[אזהרת ספוילר] בפרק "A Taste Of Freedom" של Futurama (לצפיה ישירה באיכות מזוויעה), מוקע דר' זוידברג מהחברה לאחר שזה אכל את דגל ארצות הברית, לאות כבוד. לאחר מכן, ארצות הברית חווה פלישת חייזרים שאינה מצליחה להתמודד עמה. טילים מונחי חום שמפונים כנגד מפלצת אימתנית אינם מצליחים לעצור אותה, ולכן דר' זוידברג שורף את הדגל וזורק אותו על המפלצת. כך, הוא מצליח לייצר את החום שמכווין את הטיל. זוידברג אומר: "כן, אני מחלל את הדגל שלכם, אבל רק כדי לשמר את החירות שהוא מייצר.[\אזהרת ספוילר].

אכן, אין כבוד בהשחתת דגל המדינה ובסמליה. אבל כבוד מועט יותר יש ליתן למי שבשם הדגל הזה מכלה חירויות אחרות. אמש, משטרת ישראל פעלה כאחראית על הטעם הטוב ועצרה אמנית אשר החליטה להוציא צואתה על דגל המדינה בפומבי. המעצר בוצע לאחר שהאמנית, נטלי כהן וקסברג, ביצעה את זממה על מספר דגלי מדינות עוד קודם (ניתן לראות מיצג מלא בעמוד הוימאו הקשה לצפיה). עכשיו, למשטרת ישראל יש לכאורה את הסמכות החוקית לחקור עבירה זו, ומפתיעה העובדה שהמשטרה רק עכשיו נתפנתה לחקור, ולא בחנה עבירה על פי סעיף 167 לחוק העונשין, שכותרתו "פגיעה בדגל או בסמל של מדינה ידידותית", אלא רק לפי סעיף 5 לחוק הדגל, הסמל, והמנון המדינה.

האם מה שכהן-וקסברג עשתה כה נוראי שמצדיק את הפגיעה בה? המעשה שלה מגעיל ודוחה, לטעמי. אבל הוא אינו חורג מהביטוי הלגיטימי בממדינה דמוקרטית. וקסברג לא חורגת מביזוי הדגל מעבר לצורה בה עבריינים מתעטפים בדגל. לדוגמא, כאשר אייל גולן מתעטף בדגל ישראל, למרות שהוא כבר בזמן ההתעטפות היה חשוד בעבירות מס, מבזה את כבוד המדינה לא פחות מהטלת צואה עליה. כך גם כאשר עבריינים חושבים כיפה עת מגיעים לבית המשפט. הביזוי הוא בעצם חלק מהשינוי התמידי של הערכים שלנו.

אתם יכולים לכעוס על מי שמטיל את צואתו על אחרים, ואף להתגאות במעשיו (הרי זו אף הוציאה את קצפה על דגל פלסתין, לידיעת הימין הקיצוני). אבל אתם לא יכולים לקבוע היכן הטעם הטוב באמנות.

דגל ישראל מסמן יותר מכל את המדינה ששומרת על החירויות שלנו: על הזכות שלנו להתבטא, וגם לחשוף עוולות של רשויות המדינה. כל עוד מותר לנו לעשות זאת, הרי שהדגל צריך להגן עלינו ולא לעצור אותנו. מי שינכס את הדגל רק לפעילויות שאינן שנויות במחלוקת יגמור בסופו של דבר עם דגל חסר משמעות.