קליסקי נ' נחמה: איך לא להקים להקה.

כאשר שותפות מחזיקה בזכויות יוצרים של יצירה מסוימת, זה תמיד נראה כמו תאונת דרכים. המקרה של אתניקס אינו חריג, ורק מראה מדוע כאשר יוצרים במשותף צריך לאגד את הזכויות בצורה שמאפשרת המשכיות של היצירה ולא מאפשרת ליוצרים לריב ולמנוע מהציבור לגשת יצירות. אתניקס הוקמה בשנת 1989 על ידי שני רבי-אמנים ישראלים, זאב נחמה ותמיר קליסקי. נחמה היה הזמר, וקליסקי היה הקלידן. השניים שיתפו פעולה לאורך השנים לא רק בלהקה אלא מחוצה לה, והפיקו לאמנים רבים את התקליטים, החל משרון חזיז ועד לאייל גולן. במהלך 2016 החלו סכסוכים בין נחמה לקליסקי, שבדיעבד (מקריאת החלטת בית המשפט) הסתבר שרק המשיכו סכסוכי עבר. הסכסוכים האלו הגיעו בשבוע שעבר להחלטה בבית המשפט שהדירה את קליסקי מהלהקה והתירה לנחמה וחבריו להמשיך להשתמש ברפטואר ללא קליסיקי.

אתניקס היא אמנם להקה, אבל החוק לא מכיר יישות משפטית בשם "להקה", ולכן שאלה קשה עולה בנוגע לזכויות היוצרים בשירי הלהקה. האם מדובר בשותפות, בחברה בע"מ או בזכויות שמחזיקים ביחד היוצרים. בדרך כלל, כאשר מדובר על יוצרים במשותף, כלומר שני מלחינים או שני משוררים, שיושבים יחד ויוצרים יצירה, החוק מכיר בהם כ"יוצרים במשותף" והפסיקה קבעה שלכל אחד מהיוצרים המשותפים יש יכולת להטיל וטו על השימוש של השני ביצירה; בעניין של דתיה בן-דור (תא 1884/06 אסתר עצמוני נ' דתיה בן דור) בית המשפט קבע כי אם יש שני יוצרים במשותף, אז הם צריכים להסכים בינהם לגבי ניהול הזכויות; בהעדר הסכמה, כל אחד מהם יכול להיות דיקטטור ולאסור על השני להשתמש ביצירה.

הלהקה עצמה אינה מוכרת כיישות משפטית, ולכן צריך לבדוק אם היא שותפות, שיש לה זכויות כלשהן, ואז אפשר אולי לאפשר, לפי מנגנוני ההצבעה של השותפות, לנהל את זכויות היוצרים. להבדיל מכך, אם הלהקה היא חברה בע"מ, וכל אחד מהחברים הוא בסך הכל בעל מניות (או רק עובד שכיר של החברה) אז במצב כזה גם אם אחד החברים, חס וחלילה, יפטר, תוכל להתקיים הלהקה בלי שינויים. במקרה הזה, בית המשפט פוסק שלא ולא. הלהקה אינה שותפות, ולמרות זאת יש גורמים רבים שזכאים לרווי הלהקה, הלהקה אינה חברה בע"מ בשם שולטן שמחזיקה את הזכויות בשירים, כיוון שיש אחרים שמחזיקים זכויות לרווחים. בכלל, לא ברור מהי הלהקה.

לכן, במקרה של אתניקס, לצערנו, יש תאונת דרכים; לפי ההחלטה (הפ 14901-10-16 קליסקי ואח' נ' נחמה ואח') אתניקס אינה שותפות ולכן אין יחסי שותפות בין חברי הלהקה. בין הצדדים לא היה הסכם שיתוף וניהול של הזכויות. לעומת זאת, בשנת 2012, בעקבות רצון של קליסקי לצמצם פעילות, נחתם בין הצדדים הסכם  והוקמה חברה משותפת בשם שולטן. שולטן החזיקה את ההכנסות מהופעותיה של אתניקס, והיא קיבלה את זכויות היוצרים ביצירות של אתניקס (דבר שנסתר מאוחר יותר בפסק הדין, בו בית המשפט טוען שהזכויות בכלל עברו לאקו"ם), מחזיקה את הסימן  המסחרי "אתניקס" ומנהלת את הפעילות העסקית של אתניקס.

מנגד, לפי פסק הדין, יש עוד שני אנשים, רונית ארבל (המנהלת האסטרטגית של הלהקה) ומיקי דה-פז (מנכ"ל הליקון, חברת הייצוג), שזכאים ל7% ו14.29% מהרווחים של אתניקס. כלומר, המבנה המשפטית מסובך במיוחד: יש שני אמנים שמחזיקים מניות בחברה בע"מ, אבל את רווחי הלהקה, למרות שהם מגיעים לתוך החברה בע"מ (שכל אחד משני האמנים מחזיק שליש בה) מחלקים ביחד עם עוד שני אנשים חיצוניים (מנהל אמנותי ויועץ אסטרטגי). אף אחד מהאנשים האלה לא מחזיק את זכויות היוצרים, אלא החברה.

כעת, קליסקי ונחמה רבים; וקליסקי מעוניין בשני דברים: הראשון הוא למנוע את השימוש בשם הלהקה כאשר היא בלעדיו, והשני הוא להפסיק את השימוש ביצירות שלו בהעדר הסכמתו. לפי פסק הדין נראה שקליסקי שולט בחברת שולטן, שמחזיקה את הזכויות. אלא, שבסעיף 19 לפסק הדין בית המשפט לא מוכן להעתר לסעד שיאסור את השימוש בשירים, כי "נראה כי מר קליסקי העביר את זכויות היוצרים שלו לאקו"ם". לגבי הסימן המסחרי, השם אתניקס, בית המשפט מסתמך על ההסכם בין שולטן ליתר הגורמים (סעיף 18 לפסק הדין) בו הוסכם כי למרות שהשם אתניקס הוא בבעלות של חברת שולטן, היא נתנה ללהקה (שוב, הגוף העמום) את הזכות להשתמש בו.

הדבר העיקרי שניתן ללמוד מההחלטה בנושא הזה היא שאולי הגיע הזמן להכיר ביישות המשפטית בשם "להקה" ובזכויות של היחידים בה, ולייצר הסדר ייחודי בחוק זכויות יוצרים. אם היה הסדר כזה, שקובע, לצורך העניין, שבהעדר הסכם אחר בין חברי הלהקה אזי הרוב קובע (ולא יכול להיות וטו) ושבהעדר הסכם אחר ניתן להרחיק חבר להקה, כמו גם שבהעדר הסכם אחר חבר להקה אחר הרחקה עדיין יהיה זכאי לתמלוגים, היה ניתן לייצר הסדר יעיל ללהקות. במקרה שלנו, אתניקס עשויים לסיים את הקריירה שלהם כלהקה בגלל העניין הזה.

דמיינו מצב שחברת שולטן, שהיא בעלת הסימן הבלעדי "אתניX", מוכרת את הסימן או אפילו פושטת רגל והסימן הולך למכירה למרבה במחיר. מה יקרה אז עם שם הלהקה? דמינו מצב שבו החברה שמחזיקה את הזכויות בשירים סוחרת בהם, על גבה של הלהקה? כל המצבים האלו ייתכנו בהסדר הרעוע שנוצר כאן, והיה צריך לבוא לתיקון עוד הרבה לפני בית המשפט. לבינתיים, הדומיין של הלהקה אינו זמין ושולטן, החברה, הקימה עמוד פייסבוק שמציג את הפעילות שלה. הלהקה ממשיכה לתחזק עמוד פייסבוק וגם דומיין אחר, ובפועל יש אפשרות של Fork: מצב בו יהיו שתי להקות עם אותו רפרטואר בגלל הזכויות שיתחרו על הקהל. המצב הזה לא רצוי, והוא קצת עצוב.

cc-by-sa oyoyoy

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *