בזכות המדינה: ללקוחות בטר פלייס תהיה לבנה חיננית.

0.
בקיץ 2008 הודיעה חברת יאהו! ללקוחתיה כי בקרוב תסגור את שירות המוסיקה (הפופולרי) שלה, Yahoo! Music; בעקבות הסגירה, לקוחות אשר רכשו קבצי מוסיקה המוגנים בטכנלוגיות נז"ק (ניהול זכויות קניין) גילו שלא יוכלו להשמיע יותר את המוסיקה שרכשו כחוק, כיוון ששרת ניהול הזכויות הולך להסגר. כלומר, רכשת מוצר, אבל אתה עדיין תלוי לחלוטין בספק המוצר הזה כדי להמשיך את ההתקשרות.

1.
בשבוע שעבר ג'וני זילבר כתב בצורה מדאיגה על שירותים דומים של גוגל. לאחר שגוגל החליטה לסגור מספר שירותי רשת שסמכנו עליהם, עלתה השאלה כמה אנחנו באמת מחזיקים בנכסים הוירטואליים שלנו. וובכן, כאשר מדובר בשירות, די ברור לנו שהוא לא חייב להמשך לנצח. הוט יכולה מחר להחליט שבא לה להעלות מחירים, וכמוה גם האינסטלטור השכונתי. אבל מה קורה כשאנחנו קונים מוצר?

2.
לפני כשנה וחצי, די בסמוך להשקת הרכב החשמלי של Better Place, לחצה החברה (מטעמים של שמירה על בטחון המדינה ילדים מפדופילים הגנה מפני גנבים בטיחות בתעבורה הגנת הכיס של עצמה) כי הטענת המכוניות החשמליות של החברה תבוצע רק בעמדות הטענה מורשות ומוסמכות מראש, וזאת כחלק מהמודל העסקי שיצרה לעצמה לפיה למרות שאתה רוכש מכונית, זו אינה שלך באמת. היום, כאשר התקשורת מדווחת על סגירת החברה עקב קשיים כלכליים היא מסבירה שהלקוחות יוותרו עם רכב שאין לו שימוש.

3.
ומדוע הלקוחות ישארו עם רכב שאין לו שימוש? הסיבה היא בחירה טכנולוגית של המדינה. המדינה, שהחליטה לא לאפשר טעינה ביתית, בעצם גרמה לכך שאזרחי המדינה יהיו תלויים בחסדיה של משפחת עופר. תרצה? תזרים הון לחברה מפסידה ותאפשר לאזרחים לנסוע ברכב שלהם, לא תרצה? הלקוחות יוותרו עם לבנה חיננית. ומדוע זה? בגלל הבחירה במודל עסקי דומה לשל יאהו!, לפיו הלקוח נשאר כבול אלייך לנצח. מבחינה שיווקית, כנראה שמדובר במודל מנצח. מבחינה מעשית? הלקוח שרכש את הרכב, ככל הנראה, יצטרך להבין וללמוד שבפעם הבאה שקונים משהו, צריך לוודא שיש לך בעלות עליו.

4.
העושר הטכנולוגי שמקיף אותנו, זה שמאפשר לנו לרכוש טלפון סלולרי חדש במקום לתקן את הקיים, זה שמאפשר לנו לא לתקן את מוצרי החשמל בבית כשהם מתקלקלים (כי יותר זול לקנות חדש), ולא להחזיק טכנולוגיה בת קיימא, הוא זה שיהרוג את החברה. ההבנה של שי אגסי שרכב נועד לשימוש למספר שנים מוגבל, ושהוא שירות, ולא מוצר, היא בעייתית. היא גורמת לאנשים להתמכר; דמיינו רכב שנבנה בשנות ה-50: מזהם, אמנם, אך בנוי להחזיק שנים. החיפושית הקלאסית, שהחזיקה את אותו העיצוב משנות ה30 של המאה הקודמת ועד לשנת 2003, היתה מכונית שניתנת לתיקון עצמי: מעט מאוד חלקים, קלים להחלפה. כך גם הוספה של פיאג'יו. דגמים פשוטים, לאדם הפשוט.

5.
ולכן, אנחנו צריכים לבוא בטענות למדינה: המדינה לא איפשרה ללקוחות בטר פלייס לטעון את הרכב בבית. אם היא היתה מאפשרת לעשות כן, אז לא היינו שואלים 'מה יעלה בגורל הלקוחות'. אבל אנחנו? שמעדיפים לאפשר לטייקונים להשתלט על הכיס שלנו, פתאום ניצבים מול שאלה כזו.

6 תגובות ל-“בזכות המדינה: ללקוחות בטר פלייס תהיה לבנה חיננית.

  1. ההטענה? זה מה שכובל אותך? מה עם המנוע שרק מוסך שירות שלהם יכול לטפל בזה, מה עם הסוללה שהיא יחודית להם ורק הם יכולים להחליף?

    אני מניח שאפשר היה "לפרוץ" את ההטענה ולהטעין דרך שקע ביתי (זה שהם המציאו מחדש את החשמל או משהו) אבל נראה אותך מתגבר על כל השאר.

  2. זה היה win-win בין הממשלה ל BP. כך ששניהם אשמים.

    BP מספסר במחירי החשמל (מוסיף מאות אחוזים לעלות החשמל) והממשלה גובה מס המפצה על אובדן הכנסות ממיסוי הדלק. כמובן שכך הלקוחות לא זוכים ליתרון העלות הנמוכה של מנוע חשמלי, לא נהנים מתרומתם לאיכות הסביבה, והמשקיעים מפסידים מיליארד שקל (או דולר?) כתוצאה מתאוות בצע בלתי נשלטת ויהירות.

    כשלון ראשון של הון-שלטון.

  3. שלום

    ראשית הבעיה הקדמונית של BP איננה נושא הטעינה וגם לא כל מה שפירטת.

    הבעיה היא לפני הכל בעיית מימון: אתה צריך במועד היציאה לשוק יותר מצברים ממכוניות. כל מצבר כזה זה המון כסף, שאתה צריך להשקיע מראש ולכן יש כאן בעיית מימון קשה, וזה עוד לפני שנכלול בתחשיב את השחיקה של המצברים.

    שי בהחלט צודק – גם אם תטעין את המצבר בבית זה רק יאריך את משך הזמן שבו תוכל עדיין להמשיך ולהשתמש במה ש"קנית" אבל זה לא פיתרון לאורך זמן.

    לגבי חלקה של המדינה – אכן שערוריה שיש כאן סוג של סבסוד ממשלתי לחברה ולא לצרכנים אבל מצד שני זה משהו שיש לו השלכות על תשתית החשמל (לא עבור 1000 מכוניות כאלה אבל בהחלט משמעותי אם יהיו 30 אלף כאלה או יותר). מדובר בעלויות מטורפות של שדרוג רשת החשמל, שאסור להטיל על הציבור.

    בהיבט הטכנולוגי – הן BP והן TESLA ניסו לייצר רכב חשמלי מלא כשטכנולוגיות המצברים עדיין לא בשלות. הניסיון אומר שהכימיה של המצברים מתקדמת לאט ושיש כל מיני חסמים לפריצת דרך של ממש. מה שפועל במצברים זה במילים פשוטות "חוק שימור הנאחס". אתה מחפש מצבר עם הרבה קיבול אנרגיה ליחידת נפח, הרבה קיבול אנרגיה ליחידת משקל, קיבול הספק גבוה (יכולת לתת מכות זרם בעת מאמץ), רעילות נמוכה, בטיחות גבוהה, מספר גבוה של מחזורי טעינה-פריקה ומחיר סביר. יש לך המון מזל אם תצליח לממש חצי מהתכונות האלו (ולא מניתי את כל התכונות שבאמת צריך).

    אולי מתי שהוא בעתיד, ובינתיים רק רכבי הכלאיים (הייבריד) נותנים מענה סביר אם כי לא מושלם, לרכב חסכוני יותר. יש גם כמה פיתוחים יפים למנועי בנזין קלאסיים אבל עם מגבלות אחרות.

  4. אני חושב שמה שכתבת פה הוא נכון – אבל מאוד חלקי.
    בטר פלייס היתה חייבת שינוי מאוד מהותי, מהרגע שבו היא העיפה את אגסי (ולמעשה כבר הרבה קודם). השינוי הזה לא קרה. ולכן מה שקרה לה לא מפתיע בכלל. ואני לא חושב שזה רק קשור למדינת ישראל. אני חושב שלפני הכל זה קשור לחוזים הדרקוניים שלה, למחירים הלא שפויים וכו'.

    כבר לפני חצי שנה כתבתי לאן לדעתי הרוח נושבת בבטר פלייס, והמסקנות לא היו משהו בכלל:
    http://smonkey.site.co.il/blog/archives/2420

  5. יש כאן שלוש בעיות – בעיה טכנולוגית, בעייה של מודל עסקי נצלני ובעיה פוליטית. מבחינה טכנולוגית, אין היום עדיין מצבר שיחזיק מעמד יותר מכ100 ק"מ של נסיעה, מה שהופך את המכונית החשמלית לפתרון לא יעיל בהשוואה לרכב הנוסע על בנזין (שבו מיכל הדלק מספיק ליותר וקל למלא אותו מחדש). מבחינת מודל עסקי, בטר בפלייס כבלה את הלקוח אליה כדי ליצור למעשה קהל שבוי למוצרים ולשירותים שלה. מבחינה פוליטית, המדינה מבזבזת כספי מיסים על לסבסד חברה פרטית שמשווקת מכוניות פרטיות יקרות שרוב האזרחים לא יכולים להרשות לעצמם; נשאלת השאלה – מדוע המדינה משקיעה ברכב פרטי ולא בתחבורה ציבורית?

    מה גם שבישראל החשמל מופק משריפת דלק פוסילי, כך שאינו באמת "ירוק", מה גם שיש מחסור בחשמל עקב תכנון לקוי. יש פתרונות הרבה יותר טובים לבעיות התחבורה והם בהפחתת בזבוז האנרגיה על תחבורה על ידי תכנון עירוני טוב יותר, שיקצר את מרחקי הנסיעה של האדם הממוצע, ועל ידי העדפת תחבורה מסילתית מודרנית (שהיא יעילה בהרבה באנרגיה).

    במכונית חשמלית שיכולה לנסוע 100 ק"מ ואז חייבים להחליף לה את המצבר – אין הרבה תועלת לציבור.

  6. ולהוסיף – מוכרים מוצר שאף אחד לא צריך אותו (מכונית יותר יקרה ופחות יעילה מרכב המונע בבנזין) במחיר מופקע ותחת תנאים דרקוניים – אז לא פלא שהעסק לא עובד. למה לאזרח הקטן לשלם הרבה כסף על רכב של בטר פלייס כאשר הוא יכול להשיג רכב זול יותר, עם טווח גדול יותר, שאפשר לתדלק במחיר נמוך יותר במגוון עצום של תחנות דלק, בלי הסכם כובל?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *