צרכתי סמים, זה מסוג שאלות המלכודת – אם אני אגיש שצרכתי סמים אני אפליל עצמי, אם אני אגיד שלא צרכתי – אני אשקר. לכן המציאו את זכותה שתיקה, אבל גם זכות זו אני נגדה כשמדובר באיש ציבור.

    בקיצור : אומרים, אל תשאל אותי שאלות, ואני לא אענה לך שקרים.

    או.קי. אני לא שיא האתיקה, ואני קצת דמגוג, ואני גם די צבוע, בעיקר בבתי משפט כשאני מסנגר על נתפסי גראס ומספר כמה הם מצטערים ומתנצלים ומביעים צער וחרטה, בזמן שהם רק מתים לגמור את הסיפור ולחזור לעשן.

    אבל ככה זה החיים.

    לפחות אני מקווה שנהנית לקרוא את הבלוג מהצד הסטירי שלו.

    בברכה

    עו"ד ליאור פרי, עלה ירוק

  2. לגבי הסינגור, אין לך מושג מה אני לפעמים מסכים איתך; לגבי שאר הדברים, אני פשוט לא הייתי מעלה את השאלה. העניין הוא אחר לגמרי, שאנשים ראויים לא צריכים להתבייש במגרעות שלהם או בעברם, ואנשים לא ראויים פשוט לא צריכים לרוץ. אם יש משהו שעלה ירוק לא צריכה להתבייש בו זה תיקים על גראס, היא צריכה כן להתבייש בתיקים על דברים אחרים. המפלגה נלחמת למען שינוי החוק, והתיקים שיש למשתמשים קלים זו בדיחה של מערכת האכיפה בארץ ותו לא. לגבי כל השאר, ההמלצה היחידה שלי היא שתכתוב מהלב, כי כשאתה עושה את זה הכל נראה יותר טוב.

  3. hi jon, i think comparing the sale of dionun to the biblical story is more than bizarre..
    it's like everything with you is "over the top" and i really think you should grow up.
    love you after all,
    angie :)

לא ניתן להגיב