0.
כלכליסט מבשר לנו היום כי רשות המסים שוקלת לצאת במכרז לכריית נתונים ברשת. כריית הנתונים תאסוף נתונים ממקורות גלויים על אודות רכישות של אזרחי המדינה, ותשווה אותם לדיווחי המס של אותם האזרחים כך שניתן יהיה לזהות מעלימי מס. על פניו, ההצעה נשמעת מצוינת: יותר אזרחים ישלמו מס אמת, ונצליח לתפוס את מעלימי המס. הבעיה כאן היא שמדובר בעוד שלב בהפרטת רשויות החקירה, ומדובר בעוד חדירה מיותרת לפרטיות כאשר ניתן לפתור את הבעיה בצורה אחרת.
1.
נתחיל בהפרטת שירותי החקירה: רשות המסים היא בעלת סמכות לבצע חקירות מסוימות על פי פקודת מס הכנסה, וכן על פי חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת) [יש עוד חוקים לשאר רשויות המס, אבל הנקודה ברורה]. בעצם, מי שיבצע את החקירות (איסוף המידע) אינו עובד מדינה אלא תוכנת מחשב שתשכר מחברה פרטית. חברה פרטית תהיה בעלת היכולת לקבוע קריטריונים, לבקש מידע (הגם שמדובר על איסוף ממקורות גלויים) ובעצם "תלשין" למס הכנסה. סוג כזה של הפרטת סמכויות החקירה בעצם יגרום לכך שמערכת ממוחשבת תהיה מי שאוספת מידע על אזרחים, על פי קריטריונים עלומים, כאשר לנחקר לא תמיד יש את היכולת לעמת את הנתונים ולהתעמת מול חוקריו.
יש בעיה משמעותית בהפרטה כזו: היא מוציאה את הסמכות מהמדינה, ומייצרת גם תלות.
2.
הבעיה השניה היא בעיית הפרטיות: רשות המסים רוצה לפנות למקורות גלויים ברשת (נניח, רשימת הרכישות של אדם בeBay) ולכרות את המידע הזה; לדברי הכתבה, "אם אדם רוכש בהיקפים גדולים מוצרי חשמל, רהיטים וכו', תוכל החברה לאתר את העסקאות שביצע באתרים שונים. את התמונה המלאה של ההתנהגות הצרכנית תשווה החברה להכנסות של אותו אדם ותחפש פערים". עכשיו, מה שקורה בהמשך הוא מעניין יותר: נוצר מאגר מידע שלא רק מצליב מידע פומבי מול מידע של רשות המסים, אלא ממש מאפשר לרשות המסים לקבל מידע איכותי יותר, מפולח אישית, שיכול גם להיות הרבה מעבר למה שמותר לה לשמור על אדם.
3.
בעצם, כשעשיתי עם עידו קינן את תחקיר מועדוני הלקוחות למדנו שחלק ממועדוני הלקוחות "שומרים לעצמם את הזכות" למכור, כעניין עסקי, את רשימת הקניות שלכם לצדדים שלישיים. עכשיו, רשות המסים פשוט יכולה לקנות את המאגר הזה ולהצליב אותו; הדאגה היא השימוש המתמד במידע שלנו כנגדנו. זה לא שיש לנו משהו להסתיר, אלא הטרחה של הצדקה אינסופית של מדוע בחרתי לקנות ממרח כמהין כאשר ההכנסה שלי היא "רק" של עשירון תשיעי ולא עשירי, או מדוע בחרתי לטוס לנופש בעיר מסוימת כאשר ההכנסה שלי אינה מספקת. לרוב המקרים יש הסבר ברור (אנו חיים בחברה גרעונית) ולמקרים האחרים ההסבר הוא קצת מביך (קיבלתי עזרה מההורים).
4.
בעצם, מס הכנסה לא עושה את הברור ובודק את מעלימי המס הגדולים: הוא לא בודק אצל הטייקונים והחברות הציבוריות את תכנוני המס. הוא הולך להשקיע עשרות מיליוני שקלים במערכת מחשוב יקרה, שספק אם תחזיר לו את ההשקעה. מנגד, יווצר כאן מאגר מידע פריץ, שכל אדם ירצה לשים עליו את היד: כל משווק סוג ב' רוצה לדעת מה כבר רכשנו ברשת, כדי שהוא יוכל למכור לנו יותר.
5.
אני רק מקווה שרשות המסים תעמיד לציבור את המידע (הלא פרטי) שלה באותו האופן הפתוח שאותו היא מתכננת לקצור ברשת. אני מחכה ליום שנוכל לקבל מרשויות המס פירוט של מידע היסטורי על הכנסות המדינה, על הסדרי פשרה עם מי שהעלים מס, ועל כל הנתונים החשובים שיש ברשות. אולי כדאי שהיא תתחיל שם.
יונתן , תודה על הפוסט . טוב , תקצר כאן היריעה , מה שצריך היה להיות לך לדעתי ברור , לא כל כך ברור דווקא לך ! אתה מניח שעצם הפעולה של פישינג , או כריית מידע , הינה פעולה חוקית . כמובן – אם המידע גלוי ופתוח לציבור ממילא , ונגיש ממילא , איך יכול להיות אסור הדבר ? שהרי כפי הפוסט – מדובר במקורות גלויים .
אז זהו , מקור גלוי , לא מעיד בהכרח על חוקיותו או סבירותו של דבר ( ואחד הם !! ) למה ? קודם כל , ברמה המושגית , אנו צריכים לדון במושכלת יסוד – אין לרשות , בלתי כי אם מה שניתן לה על ידי הציבור ! הרשות היא נאמן של הציבור , ולא ההיפך !! לכן – רשות חייבת לפעול כדין , ואך ורק כדין . המשמעות של לפעול כדין , הינה זו – מותר לעשות רק מה שהותר , ולא רק מה שלא נאסר ( זאת בניגוד לפרט , וראה : בג"ץ 164/97 קונטרם נ' המכס , נב (1) 289) ) . והנה אתן לך המחשה עילאית :
חוק יסוד : הממשלה , סעיף 32 כך נוסחו :
"הממשלה מוסמכת לעשות בשם המדינה,בכפוף לכל דין,כל פעולה שעשייתה אינה מוטלת בדין על רשות אחרת ."
שים לב , לממשלה יש את חופש הפעולה השיורי / יצירתי הגדול ביותר , וגם אז , רק כדין יכולה היא לפעול !! אז עכשיו , בוא ננסה להבין ברמה הקונקרטית , מדוע לכאורה אין פעולה זו , של פישינג מידע גלוי כאמור , בבחינת פעולה חוקית וכדין וסבירה .
תחילה , גם בארה"ב , וגם בישראל , נפסק שאפילו מידע נגיש באופן כללי , שונה ממידע שהוא תמציתי , מאורגן , וזמין במכה , מבלי חיפוש מעמיק אחריו והכל גם אם המידע גלוי לעילא !! לצורך זה עיין ב :
United States Court of Appeals,Fourth Circuit.
OSTERGREN v. CUCCINELLI II
Nos. 09-1723, 09-1796.
Argued: March 23, 2010. — July 26, 2010
ועוד :
Texas Comptroller of Public Accounts, Petitioner,
v.
Attorney General of Texas and the Dallas Morning News, Ltd., Respondents
Argued September 10, 2009
אם לא תמצא בגוגל , תפנה אלי . ועוד בישראל , תוכל להקיש זאת מ : ע"א 439/88 מדינת ישראל רשם מאגרי מידע נ' ונטורה משה, פ"ד מח(3), 808 .
ועוד – הרי בסך הכל , עסקינן במאגר מידע שמוחזק בידי רשות ציבורית . ואין אפשרות לרשות ציבורית , להקים מאגר מידע , שלא על פי הסמכה מפורשת . ואיך אנו נמצאים למדים זאת ? טוב , לא אאריך בריסון שהשית המחוקק על שימוש במידע ציבורי עודף ( שהועבר בין רשות לרשות ) , אבל רק אביא כהמחשה את סעיף 6 ל – תקנות הגנת הפרטיות ( תנאי החזקת מידע ושמירתו וסדרי העברת מידע בין גופים ציבוריים ) תשמ"ו 1986 , וכך נוסחו :
" מקבל מידע שקיבל מידע לפי תקנות אלה יפריד מיד עם קבלת הנתונים את המידע העודף וימחק אותו מיד "
הנה לך , עסקינן בהעברת מידע כדין , בין גופים ציבוריים . משמע – לא כל מידע , רשות ציבורית יכולה להחזיק כדין או לעשות בו שימוש כלל . המחוקק נוהג ריסון , ומגדיר במפורש את גדרי המידע ואיכויותיו לכל רשות ורשות . לכן , תוכל להקיש ,שרשות לא יכולה לכונן כחפצה כל מאגר מידע בכל נושא .
ולבסוף , זמני קצר מאוד : בארה"ב נפסק ( כאמרת אגב אמנם , אבל משמעותית ! ) , שאיסוף אלקטרוני מאסיבי של מידע , הינו בבחינת -גיים צ'נז'ר ( game chagner ) העובדה שרשות אוספת מידע בצורה אלקטרונית , צולבת , וזריזה , ומעל הכל – חסרת השקעה ממשית של משאבים בעולם הריאלי , משנה כללי משחק . ותקצר היריעה …..
תודה
יונתן , רק על מנת להדגיש ולהבהיר ביתר חדות בתגובתי לעי"ל :
בית משפט בארה"ב קבע ( ובעקיפין , גם בארץ כאמור ) ש : גם אם מידע הוא בכל מקרה , נגיש , וגלוי באופן כללי , עדיין יש הבדל בין מידע דנן מסודר ומאורגן בתוך מאגר מזוהה וזמין מיידית לשליפה , לבין : מידע שצריך פישינג רציני בשביל לאתרו , הכל מתוך חיפוש מייגע ואינטר מאגרי . תודה