0.
תביעתו של אבי בניהו, מי שהיה בעברו דובר צה"ל, כנגד משרד הפרסום מקאן-אריקסון, נמחקה אתמול לאחר הסדר פשרה ובכך הביאה לסיום סכסוך שהיה מעניין וחבל שלא הגיע לפתחו של בית המשפט. הסיפור הוא כזה: בשנת 2011, בעת כל הדיון על נושא מינוי יואב גלנט לרמטכ"ל, פורסמה פרסומת באמצעות משרד הפרסום מקאן אריקסון, לפיה "הפוטש בקריה הצליח" וכי חבורתו של גבי אשכנזי, אבי בניהו ובועז הרפז סיכלו את מינויו של יואב גלנט לרמטכ"ל. בעקבות המודעה, שהיתה חתומה על ידי אזרחים שאינם מכירים אישית את גלנט אישית ומודאגים מהפוטש בקריה, פנה בניהו לבית המשפט בדרישה לפצותו וכן לחשוף את מזמיני המודעה.

1.
במהלך הדיונים, בית המשפט פסק בעקביות כנגד בניהו. בתחילה מנע ממנו את האפשרות לחשוף את האדם העומד מאחורי המודעות (תא 49493-02-11 בניהו נ' הוצאת עיתון הארץ ואח' ), ולאחר מכן אישר את הזמנתם של הבכירים אשר היו מעורבים בפרשה לעדות, לרבות הרמטכ"ל לשעבר. לבסוף, אילן שילוח, יו"ר חברת מקאן אריקסון, חשף בעצמו כי הוא היה מי שהזמין את המודעה.

2.
בהמלצת הצדדים פנו השניים לגישור, ואמש פורסם כי השניים הגיעו להסדר לפיו שילוח יתרום 50,000 ש"ח ליחידה קרבית בצה"ל והתביעה תסתיים. בהסדר הגישור נקבע כי "מתוך הכרה בחשיבות סיום התיק, ובשל הרצון לפעול לטובת מדינת ישראל בכלל ולטובת צה"ל ומפקדיו בפרט, יסתיימו ההליכים בתיק". בהצהרה כזו יש אמירה חשובה: ככל הנראה, בחקירתם של העדים ישנה אפשרות שהיו עולים דברים שאינם מסייעים לאף אחד מהצדדים, אך עשויים לגרום לנזק תדמיתי לאנשים מסוימם. אולם, זו לא הסוגיה.

3.
לא אחת, כאשר הצדדים נמצאים במחלוקת בבית המשפט, השופט מציע לצדדים ללכת לגישור; בגישור, כפי שנאמר לי לא אחת, מגיעים לפתרונות "יצירתיים", שכוללים בדרך כלל שיתופי פעולה בין צדדים למחלוקת עבר, או הסדרים שאי אפשר להגיע אליהם באמצעות בית המשפט (כמו לדוגמא "התנצלות" שאינה בסמכות בית המשפט). והרבה פעמים גישור נגמר באמת בהסדרים יעילים כאלה או אחרים. הבעיה מתחילה כשצדדים שלישיים מתערבים.

4.
למדינת ישראל יש תקציב בטחון בעייתי. מדובר על משא ומתן מתמד; אבל, השאלה היא מדוע אזרח פרטי יכול ללכת ולתרום ליחידה בצה"ל ובעצם להשפיע על תקציב הבטחון בעצמו. כלומר, המעשה של בניהו ושילוח הוא יותר פוטש מאשר המעשה ששילוח טען שבניהו היה מעורב בו. שילוח, בצורה אקטיבית, הלך ושינה את הרכב תקציב הבטחון. בעצם, בזמן שהכנסת יושבת ודנה בתקציב הבטחון ובתוספות לו מגיע אדם פרטי ואומר "אני רוצה שהתקציב ישתנה במקום כזה או אחר".

5.
עכשיו, זו דמוקרטיה מאוד ישירה לבחור לאן כספייך יועברו. זו הצורה הכי נכונה, אבל זו גם התערבות של הון ושלטון. אותו הון ושלטון ששילוח (שאני מאוד מעריך בעשיה הציבורית שלו) יוצא נגדו לא אחת. העובדה שאדם יכול לבחור כיצד הצבא יפעל, ואלו יחידות יזכו לאוכל טוב יותר או לציוד טוב יותר מדאיגה בעיקר כי היא עושה ההפך מהמטרה: להוציא את צה"ל טוב מכל הפרשה. טוב היה אם שילוח היה נותן לבניהו את הכסף אישית, לפחות אולי הוא היה חוסך חודש של פנסיה תקציבית למדינה.