רבות דובר על הצעת התיקון לחוק יסוד הכנסת שתאפשר להשעות חברי כנסת בגלל דברים שעשו שאינם לרוחם של רוב חברי הכנסת האחרים, אבל מה ששכחו להגיד לכם זה שהצעת החוק נוסחה בזהירות כזו שמאפשרת גם שינוי בדרך שעד היום נפסלו רשימות ומועמדים מהתמודדות (לקריאת הנוסח). השינוי הזה מהותי יותר, שכן בניגוד להליך של השעיית חבר כנסת, שנוסף בחקיקה, הוא מבוצע על ידי ועדת הבחירות המרכזית, שהיא כידוע גוף שמורכב מנציגי מפלגות.

ההצעה היא כזו. עד היום סעיף 7א לחוק יסוד הכנסת, אותו סעיף שהוכן בעקבות מאיר כהנא, קבע שכדי למנוע מרשימה לכהן יש צורך להראות שהמועמד שולל את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, מסית לגזענות או תומך במאבק מזוין:

7א.     (א)  רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת ולא יהיה אדם מועמד בבחירות לכנסת, אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של האדם, לפי הענין, במפורש או במשתמע, אחד מאלה:
(1)   שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית;
(2)   הסתה לגזענות;
(3)   תמיכה במאבק מזוין, של מדינת אויב או של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל.
(א1) לעניין סעיף זה, יראו מועמד ששהה במדינת אויב שלא כדין בשבע השנים שקדמו למועד הגשת רשימת המועמדים כמי שיש במעשיו משום תמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל, כל עוד לא הוכיח אחרת.

אבל, התיקון שעומד לעלות להצבעה, אם בכלל עומד להתהפך ולהראות כך: "רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת ולא יהיה אדם מועמד בבחירות לכנסת, אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של האדם, ובכלל זה בהתבטאויותיהם, לפי הענין, במפורש או במשתמע…". כלומר, כרגע כל מה שצריך להראות זו התבטאות ששוללת את מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ולא מעשה שיש בו כדי לשלול את הקיום. ההבדל בין השניים הוא ההבדל בין "אני רוצה למות מחום" לבין אדם שקופץ לכבשן.

הפרשנות שבתי המשפט נתנו לדרישה הזו היתה צרה במיוחד, ובתי המשפט נמנעו מלפסול מועמדים או רשימות גם אם היו להם התנהגויות ופעילויות שלא היו נורמטיביות במיוחד. לדוגמא, מועמדותה של חנין זועבי נפסלה (אב 9255/12 ועדת הבחירות המרכזית נ' חנין זועבי), כך גם אחמד טיבי (אב 11280/02 ועדת הבחירות המרכזית נ' אחמד טיבי), אך ברוך מרזל נפסל ב2002 ולא נפסל ב2015 (אב 1095/15 ועדת הבחירות המרכזית נ' חנין זועבי). לכשאישר בית המשפט העליון את התמודדות של מרזל, בניגוד לדעתה של ועדת הבחירות, פסק כי:

"חלק מהדברים שיוחסו למרזל בכתבות שצורפו כלל לא הוכחשו על-ידו מפורשות, מעבר לטענה כללית לפיה כל שצוטט הוצא מהקשרו. טענת מבקשי הפסילה היא שמרזל כלל לא שינה מאורחותיו ולא חזר בו מעמדותיו (והשוו: עניין טיבי, בעמוד 60, שם נאמרו דברים דומים מפי הנשיא ברק; השוו גם לעמדת השופט י' אנגלרד, בעמוד 65).אף אני אינני סבורה כי מרזל שינה מעמדותיו וממחשבותיו. עם זאת, לא העמדה האידיאולוגית היא הנבחנת, אלא המעשים לשם הוצאתה לפועל."

אלא, שהתוספת המוצעת בחוק ה"השעיה" היא כזו שתתקן את הסטנדרטיים לפסילה של חברי כנסת ורשימות, כך שחוק היסוד המתוקן יהיה כזה שהמעשים לא יהיו חשובים, אלא המילים; המעבר ממעשים למילים הוא המעבר הבעייתי, שממנו הקפיצה המובהקת היא מעבר למשטרת מחשבות.

המשמעות היא פשוטה; לאחר קבלת התיקון, ניתן יהיה לפסול רשימה שחבר כנסת שלה התבטא בצורה שיכולה להשתמע כעידוד של טרוריסטים. לא חסרות דוגמאות מימין ומשמאל להתבטאויות כאלו על ידי חברי כנסת מכהנים, כולל התבטאותו של בצלאל סמוטריץ' בעד נערי תג מחיר, או אפילו תמיכתו של אלי ישי בשחרורו של ישי שליסל, הדוקר הכפול ממצעד הגאווה, וההעמדה של בנצי גופשטיין החבר בארגון להב"ה ברשימת המתמודדים של ישי.

האם די בכך כדי לפסול אותם? לדעתי לא. העובדה שאדם מסוים מציג דעות לא מקובלות, שבאות לבקש לשנות את חוקי המשחק, שיישומן פוגע באחרים, אינה סיבה לפסול אותו מלהבחר.

אדם אחד, עשרה או עשרים חברי כנסת שתומכים בטרור מימין ומשמאל מצביעים על בעיה של החברה. את הבעיה אי אפשר לפתור על ידי פסילת התמודות שלהם: ההפך, עצם הפסילה לא יגרום אלא להעלאת הפופולריות של אותם מתבטאים. הצורך והדרך הנכונה לטפל בתמיכה בארגוני טרור היא באמצעות הכלים החוקיים העומדים לנו היום.

אגב, הסיפור שהביא להצעת החוק הזו, לפחות לפי הכתבה של רועי צ'יקי ארד, נעדר כל יסוד עובדתי. המעשיה שהובאה בתקשורת, לפיה הפגישה בין חברי בל"ד למשפחות המחבלים נועדה לתמיכה בטרור רחוקה מהמציאות. לפחות לפי ארד, הפגישה נעשתה בידיעת ובהסכמת הדרג המדיני שלנו.