0.
הפוסט הזה כאן כדי להסביר עמדה. הוא לא מחדש שום דבר, אבל הוא כן נועד להסביר מדוע העמדה שלי עקבית בכך שאני מנסה שלא לאפשר למחוקק להתערב בקבלת החלטות עבור הספקיות ובהטלת צנזורה על תכני משתמשים.

1.
מדי פעם מציגים לנו נושא חדש שבו יש שימוש לרעה של בני אדם בטכנולוגיה חדשה. יהא זה הלבנת הון באמצעות ביטקוין, עידוד הימורים באמצעות טלגרם, שיימינג בפייסבוק, הפרת זכויות יוצרים בתוכנות שיתוף קבצים, וכדומה וכדומה. כל פעם מציגים מקרה קיצון והוא קשה: ילד שעבר בריונות והתעללות, אישה שתמונותיה הופצו ברשת, אדם שהואשם על לא עוול בכפו, ובכל אחד מהמקרים האלה מנסים למצוא מדוע ספקיות הטכנולוגיה צריכות לטול את תפקיד השוטר ולסנן אקטיבית את התכנים או לקחת אחריות על כך ולפצות אותו. בכל אחד מהמקרים הרצון ללכת אחר תחושת הבטן ולהטיל אחריות גוברת אצל פוליטיקאים, וההגיון והמחשבה הרציונאלית נעלמת.

2.
זה קורה לא מעט. יש שדולה שלמה בכנסת שמנסה לקדם את הנושא הזה; יש דיונים פעם אחר פעם בנושא. אבל בפועל, הרצון הזה הוא רצון לא רציונאלי, ואני אתן דוגמא דווקא מהכיוון הכי לא נכון שיש, רכבים אוטונומיים. לפני שבועיים רכב אוטונומי של חברת אובר דרס והרג הולכת רגל. המחשבה הראשונה היא כי מדובר בטעות, במצב שצריך לפצות בגינו, במצב שבו אפשר להטיל אחריות על אובר. והמחשבה הזו היא אכן תחושת הבטן הראשונה של כולם. כל עוד מדובר בניסוי, במצב מפוקח שאובר נכנסת אליו ברצון ובמודע, תוך פיקוח אנושי, אני נוטה להסכים עם כך. הבעיה מתחילה כשאנחנו נסתכל בטווח הארוך, בעוד עשר שנים.

3.
לאובר, כמו לגוגל ולפייסבוק, יש אלגוריתם. האלגוריתם הזה יודע להעריך מתי צריך ומתי לא צריך להתנגש בגוף של אדם ולהביא לתאונה קטלנית. התשובה לכך היא אכזרית במיוחד, אבל המכונית מתוכנתת להרוג. כאשר להרוג את הולך הרגיל זה הדבר הנכון, היעיל, שיציל יותר חיי אדם, אז צריך לעשות זאת. שוב, לא מדובר על המקרה הספציפי הזה של אובר, אלא על מקרים כללים יותר. כאשר ברכב ישנם ארבעה נוסעים, ואחד מהם הוא עולל, וכאשר התנגשות חזיתית בהולך רגל תציל את אותם הארבעה ותהרוג אחד, הרי שברור שיש לקיים את תאונת הדרכים הזו. האם בכך תוטל אחריות בחוק? לא ברור בכלל.

4.
במקרים בהם רוצים להטיל אחריות על ספקיות טכנולוגיה, מנסים לייצר אצלהן אכיפה מונעת: כלומר, להגדיר את הספקיות כמי שצריכות לעקוב אחרי המשתמשים שלהן ולהחליט מתי התנהגות מסוימת היא רצויה או לא. בכל מקרה שעושים זאת, הופכים את הספקיות לצנזוריות, לכאלה שמנסות ללכת מעבר להגבלות החוקיות ולהגביל גם ביטויים חוקיים אך לא מנומסים. ראינו את זה לא אחת עם פייסבוק, אשר אוכפת את כללי הנימוס ולא את החוק, ואת הזליגה המסוכנת של צורת האכיפה הזו לרשויות אכיפת החוק בישראל.

5.
ומכאן הסכנה: עצם הטלת האחריות או החובה לסנן יהפכו את ספקיות הטכנולוגיה לגורמים שהם חלק ממערכת אכיפת החוק, לגורמים מדינתיים, שיצטרכו לדווח למדינה ולעקוב אחרי משתמשיהן, שיצטרכו לשאת בעלויות הרבות, ובכך נאבד את היתרון שיש לנו בכלכלה מבוססת טכנולוגיה. לא, AirBnB לא תוכל להתקיים אם תצטרך לבדוק אחת אחת את הדירות שמפורסמות בה, Uber לא תוכל להמשיך להתקיים אם תצטרך לערוך בדיקות מקיפות על כל אחד מהמשתמשים בשירות שלה, ויד2 לא תוכל להתקיים אם תצטרך לבדוק את כל המודעות שפורסמו בלוחותיה כך שאינם מטעים את הציבור.

6.
היתרון בכלכלה מבוססת טכנולוגיה הוא השימוש בכלים חברתיים ובדירוגים. המוניטין של מוכר מסוים בeBay מאפשר לי לקבל החלטות מושכלות לגבי היקף האמינות שיש לו, כך שאיני צריך לדאוג מחוקי הגנת צרכן; היתרון החברתי בדירוגים של משתמש ברשת, שמבוסס על מאות או אלפי אנשים אחרים, מהווה שיקול לא מבוטל ליכולת להתקשר בהסכם. כך גם בכל מקרה אחר שבו מעורבת טכנולוגיה: אם נדרוש לאלף את האלגוריתם, לשים בני אדם היכן שמחשבים יושבים, לא רק שנחזור לתקופת הכרכרות, אלא גם נשלם יותר עבור הטכנולוגיה.

7.
קל מאוד לא לאהוב את ענקיות הטכנולוגיה. הן חברות ענק, מרוויחות מהמידע שלנו ועושות הכל כדי להמשיך לעשות זאת. אבל הדרך היחידה להחליף אותן היא לעבוד קשה ולפתח טכנולוגיה חדשה יותר. פייסבוק לא היתה כאן לפני 15 שנים, וגוגל לא היתה כאן לפני 20 שנה. שתיהן לא כאן לנצח, וחלקן יעלמו. הן יעלמו על ידי טכנולוגיה טובה יותר. כל עוד תהיה רגולציה שתגביל את היכולת של טכנולוגיות להתפתח על ידי הטלת אחריות אז לא תהיה תחרות לפייסבוק ולגוגל.