זו הבינה, טמבל.

0.
דר' יוסף בר-כהן מציג במאמרו, בבסיס, את השאלה כיצד האנושות תתייחס לרובוטים דמויי-אנוש, ובעיקר מה יעלה בגורלם של אותם רובוטים מבחינה משפטית? לשיטתי, יש שני כשלים עיקריים בתפישה שלו (שאינם מבטלים לגמרי את שאמר): הראשון הוא ההגבלה ל"רובוטים דמויי-אנוש", שהיא דרישה צורנית, והשני הוא התעלמות מההבניה הטכנולוגית שלהם. אבל, לצורך העניין, נתחיל עם ההגבלה הראשונה. ברור הוא כי האנושות תצטרך להשתמש במכשירים טכנולוגיים כדי לחזק את עצמה ולבצע פעולות שאינן כלכליות לביצוע על ידי בני אנוש; אלא, שאותו שימוש לא חייב להיות צמוד לטכנולוגיה בעלת חזות אנושית.

1.

אכן, לנו, כחברה, קל יותר להתמודד עם קיומן של תכונות פסבדו-אנושיות בידי גורמים בעלי חזות פסבדו-אנושית. לכן, אנו נותנים לבעלי חיים תכונות אנושיות, או משתמשים במילים שמשקפות את התכונות האלו, למרות שברור לנו כי בעלי חיים אינם ניתנים להגדרה כבעלי אישיות משפטיות (ולכן, חובות או זכויות בפני החוק, בגצ 466/05 אסתר דבורה רייז נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, (פורסם במאגרים)); אולם, לא די בכך: הבינה המלאכותית תמצא ככל הנראה בכל מקום: לא רק ברובוטים דמויי-אנוש (אנדרואידים) אלא גם במערכות חישוביות מסובכת ואולי, אפילו בטלפון הסלולרי שלנו.

2.

בפברואר 2011, המחשב ווטסון שפותח על ידי IBM הצליח לנצח בשעשועון הטלוויזיה Jeopardy. הנצחון לא היה מבוסס על ידע של עובדות בלבד, אלא דרש הסקה של מידע, ניתוח והבנה של מהות התשובה שכללה גם הומור ותרבות אמריקאית. זו התעלות גבוהה יותר מאשר הניצחון של המחשב כחול-עמוק בשמחט, שדרש "רק" חשיבה של מאות מהלכים קדימה וניתוח אנאליטי וסטטיסטי של עובדות. אולם, הבינה המלאכותית עוד רחוקה מהגעה למצב בו תעבור את מבחן טיורינג ולהגיע למצב בו אדם לא יצליח לזהות האם הוא משוחח עם מכונה או אדם אחר.

3.

כחברה, אנו מכירים במבנים רבים שמכילים אישיות משפטית אך אינם בני אנוש: חברות בערבון מוגבל, שותפויות מוגבלות, עמותות, הקדשים, רשויות ממשל ורשויות מקומיות, מדינות ואפילו, לעיתים רחוקות, חברי בני אדם שאינם מאוגדים (עמרי כבירי, "רשימת מועמדים בבחירות המוניציפליות – כשרות ומגבלותיה של האישיות המשפטית", ספר שמגר: מאמרים, עמ' 555 (חלק א', 2003)). אלא, שהדרישה שלנו להכרה באישיות משפטית עצמאית, בת אנוש, היא של שיקול דעת.

נקודת המוצא הראשונה שלנו להטלת אחריות משפטית (זכויות וחובות) צריכה להיות שיקול דעת עצמאי, ולא תצורה אנושית; בית המשפט העליון עמד על כך, בעקיפין, בהלכת מודיעים (עפ 3027/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(4) 364): "תאגיד, כאישיות משפטית שאינה טבעית, אינו מסוגל לגבש מחשבה פלילית, שכן הוא נעדר כוח חשיבה, ואין הוא מסוגל לגבש וסוד התנהגותי אקטיבי, שכן הוא נעדר יכולת פעולה". כלומר, התפישה היא כי בכדי ליתן כח ואישיות משפטיות יש צורך בעצמאות וקבלת החלטות עצמאית, לא באורגנים או בני אנוש שיכילו את שיקול הדעת.

4.

לתאגידים, למוסדות שלטון ואף לחברי בני אדם אין שיקול דעת עצמאי. כך גם לרוב מערכות המחשב. כשם ש"המחשב לעולם אינו טועה", הרי שהמחשב גם אינו מסוגל לעבור על החוק; מה המשמעות? מי שכותב את מערכת ההפעלה של המחשב, במסגרת חוקי האחריות השילחוית (Vicarious Liability) אחראי במידה לא מבוטלת לעיתים בנזיקין בגין פעילות של אותה מערכת מחשב. לשם העניין, בבית המשפט העליון בארצות הברית, נפסק כי מפתחים של תוכנת שיתוף קבצים אחראים בנזיקין כלפי בעלי זכויות יוצרים שזכויותיהם הופרו, שכן בעת פיתוח ויישום התוכנה עודדו המפתחים את ההפרה וקידמו אותה (MGM Studios, Inc. v. Grokster, Ltd., 545 U.S. 913 (2005)). כדי לנתק את האחריות השילוחית, נדרש כאן משהו אחר לגמרי: ניתוק של הקשר הסיבתי וקיומה של בינה עצמאית.

5.

מרגע שתתקיים בינה מלאכותית עצמאית, כזו שאינה תלויה במפתח המערכת, שתאפשר שכפול עצמי, תודעה, כתיבה של שירה ואפילו ניתוח של משפטים מורכבים, הרי שהקשר הסיבתי מתנתק: הוריו של ילד אינם אחראים לכך שזה פשע, הגם שהם סיפקו לו חינוך ומערכת ערכים בעייתית, וכך גם כאשר רובוטים יוצאים משליטה: לא יהיה ניתן להטיל אחריות. אלא, שאז עולה השאלה: האם רובוט אשר מספק שירותי סיעוד יהיה זכאי לשכר מינימום? ואם כן, האם החברה יכולה לסבול עלות זו.

[פורסם במגזין 'בדלתיים פתוחות' של לשכת עורכי הדין]

תגובה אחת ל-“זו הבינה, טמבל.

  1. שלום יונתן, אבקש את שם המאמר של ד"ר יוסף בר כהן שהתייחסת אליו והיכן הוא פורסם לצורך כתיבת הצעת מחקר
    תוכל לעזור ?

    אורי שמריז

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *