לחוקים עם שם נייטרלי, מה לעשות, לפעמים יש השלכות הרסניות. כך, לדוגמא, "הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון – שם המדינה), התשע"ה–2015" של ח"כ אורן חזן. ההצעה, שכבר אושרה בקריאה טרומית, מגדירה בצורה סופית את שם המדינה כמדינת ישראל: דבר ראוי, מבורך ונחוץ לכאורה במדינה שמחוקקת את עצמה לדעת, ושראוי גם שתחוקק חוק שיקבע שחם בקיץ, קר בחורף, ושהיא המדינה המוסרית בעולם.
אולם, יחד עם הגדרת שמה של המדינה, מבקש חזן לתקן את חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה, תש"ט-1949 כך ש:
"בסעיף 5 לחוק העיקרי –
(1) בכותרת השוליים, במקום "פגיעה בכבוד דגל המדינה או סמלה" יבוא "פגיעה בכבוד דגל המדינה, שמה או סמלה";
(2) אחרי "בכבוד דגל המדינה" יבוא "או בשם המדינה"."
מאוד קל לשכוח שתיקוני חקיקה הולכים בצורה כזו. אבל מהוא אותו סעיף 5 לחוק? הסעיף קובע שנת מאסר למי שפוגע בכבוד הדגל או סמל המדינה, דבר שגבולי מבחינה חוקתית אם נזכור את פרשת נטלי כהן-וקסברג מלפני מספר חודשים. כהן-וקסברג הוציאה צואתה על דגל המדינה, נעצרה, נחקרה אך נכון להיום לא הוגש כנגדה כתב אישום.
מה שחזן מבקש להוסיף הוא שמי שיפגע בכבוד שמה של המדינה ידון לשנת מאסר. להבדיל מדגל המדינה או מסמלה, הפגיעה בשמה של המדינה מוסדר כבר בחוק איסור לשון הרע (שגם הוא קובע שנת מאסר), ומעבר לכך: ספק אם למדינת ישראל יש כבוד.
החקיקה של חזן ממשיכה קו לאומני-זרדי בו מתייחסים למדינה כאל יישות נעלת על כלל אזרחיה, בה ביטוי כנגד המדינה (לא כנגד הממשלה, אלא כנגד המדינה) נחשב כבגידה, ובו התנהגויות מסוימות של מחאה הופכות שלא נורמטיביות.
ומה הבעיה כאן? הרי פגיעה בכבוד שם המדינה יכול להיות כל פעולה שאדם עושה בתפקיד ממלכתי ויש בה כדי להביך את הציבור. לדוגמא, חבר כנסת אשר נטען על ידי ערוץ חדשות מרכזי שהוא מתרועע עם נערות ליווי ומספק סמים פוגע בכבוד שמה של המדינה, כך גם חבר כנסת אשר קורא להרוס את מוסדותיה של הממשלה. אם כן, מהו הרף הראוי לפגיעה בכבודה של המדינה?
האם מדינה צריכה כלל כבוד? כבוד הוא רגש פנימי, אנושי, אישי. כבוד אינו משהו שיש ליתן למוסד ממשלתי. לכן, עצם הדרישה שפגיעה בכבוד "שם המדינה" מאפשר לכל מי שמכנה את מדינת ישראל "היישות הציבורית" להיות מועמד לדין.
בעידן של חירות ביטוי, בו האדם מוגשם באמצעות הביטוי, אנחנו עדים לגל חקיקה מדאיג, גל חקיקה שמקדם הגבלות רבות מדי על ביטוי. אנחנו צריכים להלחם בגל הזה ככל שניתן, כדי שהדורות הבאים לא יצטרכו להלחם על הזכות לחשוב.
תודה על הפוסט יונתן . אז הפוסט צריך להיות קצת יותר מתוחם ומדויק . לא ייתכן הרי שלמדינה ולסמליה לא יהא כבוד , ובכלל לא !! גם לא ייתכן כמובן שהכל יסוב סביב כבוד . רק חשוב לזכור :
אין בהכרח קשר דיאלקטי בין חירותו של הפרט , לבין כבודה של מדינה . האדם הוא מטבעו יצור תיאולוגי ( במובנים הרחבים ) והוא נזקק , כצורך אנושי בסיסי ביותר ,לתחושת השתייכות וארגון כוללים וגדולים ממנו . זהו תו , מתוי האדם !! לבלתי הפרד הדבר !! אלא שגם החירות הפסאדו טוטאלית הינה משאת נפשו , ובו זמנית , הצורך בהשתייכות חברתית ומסגרתית . רוב האנשים זקוקים לשני הקטבים גם יחד , גם אם הם מנוגדים מטבעם .
הצורך בגאווה לאומית , ובהשתייכות , ותחושת ייחוד לאומית , לא בהכרח נופלים משאר הצרכים האוטנומיים של האדם .
כאשר המדינה וסמליה , מושמים למרמס ולבוז , חזקה שגם כבודו של אדם המשתייך אליה , ובמדינת ישראל , למות למען המדינה , הינו דבר " טריוויאלי " ביותר . ואם כך :
פגיעה וביזוי של המדינה וסמליה , הינם פגיעה בליבת התחושות האוטונומיות של האדם . אז יש גבול !!
תודה