הודעה טכנית קלה. ביום 21.08.2014 חתם ראש רשות המסים, משה אשר על "היתר כללי לגילוי ידיעות" קצר, המובא כלשונו:

בתוקף סמכותי לפי סעיף 142(א)(1) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, סעיף 19ב(א)(1) לחוק מס קניה (טובין ושירותים), התשי"ב-1952, סעיף 231א לפקודת המכס, סעיף 50(א) לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961, סעיף 105(א) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963, וסעיף 234 לפקודת מס הכנסה (להלן – החוקים), שאצל לי שר האוצר, אני מתיר בזה לעובדי רשות המסים בישראל לגלות מידע שהגיע אליהם אגב ביצוע החוקים, לראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים (להלן – המוסד) או למי שהוא הסמיכו לעניין זה, הנדרש לצורך פעילות המוסד.

כיוון שסעיפי החוק נהירים ומוכרים לציבור, אטרח להביאם כאן בפוסט. כלל הסעיפים המדוברים הם סעיפי שמירת סודיות, שקובעת כי המידע שמוגש לרשות המסים הוא סודי. מסתבר, שסודי אינו מספיק וכי כדי לשמור על בטחונה של ישראל, המוסד יקבל גישה לנתוני רשות המסים ללא כל בקרה, ללא כל צו שיפוטי, ללא כל יוזמת חקירה, אלא בהתחברות ובAPI פשוט מאוד.

הסעיפים, לצורך העניין מובאים כאן:

סעיף 142 לחוק מס ערך מוסף אומר:" (א) לא יגלה אדם ידיעה שהגיעה אליו אגב ביצוע חוק זה, אלא אם – (1) שר האוצר[5] התיר לגלותה[6]"; סעיף 19ב(א) לחוק מס קניה (טובין ושירותים): "לא יגלה אדם ידיעה שהגיעה אליו אגב ביצוע חוק זה, אלא אם .. שר האוצר התיר לגלותה"; סעיף 231א לפקודת המכס: "הוראות סעיפים 1א(א), 100, 102א, 103, 106, 106ב, 108(ב), 135 ו-142 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975, יחולו, בשינויים המחוייבים לפי הענין, לענין מכס על פי פקודה זו". [זה בעצם חוזר לכך שאסור לגלות אלא בהיתר של שר האוצר]; סעיף 50 לחוק מס רכוש וקרן פיצויים: "לא יגלה אדם כל ידיעה למעט ידיעה בקשר לבעלות בקרקע שהגיעה אליו בתוקף תפקידו לפי חוק זה, אלא לצורך ביצוע חוק זה או בקשר עם תביעה פלילית על עבירה על חוק זה או למי ששר האוצר התיר לגלותה לו"; סעיף 105(א) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה): "לא יגלה אדם כל ידיעה שהגיעה אליו בתוקף תפקידו לפי חוק זה אלא אם נדרש לגלותה על ידי בית המשפט, לצורך ביצוע חוק זה או לצורך ביצועו של חוק מס אחר המשתלם לאוצר המדינה או בקשר עם תביעה פלילית על עבירה על חוק זה, או על ידי מי ששר האוצר התיר לגלותה לו"; סעיף 234 לפקודת מס הכנסה: "מי שבחזקתו או בשליטתו תעודות, ידיעות, דו"חות, רשימות שומה או העתקן המתייחסים להכנסתו של אדם או לפרט שבהכנסתו, והוא מסר בכל עת שהיא או ניסה למסור ידיעה כאמור, או משהו מתכנם של המסמכים לאדם ששר האוצר לא הרשהו למסור לו, או שמסר אותם שלא לצורך פקודה זו, דינו – מאסר ששה חדשים, או קנס מאה לירות".

כלומר, בעוד שבשביל לקבל מידע חסוי אחר, יש ביקורת שיפוטית (כמו חוק נתוני תקשורת) ובעוד שהעברת המידע במקרים אחרים יכולה להערך בצורה מצומצמת ביותר, כאן העדיפו להעביר את המידע בצורה הכוללת ביותר. לצורך העניין, אני אסביר מהי העברה מצומצמת: לדוגמא, המוסד חושד כי אדם מסוים הוא מרגל, ומבקש מרשות המסים את פירוט ההכנסות שלו, שר האוצר משתמש בסמכות הספציפית למקרה הספציפי ומקנה רשות ספציפית. זו המשמעות של "התיר לגלותה".

חובת הסודיות שקיימת בסעיפים האלו פורשה בהרחבה, והסמכות של שר הפנים פורשה בצמצום. המטרה היתה כיוון ש"תכליתו העיקרית של החיסיון בדיני המס היא הגנה על הנישום ועל זכותו לפרטיות. זכותו של הנישום לדעת, שהמידע הרב שנאצר אודותיו אצל רשויות המס ישמש לצרכי שומה בלבד" (רע"א 291/99 ד.נ.ד. אספקת אבן ירושלים נ' מנהל מס ערך מוסף); "שמירת פרטיותו של הנישום ובכלל זאת מניעת החשש שמא פרטים הנמסרים על-ידו לרשויות המס יגיעו לגורם אחר או שיעשה בהם שימוש למטרות זרות מאלו שלשמן נמסר, הוכרה בחוקי המס השונים כאינטרס הראוי להגנה רחבה. כפי שראינו, הגנת פרטיותם של הנישומים הינה אחת מהתכליות העיקריות, אם לא העיקרית שבהן, העומדות ביסוד הוראות החיסיון בדיני המס". (עעמ 398-07 התנועה לחופש המידע נ' מדינת ישראל – רשות המסים).

ואולם, בהרף יד קובע ראש רשות המסים, שקיבל את הסמכות משר האוצר, כי המידע יזרום בצורה חופשית למוסד. החלטה זו לא רק שאינה עומדת במבחן התכלית הראויה (העברת מידע לרשות א' במטרה א', ושימוש במידע לרשות ב' למטרה ב') אלא גם מעלה חשש שאותו מוסד אינו משורשר בחובת הסודיות של רשויות המס.

מדובר על הסדר בעייתי, שאני בספק אם יעמוד במבחן בית משפט, אם מישהו ירים את הכפפה.

[הערת אגב, הסמכה דומה וגורפת יש גם לשב"כ ולמטה ללוחמה בטרור]

[תודה לגלית לובצקי על הלינק]