ועדת הבחירות המרכזית פסקה אמש להוציא מחוץ לחוק קמפיינים פוליטיים אנונימיים אף אם אלו באתרי מדיה חברתיים (תב"כ 8/21 שחר בן מאיר נ' מפלגת הליכוד). בכך, יצרה תקדים משמעותי בכמה דרכים; המהותי מהם הוא שינוי של החלטת פינס בת כמעט שניי העשורים שהדירה את טלפי דיני הבחירות מהאינטרנט ונתנה לתעמולה לרעות חופשי בערבות הרשת (תב"מ 16/2001 ש"ס נ' פינס). במהלך שני עשורים אלו האינטרנט היתה מערב פרוע; היכן שחוקים שאוסרים על תעמולה ב-90 הימים לפני הבחירות לא נאכפו.

לדוגמא, האיסור המפורט בסעיף 129 לחוק הבחירות, האוסר על כל תעמולה החל משבע בערב לפני פתיחת הקלפיות רלוונטי אך לטלוויזיה, רדיו ואסיפות ציבוריות, אך לא לרשת. בצורה דומה, האיסור על רכש מדיה בתקופת הבחירות רלוונטי לטלוויזיה ולרדיו (סעיף 5 לחוק התעמולה).

אז, עשרים שנה עברו עם קמפיינים ברשת: המדיה הישראלית נרכשה בשלטי חוצות אך גם השתמשה בתוכן אונליין, במיוחד בתעמולה מובססת ניתוח התנהגותי וטרשות חברתיות שונות. קמפיינים שלחו מסרונים אנונימיים תחת אי-אסדרה, קראו לאנשים להמנע או להצביע לאדם מסוים, השתמשו בחשבונות פיקטיביים לפרסם טינות והכפשות והשתמשו בבובות גרב באתרי מדיה מסורתיים (לדוגמא).

כל זאת גרם לקמפייני הרשת להיות שונים מהקמפיינים שהעולם מכיר. בבחירות הישראליות התרבה הרגש על השכל והמצע. לליכוד, לדוגמא, אין כל מצע נכון ליום זה ואף לא בבחירות הקודמות. כך, אתרים מזויפים וקמפיינים מזויפים הם עניין לא נדיר כלל; אף קשה להבדיל בינם לבין האתרים האמיתיים. מדוע? כי כאשר הקמפיין הרשמי מציג זוועות כמו תמיכה בדעאש על ידי מפלגה, כיצד אפשר להבדיל בין המציאות לדמיון?

בוא נחפור לתוך ההגיון מאחורי ההחלטה, אבל. הסיבה העיקרית שועדת הבחירות הסכימה להפוך את הקמפיינים האנונימיים לפליליים היתה קשורה להתערבות בבחירות האמריקאיות על ידי רוסיה. לפני כחודשיים, ראש שב"כ הזהיר כי מדינה זרה עשויה להתערב בבחירות בישראל, ורוסיה ביצעה חמור קופץ בראש והכחישה טענה זו. אולם, מספר אקטיביסטים ישראלים מצאו רשת חשבונות מזויפים שאוהדים את הימין, ונועם רותם ורן בר-זיק חשפו עוד רשתות בוטים. רותם עוד הראה את הקשרים בין החשבונות ומספר תבניות ששוות בדיקה.

אבל, החשש העיקרי מהתערבות זרה הוא שמדינה עוינת תוכל להשפיע על בוחרים ישראלים להצביע למען מועמד מסוים. אבל זו לא הדאגה העיקרית: קמפיין מזויף יכול גם להטעות על שיטת ההצבעה או לספר לאנשים שהצבעה מוקדמת היא תקינה או לעודד חרם על הבחירות. כך היה בארצות הברית, וכך יכול להיות גם בישראל; לקרוא לקבוצה להחרים את הבחירות יכול לגרום לנזק בדיוק כמו תעמולה למען המועמד שפוטין חפץ ביקרו (ניתן לראות בצילום למעלה).

ועדת הבחירות היתה די עדינה ולא אמרה זאת במפרוש, אך רמזה שכל תעמולה אנונימית תתפס ותטופל כהתערבות זרה בבחירות: "כל פרסום אנונימי ברשת האינטרנט, על-ידי המפרסמיםמקשה על גורמי הביטחון שלנו לפעול כדי להדוף חששות מפני התערבויות זרה בבחירות לכנסת ה-21 ,שעלולות להיעשות באופן אנונימי ,וזאת על רקע חשדות ולקחים ממערכות בחירות שהתקיימו במדינות אחרות בשנים האחרונות".

לכן, הדאגה העיקרית של ועדת הבחירות לא היתה שתעמולה אנונימית תטעה בוחרים, אלא שקמפיינים אנונימיים ישמשו לצורך שירות מדינות זרות ומונעים את עבודת שירותי הבטחון שלנו. הרציונאל בכלל לא היה הגנה עלינו כבוחרים, אלא הקלת עבודת שירותי הבטחון. (כמה מפתיע)

בקצרה, השופט חנן מלצר פסק את שפסק לא בגלל כמות הקמפיינים האנונימיים, ולא כדי להגן על הבוחרים המסכנים, אלא רק כדי לעצור התערבות זרה. למרות שזו ההחלטה הנכונה, היא נעשתה מהסיבות הלא-נכונות וללא בסיס משפטי.

מדוע ללא בסיס משפטי? ובכן, נחזור לפסיקה בעניין פינס. שם מבהיר כב' השופט מישאל חשין כי כשכתוב טלויזיה אז משמעות המילה היא טלויזיה כדין, ורדיו הוא שידור רדיו. לא כל שידור טלויזיוני סינכרוני הוא "טלויזיה", שכן אם כן, הליכוד TV דינו סגירה; לכן החלטת השופט מלצר כה אמיצה.

רק הזמן יגלה איך דברים ישתנו אם בכלל, וכיצד המפלגות יפסיקו או לא את התעמולה האנונימית. להערכתי? החוק יהא אות מתה מהר מאוד.

[פורסם באנגלית]