אג'נדה חשאית: על הבחירות לדיינים ויאיר לפיד

אתחיל בסאבטקסט: יאיר לפיד הבין כבר כי המועמדת מולו לתפקיד ראש הממשלה ב2016 אינה שלי יחימוביץ', אלא מרב מיכאלי, שמחזיקה דעות דומות ליחימוביץ' ברמה המדינית והחברתית, אבל יכולה להתקבל על ידי קהלים רחבים יותר (מימין ומשמאל); ועל כן, בפוליטיקה החדשה, דאג לשמור על האינטרסים שלו. אבל זו לא השאלה, כפי שאומרים.

בשבוע שעבר נערכו הבחירות החשאיות בכנסת לועדות לבחירת שופטים ודיינים. כחלק מהמאפיינים של הכנסת הנוכחית, שכוללים אופוזיציה אמיתית, הצליחה האופוזיציה להכניס את נציגיה לועדות לבחירת שופטים ודיינים, וזאת אחרי שבכנסת הקודמת הצליחה הקואליציה (שכללה מספר אסטרונומי של חברי כנסת) למנות נציג שהיה חצי-אופוזיציה בלבד כנציג האופוזיציה.

בכנסת הנוכחית, נבחר אלי ישי כנציג האופוזיציה לועדה לבחירת דיינים; הן יוסי גורביץ והן אורי משגב ביקרו את לפיד על תמיכתו בישי, שיקדם אג'נדה חרדית, על חשבון מרב מיכאלי שהיתה מקדמת אג'נדה חופשית. אבל, גורביץ הרחיק וביקר את לפיד על כך שלא חשף את הצבעתו.

מה שייחודי בועדה למינוי שופטים, כמו מינוי מבקר המדינה ונשיא, היא שמדובר בבחירות חשאיות. בחירות חשאיות הן נחוצות מאוד לדמוקרטיה כאשר מדובר בבחירות לנציגים: כך מונעים מגורמים בעלי אינטרסים להשפיע על מצביעים, כך מונעים מדילים להתקיים. יש שאומרים שבזכות הבחירות החשאיות ניצח משה קצב בבחירות לנשיאות, ויש שאומרים שהבחירות החשאיות איפשרו למנוע מידע על דילים וקבלני קולות בפריימריס. אין מחלוקת שבחירות חשאיות הן חשובות כאשר אנחנו מצביעים, אבל מה לגבי הצבעה על ידי נציגים?

וובכן, מרגע שבחרנו נציגים לכנסת, הם אמורים להיות חפים מאינטרסים ולהצביע כפי שהם חושבים שיש להצביע; העצמאות של חברי הכנסת היא שמאפשרת להם, לא אחת, להתנתק מאג'נדה מפלגתית ולא להיות כפופים לגחמות המרכז. אבל, האם בחירות חשאיות מאפשרות לנו לבקר את נציגי הציבור שלנו? ואם לא, האם מדובר על איזון ראוי?

ההנחה היא כי יש מקרים בהם אם נגלה את ההצבעה הספציפית, אנחנו נפגע בדמוקרטיה כי נוכל לאפשר דילים (או לא נוכל למנוע דילים). כלומר, בהנחה שבין ש"ס ל"יש עתיד" היה הסכם, החשאיות מאפשרת למי שאינו מעוניין לתמוך בהסכם יוכל לעשות כן. מנגד, השקיפות מאפשרת לציבור לדעת על קיומו של הסכם (או להסיק). כלומר, יש הרבה טוב בכך שהבחירות לועדות היו חשאיות: חברי כנסת שאינם מעוניינים להכנס למשחקי הכס הפוליטיים יכולים להצביע בצורה עניינית.

לכן, לדעתי, לפיד לא היה חייב לחשוף עבור מי הצביע, כשם שהוא לא בהכרח חייב לענות עבור מי הוא הצביע בבחירות לכנסת. אבל, אם לפיד באמת רוצה לקדם אג'נדה מסוימת, הוא היה צריך להביע תמיכה פומבית במיכאלי, או לפחות להציב מועמד ראוי מסיעתו מולה. כלומר, יש לו זכות משפטית לא להביע את דעתו, אבל יש לו חובה מוסרית לקדם את האג'נדה שלו.

אם באמת לפיד נמנע מלהצביע בעד מיכאלי, ואם הוא עשה זאת כדי שזו לא תוכל לקדם אג'נדה חופשית, אז לפיד חטא לבוחריו (שוב, ושוב) כאשר הוא פעל לסכל את האג'נדה שהם הצביעו עבורה, והכל מהאינטרס הפוליטי האישי שלו.

[פורסם במקור בעבודה שחורה]

3 thoughts on “אג'נדה חשאית: על הבחירות לדיינים ויאיר לפיד

  1. יאיר לפיד לא יכול להציע חבר כנסת מסיעתו להיות נציג *האופוזיציה* בוועדה לבחירת דיינים.

  2. לא כל כך ברורה לי הטענה שלך, לטובת הצבעה חשאית במינוי נציגים. הרי הטענה הזו הייתה יכולה להיות תקפה גם לגבי ספר החוקים בכנסת.
    במידת מה, לפחות, לא הייתי רוצה שיפעת קריב, לצורך הדוגמא, תצביע אחרת מהמפלגה שלה. אני לא יכול להצביע ליפעת קריב, אני מצביע עבור מפלגה. אם המפלגה עושה דילים – so be it. הפוליטיקה אינה מושלמת. אני אשקול את הדילים האלה בבחירות.
    נבחר ציבור צריך להיות שקוף וגלוי, כאשר הוא מיישם מדיניות. אסור שיהיה לי ספק, כמצביע, מהי האג'נדה שהוא מקיים. כך אדע, שאם יפעת קריב, שוב לצורך הדוגמא, תמכה במיכאלי לוועדת הדיינים, בניגוד להצבעה של, שוב, לצורך הדוגמא, שי פירון, לאלי ישי, אני אוכל לשקול את הצבעתי ליש עתיד, לפי מיקומם של שני אלה.

  3. ב 2013 אני זכיתי לפעול למען ויחד עם יש עתיד ואני מקווה שהם ייצגו אותי ואת אלו שבחרו בהם באופן שלו אנחנו מצפים.
    לטעמנו כל המערכת הפוליטית הישנה תעלם תוך 5 שנים .

Comments are closed.