בשבח הפיראטיות, או מה שארגוני זכויות היוצרים שכחו

0.
אתמול התארחתי ב"פגוש את העיתונות" על תזכיר חוק זכויות יוצרים, התשע"ו-2016. הטקסט כאן הוא הדברים שלא יצא לי להגיד מפאת קוצר הזמן.

תכירו את מוניות הדר-לוד. איפשהו בשנת 1709 מוניות הדר-לוד קיבלו זכיון בלעדי מהמדינה להיות מי שמסיעים נוסעים במונית מנמל התעופה בן גוריון ואליו. מגיעה שנת 2017, שלוש מאות שנה אחרי, ופתאום יש אפליקציות כמו Uber וגט-טקסי שמאפשרות לאנשים, מה לעשות, להשתמש בטכנולוגיה מבית ולעקוף את המונופול הזה. לא רק זה, גם אפליקציות של תחבורה שיתופית יכולות לאפשר לאנשים שרוצים להגיע ליעד משותף לחלוק נסיעה. החלק המוזר ביותר מתחיל כשאפליקציות כמו Uber יאפשרו את UberX ויתנו לפשוטי-עם כמוך וכמוני לנהוג ברכב פרטי, לאסוף אנשים מנמל התעופה, להביא אותם לביתם ולקבל על כך כסף.

איפשהו, זה נראה מאוד ברור שהרגולטור, שנתן למוניות הדר-לוד לפני שלוש מאות שנה את המונופול יבוא ויגיד "הלו, קרה משהו, אולי הגיע הזמן לחשוב מחדש על המונופול הזה?". ה"משהו" הזה הוא הטכנולוגיה ואת מה שברור למוניות הדר-לוד לא כל כך קל להסביר לארגוני זכויות היוצרים (וכן, אני מתייחס אליהם כמקשה אחת כי קשה מאוד להפריד בינהם).

1.
הטיעון שעלה אתמול, ועולה כל פעם על ידי ארגוני זכויות היוצרים, הוא שהיוצרים השקיעו מיליונים בהפקת סרטים וצריכים לקבל פירות על עמלם. הטיעון הזה, כמובן, לא נכון משפטית. במשפט יש לא מעט מקרים שבהם הוכרה הזכות של החברה להשתמש ביצירות וקניין של אחרים כאשר הם השקיעו הרבה מאוד כסף. התיאוריה לפיה עבודה היא שמקימה את זכויות היוצרים לא התקבלה במשפט, והתיאוריה הנכונה היא שמי שמייצר משהו אמנותי, בעל ערך יצירתי, הוא שמקבל הגנה ((ע"א 8485/08 The FA Premier League Limited נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט בישראל וFeist Publications, Inc., v. Rural Telephone Service Co., 499 U.S. 340 (1991 בארצות הברית); בשני המקרים בתי משפט עליונים פסקו כי עצם ההשקעה באיסוף של נתונים לא מקנה הגנה בזכויות יוצרים, אלא יש צורך בדבר מה נוסף, אמנותי, כדי להקנות הגנה.

2.
לא רק זאת, אלא גם שזכויות היוצרים הן גמול יציר חקיקה. חקיקה שחופשיה להשתנות בכל עת. כאשר אדם רכש שלוש דירות להשקעה, אף אחד לא התחייב בפניו כי המחוקק המנוול לא ישנה את הכללים ויטיל עליו מס מיוחד, כאשר יצחק תשובה יצא לחפש גז בים אף אחד לא הבטיח לו שלא יבוא רגולטור וישנה את החוק (בעצם, במקרה הזה כן). אבל יותר מכל, זכויות היוצרים הן הסדר ייחודי שבו המדינה מייצרת קניין. המדינה לוקחת אוויר והופכת אותו למשהו עם זכויות משל עצמו. אף אחד לא מבטיח שהאוויר הזה לא ישתנה מחר או מחרתיים, כשהטכנולוגיה תשתנה.

3.
התפישה של ארגוני הזכויות, לפיה הזכות הזו מתת-אל בלתי הדירה היא תפישה שגויה. בדיוק כמו כל מונופול שנוצר כדי לתמרץ אדם מסוים, גם זכויות היוצרים יפוגו. מתי הן יפוגו? כאשר המחוקק יאות להבין כי אין צורך בהגנת זכויות יוצרים כדי לתמרץ את היוצרים אלא יש דרכים ומודלים חדשים וטובים יותר. כאשר יהיה ברור כי ההגנה של זכויות היוצרים פוגעת בציבור. עכשיו, לא צריך להגביל לגמרי את זכויות היוצרים, אבל גם לא צריך להתייחס אל ארגוני הזכויות באותה צורה שבה מתייחסים לכל בעל מקצוע: מדובר על אנשים שמעוניינים לקבל מונופול מסוים ולייצר שוק לא תחרותי.

4.
המונופול שניתן לבעלי זכויות היוצרים לא שונה בהרבה מהמונופול שניתן לחברות תחבורה מסוימות, או לגופים חצי-ממשלתיים, על מנת לספק שירותים. אנחנו לא צריכים לתמרץ את אותם מונופולים מעבר למה שהם אלא לעודד אותם להיות יעילים. בדיוק באותה הצורה שבה אנחנו לא רוצים שלמונופול כלשהוא יהיה רווח של מעל ל20%, או שאנחנו לא רוצים שהמונופול ישתמש בזכויות שלו כדי לפגוע באחרים, כך צריך להסתכל על מונופול זכויות היוצרים: לאמץ תפישה שמאפשרת לכפות על בעלי הזכויות למכור את הרשיון לכולם, בדיוק כמו שבמקרה של תרופות מצילות חיים ניתן לכפות זאת על בעלי פטנטים. לכן, בדיוק כמו שאנחנו רוצים לעזור לציבור להגיע יותר מהר ויותר בזול מנקודה א' לנקודה ב', ומפקיעים את המונופול של נהגי המוניות, אנחנו עושים זאת עם בעלי זכויות היוצרים.

5.
בסוף המאה התשע עשרה תושבי ניו יורק התחבטו בשאלה קשה: במצב הנוכחי, קצב צואת הסוסים יגדל ויגדל ככל שאנשים ישתמשו בכיכרות, ואנחנו לא נוכל ללכת ברחוב. פתרונות רבים הוצאו כדי לפתור את הבעיה, ואז באה המכונית, ושינתה את המצב עם טכנולוגיה. זו בדיוק הבעיה שהוצגה בספר השני של  פריקונומיקס: הטכנולוגיה פותרת בעיות הרבה יותר ביעילות. הפיראטיות היא זו שהביאה לנו את הפס הרחב, את נפח האחסון האינסופי, את הרזולוציה הטובה יותר של 4K, אבל מה: היא עושה קצת נזק (חרא ברחוב). מתישהו, בקרוב, תבוא גם הטכנולוגיה שתפתור את זה.

10 תגובות ל-“בשבח הפיראטיות, או מה שארגוני זכויות היוצרים שכחו

  1. שלום. אשמח לקבל קצת פירוט על הסעיף הראשון – כאשר קבוצה של אנשים כתבו, צילמו וערכו סרט בוודאי שהם הכניסו בו צד אומנותי, ולא רק אספו נתונים שונים וקיבצו אותם יחד. אותו הדבר לגבי מוזיקה, ציורים וכו'. אם כן מה הטענה המופיעה בסעיף הראשון כאן?

  2. אלעד,
    הטענה היא שהמחוקק נתן זכיון לבעלות כאן, אבל הזכיון הזה הוא לא הכרח המציאות ויכול להשתנות בכל יום. כמו שאפשר להאריך את תקופת ההגנה על זכויות יוצרים אפשר גם לקצר אותה.

  3. מה הקשר לפורמט בו מנוגנת היצירה( תקליט, פס רחב מוזרם, דיסק או שידור רדיו ) ?
    מישהו כתב את השיר וכיום הוא לא ממש מתוגמל על כך ,
    אז אתה רוצה בכלל להפסיק את התשלום הזעום שניתן כיום ליוצרים?

  4. ליצרני התכנים אין מונופול על *ייצור תכנים* אלא רק בעלות על התכנים שיצרו. זכותך ליצור מוזיקה, לכתוב ספר להפיק סרט וכיוצא בזה, להפיץ אותם ולהתחרות בהם, כשכיום ההפצה קלה וזולה מתמיד.

    ההקבלות לעולם הפיזי תמיד יהיו בעייתיות אבל כאן אתה מדבר על "uberz" בו אם אני רואה רכב שאינו בשימוש אני פשוט לוקח אותו בשביל להסיע נוסעים בתשלום.

  5. אנלוגיה טובה יותר מאשר Uber היא YouTube ותעשיית המוזיקה.

  6. אנלוגיה טובה יותר מאשר Uber היא YouTube ותעשיית המוזיקה.

  7. מצטרף לנדב, ההשוואה בין מונופול של מוניות הדרך למונופול של היוצר על היצירה האמנותית שלו אינה סבירה והגיונית לדעתי.
    המונופול של מוניות שדה התעופה הוא סתמי ונוצר כדי ליצור הכנסות כסוג של מס.
    זה שונה לחלוטין מזכות הקניין של היוצר ביצירה מקורית, שלא הייתה קיימת קודם.

  8. ורק לחדוב מה היה קורה לאנושות, אם היו זכויות יוצרים על התנ"ך, על פיתוח האלגברה ודפוס …

  9. אלעד — הטענה בסעיף הראשון, להבנתי, היא לא שצילום סרט אינו יצירה; הסעיף בא להפריך את הטענה שמה שמצדיק את המונופול הוא ההשקעה הכספית (או השקעת העבודה) ביצירה. לשם כך הוא נותן דוגמה של תוצרת שהושקעו משאבים בהפקתה, אבל לא הוכרה כמוגנת בגלל שהיא לא יצירתית.

    בעיניי זהו סוג של „טיעון איש קש”: הטענה של ארגוני הזכויות היא שבלי זכויות חזקות, לא יהיה אפשרי לממן יצירה, ולא תהיה יצירה. הם מעלים אותה כטענה פרקטית, לא כטענה משפטית. ההעמדה שלה כטענה משפטית, ועוד בראש הדברים, לטעמי רק מחלישה את הטיעון הכללי, שהוא לדעתי נכון לחלוטין: מערכת זכויות היוצרים, כפי שהיא כיום, זקוקה לרפורמה בכיוון ההפוך מזה שאליו דוחפים ארגוני הזכויות.

  10. הייתי רוצה להעלות עוד 2 נקודות.

    1. לא סביר לדרוש מהצרכנים לעשות מנוי (כבלים, לווין) בעלות של 200-300 ש״ח לחודש על מנת לגשת לתוכן שרובו לא מעניין אותם ואין להם זמן לצפות בו, ומצד שני הוא לא מכיל את כל התוכן שהם מעוניינים בו (כי כל ספק קנה רק חלק מהתוכן, ובנוסף יש תוכן פרימיום בתשלום נוסף). וזה בזמן שבמדינות מתקדמות יש שירותים איכותיים וזולים יותר של תשלום לפי צפייה כגון נטפליקס ו hulu. בארץ רק לאחרונה השיקו שירותים כאלה עם הכניסה של נטפליקס וסלקום טיוי. ולאחרונה גם אמזון.

    2. עם כל הכבוד להשקה בישראל של נטפליקס, שבגרסה הישראלית שלה חסר כרגע הרבה תוכן שכן זמין בחו״ל, ולהשקה של סלקום טיוי – אתם באיחור של 8 שנים! בארה״ב hulu כבר זמין 8 שנים. בזמן הזה שאתם (הגופים המסחריים) התמהמתם והמשכתם לדחוף לנו חבילות של יקר-אבל-הכל-כלול אנשים התרגלו לצרוך תוכן חינמי/פיראטי. אני מאמין שבסוף גם בארץ אנשים ילמדו להשתמש בשירותים החדשים, אבל בגלל ההתמהמהות וההרגלים שאנשים פיתחו הדבר יקח זמן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *