האם רשות המסים הסכימה לתנאי השימוש של פייסבוק?

האם רשות המסים תצטרך לאפשר לאזרחי ישראל להודיע לה "אל תעקבו אחריי בפייסבוק" והאם אותה רשות תוכל בכלל להקים מאגר מידע שמבוסס על נתוני מדיה חברתית? התשובה כמובן בגוף השאלה. הבוקר התפרסמה ב"כלכליסט" ידיעה כי רשות המסים שכרה חברה חיצונית אשר תסרוק את הרשתות החברתיות ותאתר מעלימי מס (על הבעיה החוקתית-ערכית עמדתי כאן). אבל בידיעה כל כך חשוב לרשות המסים להבהיר שהיא לא צריכה תיקוני חקיקה כדי לעקוב אחרינו ברשת שהיא אומרת זאת פעמיים:

Screenshot-9

פעמיים אומרת המדינה "הנתונים כבר באינטרנט, אנחנו לא צריכים חקיקה" ופעמיים טועה המדינה. נתחיל בלהבין את עקרון "צמידות המטרה"; אותו עקרון, שקבוע בסעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות, קובע כי נאסר על אדם להשתמש במידע שלא למטרה לשמה הוא נמסר. על אותו העקרון עמד בית המשפט בעניין עתמ 24867-02-11 איי.די.איי חברה לביטוח נ' רשם מאגרי המידע כאשר קבע כי על חברת ביטוח שקיבלה מידע למטרה א' נאסר להשתמש במידע למטרה ב'. החלטה דומה נתן בית המשפט העליון של ארצות הברית בעניין US v. Jones, 132 S. Ct. 945 – Supreme Court 2012, כשקבע כי איסוף מידע מתמשך באמצעים טכנולוגיים על אדם דורש צו שיפוטי.

בפועל, העובדה שאדם מסוים פרסם את פרטיו באינטרנט אינו מקנה לפלוני את הזכות לאסוף מידע זה ולהשתמש בו. כאשר אדם מפרסם מידע ברשתות חברתיות, יש לו צפיה סבירה כי חברים שלו ישתמשו במידע, אבל לא בהכרח כי המידע ישמש למעסיקים פוטנציאליים או לרשויות אכיפת החוק.

יש הבדל בין מצב שבו אדם מסוים מובא לתחנת משטרה לאחר שנתפס עם ג'וינט, ובמהלך החקירה החוקר פונה לעמוד הפייסבוק הציבורי של אותו אדם ורואה צילומים נוספים, כדי להראות שלא מדובר ב"מעידה חד פעמית", ובין מצב שבו משטרת ישראל מפעילה זחלן במשרה מלאה שעובר על עמודי פייסבוק כדי לאתר מידע. אחד הוא מעקב מתמשך וקבוע (בדיוק כמו בעניין ג'ונס) והשני הוא אמצעי חקירה.

ההצעה של רשות המסים היא להקים מעקב מתמשך וקבוע על כלל אזרחי המדינה. ותאמינו או לא, מי שמגן עלינו כאן היא דווקא הטרשת החברתית פייסבוק. תנאי השימוש של פייסבוק (ככל הנראה) יאסרו על פעילות הזחלן או יהפכו אותו לחסרות יעילות. בפועל, תנאי השימוש למפתחים (או למי שמשתמש בפייסבוק כפלטפורמה) קובעים מספר איסורים מעניינים:

הראשון, והמחמיר יותר, בסעיף 2(13) לתנאים, קובע כי יש לאפשר למשתמשים להודיע על אי הסכמתם (opt-out) מהכללות במאגר. כלומר, לפי תנאי השימוש של פייסבוק (ותניחו שיש תנאים דומים למקורות המידע האחרים של רשות המסים) כל אזרח יוכל לבוא לרשות המסים ולהגיד לה "אל תעקבו אחריי".

לאחר מכן, סעיף 2(9) מחייב את רשות המסים למחוק מידע כאשר היא קיבלה בקשה מאזרח.

בהמשך, סעיף סעיף 2(7) מחייב את רשות המסים לפרסם מדיניות פרטיות.

ברור לכולנו שאף אחד מאלו לא יקרה, אבל בואו נתקדם. בכללים של פייסבוק יש גם איסורים על העברת המידע הלאה (סעיף 2(5)), אבל אנחנו יודעים כבר עכשיו שרשות המסים מעבירה מידע לצדדים שלישיים על סמך "היתר גילוי ידיעות".

כל זה עשוי להשמע אבסורדי; הרי, המטרה של מערך זה היא למנוע העלמות מס. אותה מטרה מבורכת ורצויה; הבעיה היא שבעת איסוף המידע נוצר מאגר מסוכן, שעוקב אחרי כלל האזרחים בכל רגע נתון. בעניין ג'ונס השופטת סוניה סוטומאיור פסקה כי "במקרים כאלו, הצפיה החברתית היא שאנשי אכיפת החוק ואחרים לא יעשו, ובפועל, גם לא יוכלו, לעקוב ולקטלג את כל התנועות של מכוניתו של אדם אחר לאורך תקופה ארוכה". גם כאן, הצפיה של הציבור היא שאף אחד לא יהיה תחת מעקב מתמד.

השאלה מה צפיה סבירה של אדם היום: האם מדובר על מצב שבו אדם מוכן להניח שכל הפעילות שלו ברשתות החברתיות תמיד תהיה תחת מעקב מתמד ועינו הפקוחה של האח הגדול? להערכתי, המצב אינו כזה; הצפיה הסבירה לפרטיות של אדם היא שעד שהוא לא יחשד בדבר, כל המידע שפרסם לא ישמש נגדו. לאחר החשדות, אולי, ניתן יהיה להשתמש בראיות.

12 תגובות ל-“האם רשות המסים הסכימה לתנאי השימוש של פייסבוק?

  1. תודה על הפוסט יונתן . ברור שהדבר בלתי חוקי , אבל מעוד כמה סיבות , והמרכזית :

    תחילה , לא רק ענין לנו בשימוש לא חוקי של מידע , על ידי צד ג' לו נמסר המידע , אלא :

    שפרסום של מידע , לא גורס כלל שאכן עסקינן בפרסום בכלל , על פי פרמטר סטנדרטי או מקובל מסוים . יש הבדל כדרך משל , בין פרסום מידע , לאדם מסויים , לקבוצה מסויימת , לבין פרסום מידע , לציבור כולו . התיבה: " פרסום …." יש לה משמעות משתנה , על פי הקשר נתון . הנה , ב – עתמ ( ים ) 28606-09-15 רביב דרוקר נ' הממונה על חוק חופש המידע במשרד ראש הממשלה , נדונה חשיפת מידע , בדבר פרטי כותרי השיחה של ראש הממשלה , עם אדלסון ורגב ( ישראל היום ) וכך השופטת קבעה :

    " אף כאשר מביע אדם הסכמה לחשיפת מידע מסוים לאדם אחד , או למספר אנשים , אין להסיק מכך שהוא מנוע מלהתנגד לפרסום המידע לציבור הרחב " .

    עד כאן הציטוט :

    אז לרשות ציבורית הסכים ? על כל זאת , יש לזכור , שצריך להתחשב באופי הרשת החברתית והגדרותיה . לא דומה פייסבוק , לבלוג כדרך משל . בבלוג האנונימיות הטבועה חזקה הרבה יותר , מאשר בפייסבוק . רק הנושא של האנונימיות ( הטבועה והכללית באינטרנט ) יוצר מחסומים חוקיים לא פשוטים . שהרי , דבר אחד לחקור ולאסוף מידע , דבר שני , להסתמך עליו ולפעול , דבר שלישי , לפעול בפגיעה בזכויות צד ג' או צד ב' מסויים , והכל מתוך הנחה , שאין ביטחון כלל וכלל , בזהות המפרסם .

    סיפור סבוך , ויזמין מדונים , ותיקונים , ובגצי"ם , ואללה …. תודה

  2. היי
    מותר לשאול במה שונה חיפוש מעלימי מס בפייסבוק מפנייה לאדם שיפתח עסק מבלי להירשם על סמך שלט ששם בכיכר העיר/מול בית העסק? ומה מייחד את פייסבוק מלוחות מקוונים אחרים? (אני מנחש שאין כוונה לנבור בסטטוסים ותמונות פרטיות של אנשים אלא לחפש עמודים של בתי עסק ולהצליב נתונים עם מאגרי המידע של רשויות המס)

  3. אוהד ,

    בעיקרון , ההבדל הוא בהסתמכות . הגנת הפרטיות , בנויה בין היתר , על ציפיות והסתמכות . משמע : אדם מצפה שתהא לו פרטיות במרחב מסויים , ובמרחב אחר , הוא לכאורה , לא יכול לצפות לאותה הגנה על הפרטיות ( נניח , בביתו שלו נ' הליכה סתמית ברחוב ) .

    האינטרנט כמרחב , הוא לא לגמרי כמו המרחב הציבורי מבחינת הציפיה לפרטיות , זאת הואיל , בין היתר בהתבסס על כך שבתי המשפט קבעו , שהאנונימיות באינטרנט , הינה ערך ציבורי , אשר מאפשר העצמה של השיח הציבורי למעשה , הנה אצטט לך מפסק דין מפורסם בעליון ( רמי מור , ראה לינק ) :

    " האנונימיות היא גם חלק מן הזכות לפרטיות – מן החשובות שבזכויות…"

    ועוד :

    " במישור הכללי-החוקתי, כאשר אדם מבקש לשמור על האנונימיות שלו בהקשר של פרסום התבטאות מסוימת, עומדות לו שתי זכויות יסוד חשובות: הזכות לחופש ביטוי והזכות לפרטיות. אכן, האפשרות להתבטא באופן אנונימי היא חלק מחופש הביטוי. "

    האינטרנט הוא גם מימשק חברתי , אדם ששם שלט בעסק , מצפה ללקוחות , לא לחברה . באינטרנט עסקינן גם בהויה חברתית . ובפייסבוק , יש כמה אספקטים אנונימיים מובהקים הרי .

    מעבר לכך , תכל"ס , וממילא : כאשר חופרים באינטרנט , מייצרים מידע משני , שלא קשור למידע העיקרי מושא החיפוש . בשיטת המשפט שלנו , אסור לעובדי ציבור , להיחשף למידע שהוא מעבר לצורך הקונקרטי , דייג של מידע , הינו אסור , הוא מעלה בחכה , מידע פריפרי , לא רלבנטי , ופוגע בפרטיות .אם תקרא את תגובתי לעי"ל , תבין שאדם מפרסם על עצמו משהו , זה לא אומר לכל אדם או לכלל הציבור בהכרח .

    לינק לפסק הדין בעליון תגיע לפסקה 11 הזכות לאנונימיות , הנה :

    http://elyon1.court.gov.il/files/07/470/044/p10/07044470.p10.htm

    להתראות

  4. פוקסי:
    בהנחה ואכן מדובר בעמודים של עסקים – ולא בעמודים פרטיים – האדם לא מצפה לאנונימיות (אולי למעט החלק שבו הוא עובר על החוק, הוא אכן מצפה שלקוחות פוטנציאליים ימצאו אותו, אבל שרשויות החוק – לעניין רישוי עסקים ומס – לא) במה זה שונה ממודעה בעיתון או בלוח מודעות עירוני?
    כאשר מדובר על מידע שאדם מפיץ בעמוד האישי שלו – אני מסכים שיש פה חדירה לפרטיות, ואדם מצפה שמידע זה יהיה נגיש לחבריו בלבד.
    שאלה נוספת היא: עד לאילו פרטים הרשויות צריכות לרדת כשמפרטים בפני בית המשפט מאיפה מידע הגיע? אם הרשות תוכיח שהתנהל בית עסק מעבר לפייסבוק – למה שלא תוכל לתבוע מיסים (גם אם המידע הראשוני הגיע מהפייסבוק או מכל פלטפורמה אחרת)

  5. אוהד ,

    עמוד של פייסבוק , של עסק , אינו העסק , זוהי פרזנטציה של העסק באינטרנט , וברשת הפייסבוק . אפילו היית יורד לחיי העסק , הרי יש שם פעילות פרטית :

    לקוחות ממליצים , נותנים לייקים , חוות דעת וכו…. אז רשויות ציבוריות , ידוגו שם , מידע פרטי , ברשת חברתית למעשה .

    מודעה בעיתון , או בלוח מודעות עירוני , היא לא אינטראקטיבית . היא סה"כ מה שהיא , וזהו , ונשארת כזו לעד , לעדי עד !!

    השאלה שלך בבית משפט , היא שאלה סבוכה . מכיוון שנשאלת שאלה פשוטה :

    האם בעל העסק , יעלה התנגדות . אם הוא לא יעלה התנגדות , אז אולי , זה לא יענין את השופט . הכל תלוי בעורך הדין ובהבנה שלו , בנחרצות שלו וכדומה ….. בעיקרון , רשויות ציבוריות , חלות עליהן חובות מוגברות לעומת הפרט , הן חייבות לנהוג באופן חוקי וכדין , ורק באופן חוקי וכדין , שופט מעריך אחרת פעילות של רשות ציבורית לעומת אדם פרטי .

    אלו עדיין שאלות טריות , בתוליות , ולא נחתכו עדיין כראוי בבתי משפט . הרבה תלוי בעורכי דין פשוט !!

    צריך גם להבין , איזה סוג של מידע מדובר , אם רשות ציבורית , תציג מידע רגיש הנוגע לצנעת הפרט , זו תהא בעיה רצינית בבית משפט .

    צריך לזכור בסופו של יום :

    בכל הנוגע למידע : כמות הופכת לאיכות בסוף . הכמות של המידע , וההצלבה הממוחשבת , יכולה לעשות שמות בחיים פרטיים של אזרחים , וזה גיים צ'נז'ר ממש , כך מתיחסים בתי המשפט לדבר , בעולם ,בארה"ב וגם בארץ . אתה רואה את זה כפעולה חד מימדית וחד פעמית , אבל ברמות של מטא דייטא , קשה להאמין מה אפשר לדוג , הכל :

    מצב בריאותו של אדם , משכורת שלו , מצבו האישי ( גירושין , בגידות ) עבודה , ילדים , הכל כולל הכל , הכל מתוך כריית מידע ( data mining ) אקראית לגמרי , ובמרחב ציבורי אינטרנטי לחלוטין . זה לא משחק !! הרי אם בסוף , מס הכנסה , ידוג ויקטלג מידע עליך , הנוגע למצבך הרפואי , אז , הרי זה היה אסור לו במציאות השגרתית , של העברת מידע למשל , בין רשויות ציבוריות . אז למה שישיג זאת כך ?

    להתראות

  6. אוהד , אם אתה מתענין בנושא , אז הרי לך המחשות זניחות ממש :

    ב – " תקנות הגנת הפרטיות (תנאי החזקת מידע ושמירתו וסדרי העברת מידע בין גופים ציבוריים), תשמ"ו-1986 " הרי כך חקוק :

    6.מקבל מידע שקיבל מידע לפי תקנות אלה יפריד מיד עם קבלת הנתונים את המידע העודף וימחק אותו מיד.

    ועוד :

    11.קבצים נתיקים ותדפיסי מחשב המכילים מידע מוגבל והמופקים עבור גוף ציבורי אחר יופקו בלווית כתובת בולטת לעין בכל עמוד: "מכיל מידע מוגן לפי חוק הגנת הפרטיות — המוסרו שלא כדין עובר עבירה"; התדפיסים האמורים יימסרו כנגד תעודות משלוח ואישור קבלה מאת הגוף הזכאי לקבלת המידע על פי החוק.

    עד כאן הציטוטים :

    אלו נוהלים , המסדירים העברת מידע בין גופים ציבוריים . עינך הרואות , מידע עודף , לא רלבנטי , חייב להימחק מיד , ועוד : אזהרות לגבי מידע מוגן ושאין למסרו , בבחינת עבירה הדבר .

    היה סיפור לא מזמן , עם פקיד במס הכנסה , תקרא הפסק דין להלן , והוא הורשע בפלילים , לא על כריית מידע ממש , אלא : על כך , שבמערכות המחשב בעבודה , הוא נכנס למערכות מידע , שהוא לא היה מורשה להיכנס , והשתמש במידע לצרכים אישיים ופסולים , למרות נגישות תכל"ס למידע . תכל"ס , הוא חשף עצמו למידע פרטי אסור , והורשע בפלילים . ושים לב , שהמפקחת במס הכנסה , מעידה , שכל מסך או מידע רגיש עם כניסה למערכת או לדפים מסוימים , מקפיצה כתובית / אזהרה : מידע רגיש וחסוי וכו…. הנה הלינק לפסק הדין ( כאן בקשה למשפט חוזר בעליון , אחרי שהורשע במחוזי ) :

    http://elyon1.court.gov.il/files/07/690/092/c01/07092690.c01.htm

    להתראות

  7. נראה שלא הבנת את ליבת הטענה שלי: אני טוען שפרסום בפייסבוק הוא לא מידע פרטי, אלא מרגע ששמת אותו שם הוא ציבורי לכל דבר.
    בגדול הייתי רוצה מין מבחן גישה – בדומה להגדרה של "רשות הרבים" בדיני שבת ביהדות – שמבוססת על כמות האנשים שעוברים/מורשים לעבור במקום מסוים, כך יהיה מן מבחן -בהתאם לכמות האנשים שהונגשו למידע ע"י בעליו – שהוא יוגדר כציבורי.
    במקרה שהצגת, הנאשם השתמש במידע פרטי שלא היה נגיש לכלל הציבור (דיווחים למס הכנסה), אבל במקרה של עמוד פייסבוק של עסק (בניגוד לקבוצה קטנה או ל"קיר" האישי) אני טוען שמדובר במידע ציבורי – זה כמו שאני אשתמש במידע ששמת במודעה על שלט חוצות או בלוח בעיתון.

  8. אוהד , תקרא שוב התגובות שלי לעי"ל , תקרא התגובה שלך עצמך , הרי כתבת כך , מצטט :

    " כאשר מדובר על מידע שאדם מפיץ בעמוד האישי שלו – אני מסכים שיש פה חדירה לפרטיות, ואדם מצפה שמידע זה יהיה נגיש לחבריו בלבד."

    עד כאן הציטוט שלך :

    אז הבנת , שפרסום זה לא חזות הכל , פרסום יכול להיות עם כוונה לתפוצה מוגבלת , ולא לכלל הציבור . לכן , מה ציבורי מה לא , לא כל כך פשוט כפי שנדמה .

    תכל"ס , בודאי שאין אנלוגיה , בין אותו פקיד מס הכנסה , לפייסבוק ( אנלוגיה טכנית ) אבל , רציתי להביע את רוח הדברים , איזה חובות מחמירות חלות על עובדי מדינה , עובדי רשויות ציבוריות וכו…..

    המבחן של כמות האנשים שהגית , אינו מבחן לציבורי אם לאיו כלל וכלל , זהו נושא סבוך , קשה קצת להסביר אותו באופן מקיף ועיוני , אבל אמחיש לך זאת כך :

    נניח שזוג מתמזמז בגן ציבורי . ותדיר עוברים שם אנשים , ואפילו בכמות . אם כך , מה שמכריע , זה לא ההגדרה של המקום ( פרטי , ציבורי וכו… מס' האנשים לשיטתך ) אלא :

    המעשה עצמו , האנשים עצמם , הפרטיות על פי הפסיקה , הינה של אנשים , לא של המרחב , לא של המקום . המבחן צריך להיות , על פי הפגיעה , הנזק , הציפיה , האינטימיות , ולא המקום !! כך נפסק הדבר בבתי משפט . והנה אצטט לך את אהרון ברק :

    " בהקשר שלנו, שעניינו צילומו של אדם שלא בהסכמתו, הדיבור "ברשות היחיד" אינו מצביע על "יחידה קניינית". הוא מצביע על "יחידה אוטונומית". הוא לא נקבע על פי דיני הנכסים. הוא נקבע על פי דיני הפרט. אכן, "הזכות לפרטיות היא זכותו של האדם ולא של המקום" ( בג"ץ 6650/04 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי נתניה )

    אתה קורא אוהד : הזכות לפרטיות היא זכותו של האדם , ולא של המקום !! וגם המחוקק רואה זאת כך כמובן , הנה : חוק הגנת הפרטיות , תשמ"א 1981 :

    2א.(א)לעניין חוק זה רואים כפגיעה בפרטיות גם פרסום ברבים של תצלום גופת אדם גלויה באופן שניתן לזהותה,

    ועוד :

    18.במשפט פלילי או אזרחי בשל פגיעה בפרטיות תהא זו הגנה טובה אם נתקיימה אחת מאלה:

    (ה)הפגיעה היתה בדרך של צילום, או בדרך של פרסום תצלום, שנעשה ברשות הרבים ודמות הנפגע מופיעה בו באקראי;

    עיניך הקוראות אוהד : פרסום ברבים , אבל של גופת אדם , תהא פגיעה בפרטיות . זה שמדובר ברשות הרבים , לא מעלה ולא מוריד בהכרח . ועוד : ברשות הרבים צילום, שבו דמות הנפגע לא מופיעה באקראי , אזי , יש לנו בעיה , משמע : לא כל פרסום ברשות הרבים , מוצדק , רשות הרבים , כמות האנשים , לא תעלה ותוריד בהכרח .

    אלו דברים סבוכים מאוד , תפיסה שטוחה , אסוציאטיבית , יהדות הלכה וכאלו , לא יעזור להבין , לא יעזור לפתור בעיות . עינך הרואות !! המציאות סבוכה אימים , זה בעיה !!

    להתראות

  9. אוהד , הנה לך קייס של ממש , התמזמזות בחורשה , רשות הרבים לכאורה , אצטט לך מפסק הדין ( ע"פ 2126/05 סברי ג'רייס נ' מדינת ישראל ) הנה כך :

    " המערער טען בפנינו כי בית המשפט נתפס לכלל טעות משפטית, שכן הצילום לא נעשה "ברשות היחיד" אלא ברשות הרבים בחורשה. טענה זו אין בידינו לקבל. צלום בני זוג במקום מוסתר מעין בחורשה, במצבים אינטימיים ביותר, בעקבות מעקב אחריהם ללא ידיעתם והפצת תמונותיהם, מהווה לכל הדעות פגיעה בפרטיות. "רשות היחיד" לצורך ענייננו אינו מושג בדיני המקרקעין או בדיני החוזים, אלא עליו להתפרש תוך זיקה לחוק בו הוא מופיע ותוך התייחסות למטרתו. חשוב להבטיח שפרטיותו של אדם לא תופרע, ואיש לא יפגע בד' אמות חייו הפרטיים, בדרך ההתנהלות אותה בחר לעצמו ובקשרים אותם הוא מבקש לקיים, לא כל שכן שלא תיפגע צנעת חייו. כבר נקבע לא אחת שיש לפרש הוראות אלה כהוראות חוקתיות על רקע סעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הקובע: "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת הפרט" (ראו בהקשר זה: בג"ץ 6650/04 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בנתניה (טרם פורסם)).

    עד כאן הציטוט :

    עיניך הקוראות אוהד : "רשות היחיד" לצורך ענייננו אינו מושג בדיני המקרקעין או בדיני החוזים , אין קשר מתבקש , בין ציבוריות המקום , לבין הגנה על פרטיות , שוב : הפרטיות הינה של האדם , לא של המקום !!

    להתראות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *