חוק הספאם (תיקון 40 לחוק התקשורת) הביא איתו הרבה תהיות: בגדול, ההנחיה בסעיף 30א לחוק התקשורת היתה כזו שקובעת כי אי אפשר לשלוח "מסר פרסומי", שמעודד רכישה של מוצר או שירות, ללא הסכמת הנמען מראש. הפיצוי, במקרה כזה, היה של עד 1,000 ש"ח ללא הוכחת נזק. אלא, שהיה דומה כאילו החוק יצר הסדר שלילי, מצב בו בכוונה המחוקק שתק לגבי מיילים לא מסחריים (נניח של עמותות שקוראות לפעילות). לכן, תביעות על פי חוק הספאם כנגד עמותות שהזמינו לאירועים או הרצאות נדחו (ת"ק 22768-06-10 שגיא ג'יי אגמון נ' העמותה לשגשוג וביטחון במזרח התיכון) ורוח החוק היתה כי ספאם פוליטי מותר בגבולות השיח הדמוקרטי במדינה שמאמינה בחופש ביטוי.
לכן, עמותות שפנו להתרמה לכאורה לא עברו על הוראות חוק הספאם, אולם ספק אם התביעה הייצוגית שהוגשה תוכל להושיע.
לכן, ההחלטה בעניין בלהה אהרונסון (ת"ק 37529-03-12 בלהה אהרונסון ואח' נ' שמואל אהרונסון, עו"ד ואח') היא החלטה מעניינת ומצוינת. בגדול, הסיפור הוא כזה: בני הזוג אהרונסון (התובעים) הם עורך דין שפרש לגמלאות וזוגתו; הנהלת בתי המשפט, בשוגג, החליטה לרשום את מספר הפקס שלהם בביתם כמספר הפקס בהליך משפטי שבו מייצג עוד שמואל אהרונסון (שאינו קשור לתובעים). בני הזוג ביקשו לחדול מהפעילות ולמרות שיתוף פעולה מצד אהרונסון (הנתבע), בית המשפט המשיך להטרידם. בני הזוג קיבלו פקסים בשעות הלילה, נדרשו להגיע לדואר לאסוף מכתבים רשומים ועוד ואף העבירוהם לעו"ד אהרונסון.
בני הזוג תבעו בגין עגמת נפש (פחות מעניין), ביטול זמנם בהטרדה לסניפי הדואר (גם) ופגיעה בפרטיות (החלק המעניין). פסיקת בית המשפט כי בני הזוג זכאים לפיצויים מהנהלת בתי המשפט מנומקת (בקצרה) כך: "התרשמתי מדברי התובע 2 כי נגרמה לו ולרעייתו עגמת נפש עת הוטרדו וכי נפגעה פרטיותם בקבלת הודעות פקס בשעות-לא שעות, ומשנדרשו לכתת רגליהם לסניף הדואר המקומי לקבל דברי הדואר לא להם". כלומר, בית המשפט מכיר בכך שקבלת הודעות בשעות לא שעות מהווה פגיעה בפרטיות. עצם ההטרדה, גם אם אינה לפי חוק הספאם, יכולה להקים עילה לפיצויים על החדירה לפרטיותו של אדם.
בית המשפט הולך כאן כברת דרך בין מהותה של ה"הטרדה אחרת" לפי פסק הדין בעניין ועקנין (שפיכת מי מלח לפיו של אדם, דנ 9/83 בית הדין הצבאי לערעורים נ' ועקנין) ואף התקדמות מפסיקת בית המשפט בעניין תמש 52733-12-10 ו.צ.ל נ' נ.ל בו פסק בית המשפט כי שיחות טלפון באמצע הלילה שנועדו לגלות האם אדם נמצא בבית הן פגיעה בפרטיות. כאן בית המשפט פוסק, בסופו של דבר, כי עצם ההתקשרות בשעות מאוחרות פוגעות באוטונומיה של אדם לבעלות על קו הטלפון שלו, לזכותו להעזב בשקט.
הקביעה כי מדובר בפגיעה בפרטיות היא משמעותית כי כעת, על פי הקונסטרוקציה הזו, יכול שניתן יהיה לפסוק כי שיחות מטרידות הינן פגיעה בפרטיות, ולתבוע סכומים גבוהים בהרבה מ1,000 ש"ח לפי חוק הספאם. המשמעות האמיתית היא שאפשר כעת לבקש סכומים של 50,000 ש"ח לפי חוק הגנת הפרטיות. האם מישהו ינסה זאת? וובכן, העתיד רק יגלה.
מייל התרמה כן עובר על חוק הספאם שכן הוא מעודד הוצאת כספים, ולא כפי שנכתב בפוסט.