סטטוסגייט: מדוע לא לפתח את המודל העסקי שלך על שומר סף אחד.

0.
הסיפור של סטטוסגייט הוא פשוט: אבי לן הקים לפני חמש שנים את עמוד "סטטוסים מצייצים". העמוד שיתף תכנים מצחיקים, משעשעים, מהסוג שאמא שלך היתה מעבירה לך במצגות והיית מעביר לסל המחזור אבל שכל החברים הסחים שלכם אהבו לדבר עליהם בשיחות הסלון. העמוד התקדם, התפתח, הגיע להיות אחד העמודים הפופולריים ביותר בישראל, וספג לא מעט ביקורת. חלק מהביקורת היתה על הדרך שבה הוא משתף תכנים, כך שהוא פוגע בזכויות יוצרים של היוצרים המקוריים; אבל חלק אחר מהביקורת החל כשאנשים נדהמו לגלות שסטטוסים מצייצים לא עובדים בהתנדבות, ושבעל הבית של אבי לן לא מקבל תשלום בסטטוסים מצחיקים. חיש מהר קפצה התקשורת המסורתית, שהיתה הרבה פעמים היכל התהודה של סטטוסים מצייצים וקידמה את הסיפורים שנחשפו שם לראשונה ונזעקה: הייתכן שמישהו אחר מרוויח על תוכן שיווקי?

ואז הגיעה פייסבוק, שהורידה, ככל הנראה, את העמוד על סמך סעיף שנוי במחלוקת ונתון לפרשנות בתקנון שלה. ועכשיו? עכשיו צריך להפיק לקחים.

1.
אז נתחיל מהתחלה, רקע משפטי. כבר ב2008 הזכרתי את הבעייתיות המשפטית בלהסתמך על פייסבוק כשומרת האינטרסים שלך בהקשר של פיתוח אפליקציות. מאז פייסבוק שינתה את התקנונים שלה פעם ופעם ופעם, והיום בהתייחס לפרסום בעמודי הפייסבוק יש בתקנון העמודים משפט אחד סתום: " Third-party advertisements on Pages are prohibited, without our prior permission": פרסומות צד שלישי אסורות, ללא הסכמתנו המפורשת. אין כאן התיחיסות לנושא הEndorsement (כלומר סטטוס שנועד לתמוך במוצר אחר) אלא רק על פרסומות. הסיפור של פרסום בעמודים תמורת תשלום ידוע ומוכר לרשתות החברתיות וב2013 פורסם כבר מחירון סלבריטיס אמיתי על ידי הHuffington Post. פייסבוק, מנגד, לא סגרו לידוענים את החשבון.

פייסבוק, כמובן, היא לא מדינה או רשות שלטונית שחשופה לאותם חוקי חופש ביטוי כמו האדם הפשוט, אלא גוף מסחרי.

2.

האינטרס מאחורי האיסורים בפייסבוק על פרסום אינם אינטרסים של הגנת הצרכן. לפני כארבע שנים פייסבוק החליטה לחסום מספר משחקים כיוון שאלו שיתפו את המידע של הגולשים עם רשתות פרסום. ההחלטה הנאורה לא היתה בכדי להגן על הפרטיות של גולשי הטרשת החברתית, אלא כי גם היא מתפרנסת מפרסום ורוצה להיות הדיקטטור הנאור שמתפרנס בצורה יחידנית. בעצם, כל איסורי הביטוי של פייסבוק, בין אם הצגת נשים מניקות, ועד צנזורה על הצגת הנביא מוחמד, הכל נובע מהאינטרס של הרשת החברתית להתפרנס.

3.

סטטוסים מצייצים אבל לא לבד בשוק מכירת התוכן השיווקי. דיווחים בתקשורת מציגים כי רכישה של סטטוסים ברשתות החברתיות, ככל מדיה אחרת, היא פרקטיקה נהוגה, בין אם מדובר בקידום סרטון "ויראלי" על ידי כלל ערוצי המדיה הישראלית, רכישה של סטטוסים של טרול פוליטי, רכישה של תכנים שיווקיים באתרי תוכן מובילים (אשר מקודמים במסגרת העמוד של אותן רשתות), נוכחות של ידוענים באירועים, או פינה בתכנית בוקר. ברור לכולם כי התדהמה שהכתה את הציבור עם סטטוסים מצייצים היא פיקטיבית.

4.

מה שיש כאן הוא בעצם שוק שמנסה לשלוט על עצמו: אותם אתרים שנגעלו ודחפו את הכתבות על כך שסטטוסים מצייצים מחזיקים מחירון לא שקופים לציבור ומזכירים שכתבה ליד, כזו שמציגה את מפעל הפיס, היא גם כתבה שיווקית. אבי לן היה קרבן של המשחק בשוק של הגדולים: כזה שיודע שכל עוד הגורמים הגדולים מסתדרים על מי מנוחות, הרי שאין בעיה, אבל ברגע שמערערים על הקונצנזוס, מביאים סיפורים חדשים וחתרניים, אז אחרים יפעלו נגדך.

5.

בעצם, הטעות הראשונה של סטטוסים מצייצים היא שהוא נסמך יותר מדי על פלטפורמה אחת, כזו שהוא לא יכול לעזוב או ללכת ממנה, אלא תקוע איתה. כזו שיכולה לשנות את החוקים בכל יום. הטעות השניה היתה שהוא לא היה שקוף מספיק כלפי הציבור: הוא היה צריך להיות יותר צדיק מהאפיפיור כדי להמנע ממצב כזה, וברגע שהעסק שלך נסמך על הדיקטטור הנאור, אתה חייב לדבר איתו ולתאם עמדות. הטעות השלישית היא שהוא חשב שהמצב הזה, שבו הוא גורם תקשורת משפיע, יכול להמשך בלי חסות של גוף גדול שיעמוד מאחוריו.

 

אבל מהפכות עושים בצעדים קטנים, כל יום מחדש.

6 תגובות ל-“סטטוסגייט: מדוע לא לפתח את המודל העסקי שלך על שומר סף אחד.

  1. תודה על הפוסט . לא הצלחתי להבין כל כך הפוסט , מההיבט הטכני של אותם סטטוסים מצייצים , לא ממש הוסבר , במה עסקינן .

    מה שכן הבנתי , שמבחינתך יונתן , פרסום ( כפי משמעו באנגלית ) לא דומה ל – promotion כלומר קידום מכירות . ז"א , תן לי להבין : כאשר ישנו סעיף מתלה או דיסקליימר של פייסבוק שהפלטפורמה לא נועדה לפרסום צד ג' בלי אישורם , אז לדעתך , אי אפשר פרסומות , אבל אפשר לדעתך : קידום מכירות , או : קידום מוניטין ? לא מבין !! לא הסברת למה לדעתך , יש איזשהוא הבדל , אם כי פייסבוק יכלו לנסח יותר בדקות הדבר . תודה

  2. רק תיקון טעות בתגובתי לעי"ל : מתנה , ולא : מתלה ……תודה

  3. חיסרון נוסף בהסתמכות על פלטפורמה בודדת הוא שאין לך דרך טובה לתקשר עם הקוראים שלך כאשר הגוף השולט באותה הפלטפורמה מחליט לנתק את הקשר עמך באופן חד צדדי. מאז היעלמות העמוד מהרשת נוצרו מספר עמודים מתחזים, ככל הנראה מתוך ניסיון להרוויח עוקבים חדשים מהפרשה הנוכחית, ומנהל העמוד המקורי מדלג בין גופי התקשורת השונים ומציג את עצמו כקרבן.

    ובכן, זה לא לחלוטין נכון. סטטוסים מצייצים לא הסתמך מעולם על פלטפורמה בודדת. אפילו מתוך שמו של העמוד ניתן לנחש שיש לו קשר כלשהו לפלטפורמה מתחרה, ובהחלט יש לו פרופיל ב־Twitter. הבעיה עם "סטטוסים מצייצים" היא שהוא לא טרח לקדם את הפלטפורמות האחרות בהן הוא פעיל בעודו באוויר, ומרבית הפעילות של "סטטוסים מצייצים" כמותג התנהל בתוך פייסבוק ובפייסבוק בלבד. הפרופיל של "סטטוסים מצייצים" בטוויטר הוא לא יותר מאשר אגרגטור לתכנים מפייסבוק ויכול כרגע בעיקר להציג תקציר של הפעילות האחרונה שלהם. מופיע שם למשל קישור לסטטוס בפייסבוק שפרסם מנהל העמוד אתמול בסמוך לתחילת הסערה וכן שני סטטוסים מסתוריים מהיום שמרמזים כי משהו מתרחש כרגע מאחורי הקלעים ואולי הפרופיל בטוויטר הולך לקבל חיים חדשים בקרוב מאד.

    בדומה לך, גם אני חושב שהטעות של "סטטוסים מצייצים" היא שהוא השאיר את השיח בגבולות פייסבוק. אם למשל הוא היה מחזיק אתר עצמאי משלו, ופרסום הסטטוסים בפייסבוק היה רק חלק מהפעילויות שלו, אז אבדן הפעילות בפייסבוק לא היה מרסק לבעליו את העסק, וכן פייסבוק לא הייתה יכולה להחזיק אותו בביצים ולגרום לו לרקד לפי החליל שלה בכל מחיר.

  4. מצד שני תומר, ייתכן שמרגע שלן היה יוצא מגבולות פייסבוק, העובדה שהוא מעתיק תכנים ללא רשות הייתה הרבה פחות שקופה.

  5. הטעות של אבי לן הייתה לשים את כל הביצים בסל אחד.
    פלטפורמה של 700K עוקבים בפייסבוק הייתה יכולה לעזור לו לפתח כל אתר / פלטפורמה אחרת להעברת מסרים בה הוא היה בוחר.

    אני מניח שאחרים כבר ילמדו ולא יחזרו על הטעות שלו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *