בעלי זכויות היוצרים: יש ואין לנו חוק שמאפשר לחסום אתרים.

בחודשים האחרונים מקדמת שרת המשפטים, בלחץ רב של ארגוני היוצרים, תזכיר חוק לתיקון חוק זכויות היוצרים. עיקרו של התזכיר הוא ארבע סוגיות, שכל אחת מהן לחוד אינה נחוצה (לדעתי) ושמטרתן לשנות את האיזון העדין מאוד בין הזכות של יוצר להנות מהמודל העסקי הכושל שלו לבין זכות הציבור להשתמש בידע, תרבות ויצירה חופשית. ההסדרים המוצעים הם ארבעה: (1) מתן צווי חסימה גורפים לאתרי אינטרנט; (2) חשיפה של גולשים אנונימיים החשודים בהפרת זכויות יוצרים; (3) הפללה של פעולות הפרת זכויות יוצרים, כך שלא יטופלו רק במישור של תביעות כספיות, אלא יהיו סנקציות פליליות; ו(4) הרחבת ההגדרה של הפרת זכויות יוצרים ברשת. ארבע הסוגיות הן בדיוק "תיקון" לפסקי דין שקבעו שאי אפשר לעשות את זה.

במקרה של צווי החסימה הגורפים, הרי שבמקרה של תא 37039-05-15 זיר"ה נ' פלוני אלמוני פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב כי לא ינתן לבעלי זכויות היוצרים צו חוסם כנגד אתר "פופקורן טיים" אלא שעליהם לאתר את המפר ולתבוע אותו ישירות. במקרה של חשיפת גולשים אנונימיים, הרי שקודם כל ראינו שמדובר בפרויקט רע, שמאפשר שימוש לרעה בזכות הזו, אבל גם ראינו שהפרת זכויות יוצרים ברשת, מה לעשות, אינה עומדת בכללים שנקבעו בפסיקה לפני הליך רמי מור (רעא 4447/07 רמי מור נ' ברק). לפני שבית המשפט העליון פסק בצורה חד משמעית כי אין אפשרות לחשוף גולשים עד שיתקן המחוקק את החוק, בתי המשפט פסקו כי יש צורך בעוולה אזרחית שהיא גם עבירה פלילית כדי לחשוף את המעוול (תא 4995/05 פלונית נ' בזק בינלאומי). לכן, דורשים ארגוני זכויות היוצרים גם את ההפללה.

התיקון השלישי, ההפללה, דורש בעצם לשנות סדרי עולם, ולקבוע כי כל הפרה אשר צומח ממנה רווח עקיף או ישיר תהיה עבירה פלילית, וזאת לאחר שבית המשפט העליון הגדיר אותה, בהערת אגב, כמשהו שהמשפט הפלילי לא צריך להתייחס אליו (רע"פ 8464/14 מדינת ישראל נ' ניר עזרא, פסקה יח). התיקון הרביעי נועד להתגבר על ההלכה שנפסקה בעניין רוטר (תא 567-08-09  אליס נ' רוטר) שבה בית המשפט קבע שצריכה להיות ידיעה קונקרטית וממשית על הפרת זכויות יוצרים כדי להקים אחריות לאתר אירוח, ולהפוך אותה.

עכשיו, אני לא מאשים את ארגוני זכויות היוצרים שרוצים לשנות את החוק לטובתם. זה בדיוק כמו כל גוף אחד שרוצה להגדיל את הפרנסה שלו. אני כן רוצה אבל שתשמעו את הסיפור על מה שקרה השבוע עם אתר "סדרות.TV". בתחילת השבוע עלו כותרות בתקשורת על חסימת אתר "סדרות.TV" בצו בית משפט, וטענה לקנס שניתן כנגד בעל האתר. אלא, שקריאה של הפרוטוקול שנערך באותו היום (תא 4481-01-13 זיר"ה נ' מיכאל בן עמי, פרוטוקול מיום 11.12.2016) מעלה דאגות לגבי הדרך שבה ישתמשו בצווים האלה.

לפי טענותיו של בן-עמי, ובהתחשב בכך שאתר "סדרות" עדיין נמצא באוויר למרות הצו, הוא לא קשור לאתר, אלא נתן שירותי אחסון. לדבריו, פרצו לביתו יום אחד, עיכבו אותו וחיפשו במחשבים האישיים שלו; למרות החיפושים האלו, לא מצאו דבר שקושר אותו לאתר. מנגד, עו"ד ערן פרזנטי שמייצג את זיר"ה טען שיש חשבון PayPal על שמו של בן עמי.

כמעט ארבע שנים, מאז ינואר 2013, עמלו בזיר"ה לא רק לאתר את המפרסם, אלא גם לאתר ראיות שקושרות אותו, ועד היום לא הצליחו להביא ראיה חד משמעית שתקשור אותו לאתר המעוול הזה, שאין מחלוקת שמפר את החוק. האם אי ההצלחה שלהם נובעת מחוסר מוטיבציה או מסיבה אחרת? זה לא משנה. מה שכן משנה הוא ללמוד על הנזק ההיקפי שנדרש להגרם לתשתית האינטרנט ולחברה כדי לאפשר להם להמשיך את המלחמה הזו בטחנות רוח. כדי לאפשר צווי חסימה וחסימה של אתרי אינטרנט, ספקיות אינטרנט צריכות לשנות את התשתית שלהן ולאפשר חסימה נקודתית, כך שהיום אלה יהיו אתרים מפרים, ומחר מישהו אחר ישנה את השרתים כדי לחסום דברים אחרים.

הפריצה בכח, השקעה בכונס נכסים, תפיסה של כל המחשבים של אדם, וכל זה עבור מה? להגן על המודל העסקי של חברות שמרוויחות מיליארדי שקלים. איך הם הגיעו לבן-עמי? לא ברור. איך הם מבקשים צו חסימה כשהם דוחפים חוק שבא לשנות את המצב הקיים ולאפשר חוקי חסימה? לא ברור גם כן.

עכשיו, אחד משניים: או שאנשי ארגוני זכויות היוצרים כבר היום יודעים לחשוף את המעוולים שמפרים זכויות, כפי שהם טוענים, ולכן הם לא צריכים חוק שיאפשר להם לחשוף את הזהות (כי אחרת, כיצד הגיעו לבן-עמי), ושלבית המשפט יש סמכות לתת צווי חסימה, או שאין להם דרך לקבל צווי חסימה ולחשוף את המעוולים, ואז בן-עמי עבר עוול נוראי. ארגוני הזכויות לא יכולים להחזיק את הטענה הזו משתי קצותיה ולטעון מול המחוקק שהם רוצים שינוי חקיקה שיאפשר להם יותר, ומצד שני לפני שהחוק הזה עבר לבקש את הסעדים האלה מבית המשפט. לכן, הם צריכים לבחור מהר מה המצב, או שיחדלו להתנהל כך עד לקבלת החוק, או שיפסיקו לדחוף את החוק הזה.

2 תגובות ל-“בעלי זכויות היוצרים: יש ואין לנו חוק שמאפשר לחסום אתרים.

  1. הי,

    התייחסת כאן אל הארגונים כמקשה אחת. נניח וטענתך המוסרית היא צודקת גם בשאר המישורים.
    מה מונע מארגון א' לתבוע בגין משהו שארגון ב' עדין דוחף עבורו הצעת חוק?
    למה שהארגון בכלל יידחוף את החוק בשמו (טכנית הוא גם לא ייכול להגיש אותו פורמאלית, רק לדחוף – את זה אפשר לעשות מאחורי הקלעים).
    האם שימוש בחוק הקיים תוך שאיפה לשיפור שלו היא בעייתית. הרי החוק קיים…

    וכל זה מאדם שנמצא באינטרנט מ 95 ומוקיר את הרעיון של שמירת האינטרנט כחופשי. אבל – חסרה פה נקודת האיזון. האם אנחנו רוצים להכשיר ארגונים שמרוויחים מיליארדים כדבריך להשתמש בשיטות האקינג בשביל לחשוף עוולות? (האקינג כלפי מפיצים ומשתמשים). אני מעדיף שלא – אבל זה דורש לאפשר להם כלים אחרים…

    גידי

  2. האם יתכן שיש "טרולי פטנטים" בזכויות יוצרים?
    טרול פטנטים הוא כינוי גנאי לאדם או חברה התובעים אחרים, לרוב חברות גדולות, על שימוש בפטנט שלהם, בצורה אגרסיבית ואופורטוניסטית. בדרך כלל, מדובר בגוף שאינו מפתח מוצר על פי הפטנט, אלא רק משתמש בו כמקור לתביעות כספיות נגד אחרים המעוניינים לפתח מוצרים כאלה. (מקור Wikipedia)

    האם יתכן שחברות שמוכרות תמונות מפיצות אותם להורדה בכדי לתבוע אחר כך?
    או אפילו חברות "ביניים" כגון משרדי משרדי עו"ד שמחפשים בשביל לקוחות שלהם לקוחות על-מנת לתבוע.

    ואז בעצם לא פלא שינסו לתבוע כל ילד שלקח אמוג'י באנטרנט על סך 100K ש"ח ע"פ החוק.
    אולי אנו נותנים קצת יותר מידי כח ל"זכויות יוצרים" אולי שווה קצת לתת פרופורציה חוקית לכך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *