בשבועות האחרונים נחשף כי ממשלת ארצות הברית הפעילה, באמצעות סוכנות הביון האמריקאית, מערך פנאופטיקאי שריגל אחרי אזרחי ארצות הברית ללא צווים, וללא כל ביקורת. העניין התפוצץ רק לאחר שהציבור התוודע כי הריגול מבוצע אחר אזרחים אמריקאים; הרי, מבחינת ארצות הברית והציבור בה, ריגול אחרי שאר אזרחי אומות העולם אמור היה להיות לגיטימי. אבל, התכנית של סוכנות הביון אינה חריגה בעולם, אלא ההפך: היא באמת מציגה את המצב המחריד לפיו אזרחי העולם נמצאים תחת מעקב מתמד של חברות מסחריות ושל ממשלות.

בסין, לדוגמא, נמצאים האזרחים תחת מעקב מתמד שלא רק אוסר ומחנך באילו אתרי אינטרנט יש לגלוש, אלא גם מונע מתעבורה מוצפנת לעבור ברשת. ברוסיה היו תכניות גרנדיוזיות דומות לאסור על שימוש בשירותי רשת מוצפנים כמו Skype וGmail כדי למנוע מאזרחים להתחמק מידי השלטון, ובגרמניה הצליחו לצותת לשיחות סקייפ.

הרעיון הוא פשוט: כל מי שרוצה לשמור על עצמו משתמש בטכנולוגיות הצפנה: הצפנה היא דרך מצוינת למנוע מאנשים להאזין לשיחה עצמה כשהיא מתרחשת (בהנחה שהיא מתבצעת נכון) כיוון שכיום אמצעי המחשוב מאפשרים להצפין את השיחות בזול, ולמנוע מאנשים שאינם מורשים להאזין לשיחה. הבעיה מתחילה כאשר השיחה (או התכתובת) עוברת דרך שרת מרכזי (כדוגמת, Google או Facebook); במקרה כזה, אין לאף אחד אפשרות להאזין לשיחה בדרך (כלומר על ידי התחברות לקו הטלפון הביתי שלנו או על ידי ציתות דרך ספקית האינטרנט) אבל, בהנתן צו שמאפשר לקבל את החומר מGoogle או Facebook, המידע שלנו כבר לא פרטי.

כך, לדוגמא, גילו משתמשי שירות האחסון Dropbox כי אם זו תתבקש על ידי משטרה כלשהיא, היא תעביר עותק מהקבצים שלהם. כך גם חברות אחרות, שכולן מצייתות לחוק, מעבירות מידע לרשויות שלטוניות. הפתרון היחיד למניעת העברת המידע הזה היא שמירה של כל המידע בעצמך בלבד (כלומר, לא להסתמך על שירותים כמו Gmail לדואר אלקטרוני), והצפנה של כל התעבורה. הסיבה לכך היא לא כי לכולם יש מה להסתיר (אפילו שלכולם יש מה להסתיר), אלא מסיבה אחרת לגמרי: אם רק המידע הסודי היה מוצפן, אזי היו מתאמצים לנסות לפתוח אותו, בהנחה שהוא סודי; אבל, אם כל המידע מוצפן, לא נוכל להבדיל בין מידע סודי למידע 'רגיל'.

עכשיו, נקודת המוצא שלנו היא כזו: אמצעי ההצפנה כיום מספיק טובים כדי לספק הגנה מאוד טובה מפני רשויות אכיפת חוק, האקרים וחברות מסחריות; אבל, צריך להסוות עוד דבר אחד: את הרגלי הגלישה שלך. כלומר, כאשר אתה גולש כיום באתרי אינטרנט, פועלים עשרות שירותים שונים שעוקבים אחרי הגולש, שומרים מידע על העדפות הגלישה שלך, על העמודים והכתבות שקראת, על תוצאות החיפוש שלך וכדומה. הצפנה של המידע לא תועיל כדי למנוע זאת, ולכן צריך גם להסוות את הגלישה שלך, ולחסום את אותם שירותים.

החלק הראשון יחסית פשוט: ישנם מספר שירותים טובים שמאפשרים לך להסוות את הגלישה שלך. החל משירות Fastun שלא נועד רק לספק אנונימיות אלא גם מאיץ את חווית הגלישה, ועד שירותים כמו Tor שנועדו לספק הגנה על זהות הגולש. המטרה של שירותים אלו היא להגן על זהות הגולש ממעקב שלטוני, אבל לא ממעקב על ידי חברות מסחריות.

כדי להגן ממעקב על ידי חברות מסחריות, יש להשתמש בתוספי דפדפן שחוסמים פרסומות ובתוסף בשם Ghostery אשר מונע מעקב. אבל, קחו בחשבון שהפעלת שירות "גלישה פרטית" בדפדפן אינו בהכרח מונע מעקב.

המצב כיום הוא כזה שבו ללא מעט ממשלות וגורמים מסחריים יש את הרצון והיכולת לעקוב אחרי גישה; לדוגמא, שירותים מסחריים מאפשרים לך לדעת "מפות חום" שכוללות, נניח, מהם האיזורים בעמוד האינטרנט שלך שנקראו על ידי הגולשים. חברות סלולריות מעבירות מידע דמוגרפי לחברות מסחריות אחרות כדי לפלח את הנמצאים באיזור גיאוגרפי מסוים. חברות פרסום משתמשות בשלטי חוצות שיודעים במה אתה צופה ומה אתה רוכש, וכל המידע  הזה שנאגר זמין לממשלות, שמגיעות עם צו שיפוטי כדי לאסוף אותו.

לא בכדי, אחרי כל מעשה אלימות או רצח מגיעים שוטרים ואוספים מצלמות אבטחה מעסקים באיזור. כלומר, גם המעקב שמבוצע על ידי גורמים פרטיים מובל לידי גורמים מסחריים אחרים ולידי גורמים ממשלתיים. האזרח היום, שרוצה להמנע ממעקב, חייב להמנע ממצב בו מידע נשמר עליו, ולהתגונן כנגד הטכנולוגיה.

הבעיה, כמובן, היא שאלו שנמנעים מטכנולוגיה הופכים לדחויים חברתית, הופכים למוזרים והזויים, ובפועל מוצאים מהחברה.

[פורסם במקור ב'זו הדרך', בטאון המפלגה הקומוניסטית הישראלית]